ההחלטה של אבי ניסנקורן וההסתדרות להשבית את המשק החל מיום ראשון הינה צעד הכרחי של התגוננות. יתרה מכך, יש בה אינסטינקט בריא של מאבק, מאבק על מה ששלנו.

הפיכתה של טבע מחברה ישראלית לענק בינלאומי שאיננו מחוייב לישראל איננה איזה מקרה פרטי – זוהי תוצאה של מדיניות ממשלתית שמעודדת אסטרטגיה כלכלית זו

על פי הדיווחים והמידע הקיים הנהלת טבע, בהובלת המנכ"ל החדש קאר שולץ, החליטה לפטר למעלה מ-3,300 מעובדיה בישראל. להחלטה זו יש השלכות ומשמעויות אשר מרחיקות לכת הרבה מעבר לביצועים העסקיים של חברת טבע, וגם מעבר לאסון – החברתי והאישי, לכל משק בית של מפוטר – אשר פיטורים המוניים שכאלו נושאים בחובם.

בראש ובראשונה, הנהלת חברת 'טבע' ובעלי המניות שלה החליטו להפוך את טבע לחברה שהיא איננה ישראלית. טבע, גאוות התעשייה הישראלית, אשר כונתה בעבר "מניית העם" כיוון שמרביתנו היינו קשורים בה כמשקיעים (באמצעות קרנות הפנסיה) ואשר הפכה לחברה הישראלית הידועה ואולי הגדולה בעולם, כבר מזמן רואה עצמה כענק בינלאומי, אשר אינו מחוייב לכור מחצבתו, או לבני העם שנותרו מאחור.

על פי תפיסתה של הנהלת חברת טבע והתנהלותה בשנים האחרונות אנחנו הישראלים כלל איננו זכאים לכל הטוב שהיא מרעיפה עלינו. תהליך הפיכתה של טבע לענק בינלאומי, תוך שהיא מנצלת עד תום את הטבות המיסוי הניתנות לה בישראל, כרוך היה גם בתהליך התעשרותה של שכבת המנהלים של טבע, אשר זכו לשכר גבוה, בונוסים ומענקי פרישה לעת כישלון, כפי שקרה לא אחת בשנים האחרונות.

העובדה שלצורך תחילת קיומה נעמדה טבע על כתפי הענקים של המדע הישראלי, וכי תרופת הדגל, קופקסון, המקלה על תופעות של טרשת נפוצה – אשר הביאה לשגשוגה הראשוני והמתמשך פותחה כפטנט במכון וייצמן רק מדגישה עד כמה מה שאנחנו רואים לנגד עינינו איננו רק החלטה דרקונית של הנהלה אכזרית. זהו שוד.

לא, אינני מתכוון לכך שקניינה של טבע הוא קניין ישראלי כלל-לאומי. חוקי הקניין הפרטי שרירים וקיימים, מי אנחנו שנערער על כך. אבל יש כאן הפרה של מחוייבות שאיננה קניינית. טבע קנתה את עולמה בזכות ישראל, בזכות השירותים הניתנים בה, בזכות המדע שלה, בזכות אנשיה. טבע היא חברה ישראלית – ויש לה מחוייבות לישראל. את המחוייבות הזו הנהלת טבע, הנהלה זרה לא מיותר לציין, מבקשת לבטל.

וזו גם הנקודה שחשוב להבין, מעבר למקרה הספציפי של טבע, לגבי התהליך שמתרחש בישראל בשני העשורים האחרונים. הפיכתה של טבע מחברה ישראלית לענק בינלאומי שאיננו מחוייב לישראל איננה איזה מקרה פרטי – זוהי תוצאה של מדיניות ממשלתית שמעודדת אסטרטגיה כלכלית זו.

תהליך ההפרטה של המשק הישראלי, כפי שהתרחש בשנות ה-80 וה-90 של המאה הקודמת, הביא להקמתה של שכבת הטייקונים הישראלית. ישראלים ששולטים במרבית המשק הישראלי. אין לי מילים טובות להגיד על הטייקונים הישראלים – אך חשוב להבין שהמדיניות הממשלתית (ובין היתר "המאבק" בריכוזיