בשבועיים האחרונים ראינו כיצד המחאות כנגד השחיתות בפתח תקווה עלו מדרגה וגדלו בהיקפן לאחר המעבר לתל אביב. עם זאת, עם כל ההתלהבות והתקווה החדשה, קיים לדעתי, חשש לא מבוטל, שמחאות אלו לא יצליחו להשיג את מה שלשמן נוצרו.

לאחרונה פרסמתי מאמר בשם: העקרונות החשובים להצלחת מחאה חברתית, המתאר את העקרונות להצלחת מחאה חברתית, כפי שנלמדו ברחבי העולם על ידי תנועות מחאה שהצליחו להשיג את יעדן. במאמר הנוכחי ברצוני לבחון את יישומם או היעדרם של עקרונות אלו בהפגנות כנגד השחיתות על מנת להציע כיצד ניתן לשפר את הסיכויים של מחאות אלו להשיג את יעדן.

חשוב לי לציין שזהו אינו מאמר ביקורת. אני כותב אותו בהערכה רבה לכל האנשים והארגונים הפועלים למיגור השחיתות בישראל, ומתוך רצון לסייע להצלחתם בכך.
המאמר הזה מיועד לכל אחד ואחד ממשתתפי המחאה, לא רק למארגנים או המנהיגים שלה, היות ומדובר במחאה המתארגנת באופן יחסית ספונטני, על ידי הציבור, ולא על ידי ארגון או מטה מרכזי. בשל כך, באופן טבעי, אין כרגע לדעתי גורם יחיד היכול ללמוד את ההמלצות הללו ולהנחות את ההמונים, ולכן היא מיועדת לכל מי שמשתתף במחאה.

הפגנות נגד השחיתות (תומר נויברג פלאש90)

להלן המלצותיי:

1. הגדרת מטרה ברורה וקונקרטית
מהי מטרת המחאה? האם היא ברורה לכם? אומר לכם בכנות שלי היא אינה ברורה.
כדי להבין מהי מטרת המחאה הסתכלתי על שני מקורות: הצהרותיהם של מובילי המחאה (מני נפתלי, אלדד יניב, התנועה לאיכות השלטון), והצהרותיהם של המפגינים בשלטים שנשאו.
מצאתי כל מיני הכרזות כגון: "אומרים לא לשחיתות", "מעיפים את המושחתים", "ממשלה מושחתת הבייתה", "ביבי הביתה", "רוצים חוזה חדש", "רוצים פוליטיקאים שיביאו צדק".
יתכן שתגידו: "מה לא ברור? מטרת המחאה היא מאבק בשחיתות".
על כך אומר שזוהי איננה מטרה, או אם תרצו, איננה מטרה המוגדרת בצורה מספיק טובה.

מטרה טובה מוגדרת כמטרה שיש לה מספר מאפיינים ברורים.
אתן לכם המחשה למטרות המוגדרות בצורה טובה:
למשל,ביטול חוק ההמלצות, ביטול חוק הג'ובים, חקיקת חוק הקלון, פתיחה בחקירה כנגד פוליטיקאי זה או אחר שנחשד בשחיתות, וכו'…
הצלחתם להבין מה הכוונה במטרה המוגדרת בצורה טובה?

מטרה המוגדרת בצורה טובה צריכה להיות:

1. קונקרטית, כלומר לפרט את התוצאה אליה רוצים להגיע.
2. ניתנת למדידה, כלומר ניתן לבחון האם המטרה הושגה, ועד כמה היא הושגה.
3. ברת השגה, כלומר שברור לנו כיצד ניתן להשיג אותה.

אם המטרה מוגדרת כ-"מאבק בשחיתות" או "לסלק את המושחתים" לא ניתן להבין בבהירות מהו היעד אותו רוצים להשיג. לא ניתן לדעת מתי הוא הושג, לא ניתן לשרטט תכנית פעולה ולבחון אילו פעולות מועילות ואילו פעולות מזיקות למטרה.
לכן ההמלצה שלי היא לתאם מטה מרכזי של כל הפעילים והארגונים המשתתפים במחאה (במידה ולא קיים כזה עדיין), ולהגדיר מטרות ברורות ומדויקות, כפי שהצגתי קודם.

מטאטים את המושחתים. דוגמא לסיסמה נחמדה, אך שלא מבהירה מהי מטרת או דרישת המחאה.

כמו כן רצוי שיהיו מטרות קטנות וברות השגה. הליכה על מטרה גדולה ואידיאליסטית, כגון, "החלפת הפוליטיקאים המושחתים בפוליטיקאים נקיי כפיים" או אפילו "התפטרותו של נתניהו", ככל הנראה, לא תשיג תוצאות (ארחיב על כך בהמשך) ותתיש את הכוחות המניעים את המאבק בחלוף הזמן. לעומת ריכוז המאמצים על מטרות קטנות וקצירת הצלחות, תצמצם ותחליש את השחיתות, צעד אחר צעד, ומנגד תיתן זריקת מרץ להמשך המחאה.

דוגמא למטרה קטנה שהושגה הייתה המאבק על הזכות להפגין בפתח תקווה, אל מול הגבלות המשטרה. מטרה קטנה ומאוד רלוונטית שניתן לרכז כרגע את כוחות המחאה לשם השגתה היא ביטול חוק ההמלצות.

2. הגדרת דרישה ברורה וקונקרטית
הממשלה או חברי הכנסת לא יכולים להיענות לדרישות הציבור אם הציבור לא אומר להם מה הם דרישותיו. פשוט לא?
אם לי, אדם שהקדיש את הזמן לחקור ולנסות להבין מה מטרתם של המפגינים, לא ברורה מהי מטרתם, מדוע שהיא תהיה ברורה לחברי הממשלה או נבחרי הציבור?
להערכתי המסר שמבינים חברי הממשלה מהמפגינים היא שהם כועסים על השחיתות ורוצים שנתניהו יתפטר. את הדרישה שנתניהו יתפטר הם לעולם לא ימלאו (ואסביר זאת בפירוט בסעיף הבא), ומעבר לכך אין להם שום מושג מה לעשות כדי לשכך את כעסם של המפגינים, כי המפגינים פשוט לא אומרים להם בצורה מפורשת מה הם דורשים.

שימו לב מה קרה בהפגנה הראשונה בתל אביב, שהיה ברור לכולם שהיא אורגנה בתגובה לחוק ההמלצות: נתניהו יצא בהכרזה שהוא ימתן את החוק כך שלא יחול עליו.
אין זה משנה כרגע אם הוא באמת מתכוון לעשות זאת או לא. העובדה היא שכשהלחץ רוכז לדרישה ברורה, שאפילו אם היא לא הייתה מפורשת אבל היא הייתה די ברורה בשל העיתוי, ראש הממשלה הגיב ללחץ.

דמיינו לכם שבהפגנה הבאה כל השלטים והנאומים יכוונו לדרישה היחידה של ביטול חוק ההמלצות. חשבו כמה כוח זה יפעיל, לא רק על נתניהו, אלא על כל חברי הקואליציה שתומכים בחוק; חברי כנסת ושרים שרגישים הרבה יותר ללחץ שכזה מאשר ראש הממשלה .

ניתן לדמיין את המחאה לזכוכית מגדלת, המנסה לרכז את זעם הציבור (קרני האור) על עלה יבש כדי להציתו (להביא לשינוי). גם אם יש הרבה אור (זעם בציבור), אם הוא אינו מרוכז לנקודה יחידה (דרישה ברורה), שום דבר לא יידלק. התנאי הנוסף, כדי שתהיה בערה, היא למצוא עלה יבש מספיק – כלומר נקודת תורפה שבאמת מלחיצה את חברי הממשלה והקואליציה, ולרכז עליה את המאמצים (ועל כך אפרט בהמשך).

אז המלצתי השנייה היא לנסח דרישה ברורה, ולהציג באופן ברור אל מי מופנית הדרישה הזאת (ראש הממשלה, שר כלשהו, חברי כנסת כלשהם וכדומה) ולרכז את כל מאמץ המחאה כלפי דרישה זו.

3. סילוקו של נתניהו איננה מטרה נכונה
אחת הדרישות שכן עלו באופן עקבי, הן בסיסמאות ובשלטים של המפגינים, והן בהכרזותיהם של כמה ממובילי המחאה, היא התפטרותו של ראש הממשלה: "ביבי הביתה", "לא נעצור עד שתתפטר" וכדומה.
אתם יכולים בוודאי להבין שאינני נמנה על תומכיו של ראש הממשלה, בלשון המעטה, ובוודאי שאינני מעוניין לייאש את המפגינים. עם זאת אני טוען שסילוקו של נתניהו איננה מטרה נכונה, וזאת משתי סיבות:

1. כי הוא לא יתפטר
2. כי המחאה לא תוכל להצליח מבלי שיצטרפו אליה מצביעים של מפלגות ימין

הדבר הראשון שיש להבין כאשר רוצים לאלץ את השלטון להיענות לדרישות הציבור (האפשרות שנותרת כאשר לשלטון לא ממש מזיז האינטרס של הציבור ויזיז לו רק אם יפגע האינטרס האישי שלו) הוא מה הן נקודות הכוח ומה הן נקודות התורפה של נציגי השלטון. כל לחץ שבעולם לא יזיז לנציג שלטון, אם הוא לא יגע בנקודה הרגישה שלו. במקום בו הוא באמת יחשוש שהוא עשוי לאבד משהו.

הפרשנות שלי לגבי מניעיו של ראש הממשלה, ולדעתי לא רבים יחלקו עלי, היא שהדבר החשוב לו, יותר מכל דבר אחר, זה שהוא יישאר בשלטון. אי לכך, אין שום סיבה שהוא ייענה לדרישה להתפטר. אין לו שום דבר אחר חשוב יותר, שהחשש שמא יאבד אותו יגרום לו להסכים להיענות לדרישה להתפטר (ואשמח לשמוע אם מישהו חושב שיש משהו שנתניהו חושש ממנו יותר מלאבד את הכסא).
אפילו אם חברי הקואליציה ידרשו שיתפטר (כפי שדרישת מפלגת העבודה הביאה להתפטרותו של אולמרט), אינני מאמין שהוא יסכים לכך, אלא אם זה באופן זמני עד לאחר החקירות.

אם הבנו שהדרישה להתפטרות איננה דרישה מעשית, אז ברור לנו שיש לכוון את הדרישות בצורה ממוקדת לנושאים אחרים שיימגרו את השחיתות, כגון ביטולו של חוק מושחת זה או אחר, סילוקו של חבר כנסת או בעל משרה מושחת, זה או אחר, מתפקיד בו הוא נמצא בניגוד אינטרסים, וכדומה.

השלב הבא יהיה לזהות את נקודת התורפה של נציגי השלטון, כלומר נקודה בה הם חוששים שהמחאה תוכל לפגוע בהם. נכון להיום רוב הציבור בישראל עדיין תומך בקואליציה הנוכחית (כלומר הוא מתכוון להצביע בבחירות הבאות למפלגות ימין או למפלגות החרדיות) ולכן כלל לא אכפת לראש הממשלה ולקואליציה אם עשרת אלפים מצביעי שמאל יצעדו ברחובות או מאה אלף. בכל מקרה בבחירות הבאות הם ינצחו, אז למה להם להיענות לדרישות המפגינים?
אם לעומת זאת הם יראו גם מצביעי ימין צועדים ברחובות, חרדים או כיפות סרוגות, הם יתחילו להילחץ, כי זה הציבור שיכול לגרום להם לאבד את השלטון.

אם הנקודה האחרונה מובנת, אז מובן למה התפטרותו של נתניהו איננה מטרה טובה. בפשטות כי אם זו המטרה, מצביעי מפלגות ימין או מפלגות חרדיות לא יחברו למחאה, ולמעשה גם בצדק. נתניהו נמצא בחקירות. זהו. עדיין לא הוגש כתב אישום ולא ניתן פסק דין. נכון להיום, עד שלא יוכח אחרת, הוא חף מפשע.|
הפגנה פוליטית של מחנה השמאל יכולה לדרוש את התפטרותו של ראש הממשלה מטעמים פוליטיים, אך להפגנה עממית שרוצה לייצג את רצון הציבור, כולל את רצונו של הציבור מימין, אין צידוק שייתפס כלגיטימי בעיני ציבור הימין לדרישה להתפטרותו של ראש ממשלה, שמבחינתם הוא עדיין חף מפשע. דרישה שכזו רק תחזק בעינם את טענתו של ראש הממשלה שמטרת ההפגנה היא להפיל את ראש ממשלה באופן לא דמוקרטי ("ראש ממשלה מחליפים בקלפי").

ניתן לדרוש את זירוז הסחבת בהליכי החקירה, ניתן לדרוש חקירת אמת, ניתן לדרוש הוצאת אנשים בעלי קרבה לראש הממשלה (כגון היועץ המשפטי לממשלה) מתיק החקירה, ואולי אפילו התפטרות זמנית של נתניהו עד שתוכח חפותו.
בשורה התחתונה, אם רוצים את מצביעי הימין בהפגנות, יש לצאת בדרישה שתיתפס כמוצדקת ונכונה גם בעינהם.

4. הנגשת המחאה לציבור מצביעי הימין והחרדים, הימנעות מסממנים מפלגתיים או כאלו המאפיינים מחנה פוליטי יחיד.

(צילום: מוטי קמחי)

כפי שהסברתי בסעיף הקודם, הפעלת לחץ על מי מחברי הקואליציה הנוכחית, ובמיוחד על ראש הממשלה, מחייבת שהם יחששו מפגיעה בבסיס המצביעים שלהם. במילים אחרות עליהם לראות שגם מצביעי ימין מתנגדים לשחיתות.
לשם כך יש צורך להפוך את ההפגנות למזמינות יותר לציבור מצביעי מפלגות הימין והמפלגות החרדיות.

טוב עשה אלדד יניב כשהוא פרסם פוסט הקורא למצביעי הליכוד להצטרף להפגנה, תוך כדי שהוא מסביר שהמאבק בשחיתות הוא לא עניין של ימין או שמאל. גם הסיסמה "לא ימין, לא שמאל, ישר" מאוד מוצלחת בעייני, בהקשר זה.

הייתי גם ממליץ לאתר מצביעי ימין, חרדים ודתיים שהגיעו להפגנה, לראיין אותם ולהציג לציבור שגם בימין מתנגדים לשחיתות, כדי לעודד עוד מצביעי ימין להצטרף להפגנות.
יתרה מכך, הייתי מוצא מובילי דעת קהל מקרב מצביעי הימין, המתנגדים לשחיתות, ונותן להם לנאום ולהשתלב בהובלת המחאה.

על מנת לצרף את הימין למחאה בשחיתות, חשוב קודם כל לא למנוע מהם לעשות זאת.
מה מונע מהם להצטרף? כבר הזכרתי את הקריאה להתפטרותו של ראש הממשלה, שאיננה לגיטימית בשלב זה של החקירה מבחינתם. בנוסף יש להימנע משילוב של כל סממנים מפלגתיים או כאלו המזוהים עם מחנה השמאל בהפגנה, כי מצביעי ימין לא ירגישו בנוח להיות מזוהים ולהצטרף להפגנה שכזו. חשבו לעצמכם: האם אנשי שמאל היו מסכימים לצעוד בהפגנה כנגד שחיתות בקק"ל המאורגנת על ידי הליכוד, או ארגון להב"ה?

עליי לציין שבאופן יחסי ההפגנה ברובה אכן נטולה סממנים שכאלו, אך זה לא מספיק.
טוב עושים מובילי המחאה שאינם מאפשרים לפוליטיקאים לנאום, אך לדעתי גם לתת במה לאנשים שאינם פוליטיקאים אך משוייכים למפלגה, כגון עמירם לוין, מזיקה לגיוס מצביעי הימין להפגנה.

לכל אנשי השמאל שעשוים להתרגז מהדרישה "להסתתר", חשוב לי לציין ולהבחין שהצעד המוצע אינו קשור לפחדנות, להתפשרות או כניעה. מדובר בשכל ישר ובשאלה מה מועיל. אם רוצים שהמחאה תהיה עממית, נגד ראש ממשלה מימין, עליה להיות של העם ולא של השמאל.

למשל, די בנוכחותו של שלט או שניים המשויכים לשמאל כדי לתת לציבור הימין את חוסר הרצון להיות מעורבים בהפגנה, וכדי לתת לראש הממשלה את ה"הוכחות" להן הוא זקוק כדי לשכנע את מצביעיו שמדובר בהפגנת שמאל.

מספיק להזכר כיצד שלט BDS שהונף בהפגנה על ידי שלושה אנשים, אפילו שהוא הוסר במהירות על ידי שאר המפגינים, אוזכר ללא הרף בתקשורת של הימין ואף על ידי אנשי ציבור מימין, כ"הוכחה" לכך שמדובר בהפגנת שמאל.

להלן כמה דוגמאות לסממנים מחנאיים / מפלגתיים מההפגנה האחרונה ב-9.12

שלט של תנועת מאבק סוציאליסטי

בלונים של צעירי העבודה, וחולצות של המשמרת הצעירה

בלונים של צעירי העבודה, ודגל של ארגון "עומדים ביחד"

גם חולצות של תנועות הנוער המזוהות עם השמאל אינן מטיבות עם ההפגנה. בשונה מכך, נציגות בני עקיבא או הנוער הלאומי – בית"ר דווקא תהיה מועילה.

המלצתי לארגונים השונים המשתתפים בהפגנה היא להשאיר את סמלי הארגון בבית ולהגיע עם חולצות ושלטים חסרי שיוך (רצוי מוכנים ביד ולא מודפסים), למרות הפיתוי להפגין נוכחות ולהרוויח את הקרדיט. זה לא מועיל למטרת ההמחאה. כמו כן אני ממליץ למארגני המחאה לפנות גם לארגונים וגם לציבור ולבקש מהם להימנע מלהגיע עם סמלים המזוהים עם השמאל.

כדאי לציין, שבשונה מההפגנה השנייה, ההפגנה הראשונה בתל אביב, ב-2.12, זו שגרמה לנתנהו להכריז שחוק ההמלצות לא יחול עליו, הייתה פחות מאורגנת. היו שם בעיקר ציבור מבוגר וכמעט לא הייתה שם נראות של ארגונים או מפלגות.
ייתכן שהאופי העממי המובהק של המחאה הראשונה הייתה אחד הגורמים שגרמו לראש הממשלה להילחץ ולצאת בהכרזתו.

5. אי אלימות: לא לחסום כבישים, לא להתעמת עם המשטרה
טוב עשה מני נפתלי כאשר כיוון את המפגינים לפני הצעדה והורה להם לצעוד ללא אלימות ומבלי להשאיר אשפה. פחות טוב היה שכתגובה לסגירת הגנרטור על ידי המשטרה, חלק מהמפגינים הלכו לחסום את הכביש.

על מנת שהמחאה תשיג את מטרתה היא זקוקה לכמה שיותר תמיכה מהציבור וממוסדות המדינה. חסימת כבישים גורמת למחאה לאבד את הלגיטימיות שלה בעיני חלקים מהציבור, ועימותים עם המשטרה הופכים אותה למתנגדת של המחאה, בעוד יש צורך בתמיכה שלה, במיוחד בימים בהם יוצאים חוקים שנועדו לפגוע בסמכויותיה של המשטרה.

המלצתי היא להיות סבלניים בכל מצב כלפי המשטרה וכלפי המרחב הציבורי. סבלניים זה לא אומר להיות פאסייביים ולא לפעול כשמוצבים מכשולים לקיום ההפגנה. סבלניים זה אומר לפעול בשכל ולא מתוך אמוציות.

6. יצירתיות, לא רק הפגנה
המאבק בשחיתות מתקיים במישורים שונים, כגון במישור הפוליטי בכנסת, במישור המשפטי, למשל על ידי התנועה לאיכות השלטון, וכמובר במישור הציבורי. אך הפגנה איננה הכלי היחידי שיש בידי הציבור כדי ללחוץ על השלטון ולהשיג את יעד המחאה. על ידי חשיבה יצירתית, מחוץ לקופסה, ניתן למצוא דרכים נוספות ללחוץ על נקודות התורפה של מקבלי ההחלטות ולאלץ אותם לקבל החלטות המשרתות את הציבור ולא את האינטרסים הצרים שלהם.

לדוגמא, ניתן לאתר אנשים ומובילי דעת קהל, השייכים לציבור המצביעים של מפלגות הקואליציה ומתנגדים לשחיתות. אפשר לשלוח אותם להתראיין בתקשורת, או לצלם איתם ראיון ולהפיץ ברשתות החברתיות. זו עוד דרך להפעיל לחץ על הממשלה והקואליציה.

המלצתי לכל משתתפי המאבק בשחיתות היא לעשות סיעור מוחין, במטרה למצוא דרכים יצירתיות נוספות לקידום המאבק. על סיעור המוחין להיות מבוסס על ארבע השאלות הבאות:

1. מה היעד שאנו רוצים להשיג?
2. מי הם אנשי המפתח המסוגלים לקבל או להשפיע על ההחלטה להיענות לדרישות המחאה?
3. מה הם נקודות החוזקה ונקודות התורפה שלהם?
4. באילו דרכים נוספות ניתן ללחוץ על נקודות התורפה שלהם כדי לאלץ אותם להיענות לדרישות המחאה?

לסיכום, אני מאמין שההפגנות למאבק בשחיתות ולחיזוק הדמוקרטיה יכולות להגדיל את הסיכוי להשגת מטרותיהן אם ייושמו בהם עקרונות שהצגתי במאמר.
מי שמעוניין להעמיק ולהבין אודות העקרונות הנדרשים לשם הצלחת תנועת מחאה, מוזמן לקרוא על כך במאמר שפרסמתי בנושא.

אשמח לפתח דיון ענייני, ולקבל שאלות, ודעות נוספות שירחיבו את נקודת המבט של כולנו על הנושא בקישור זה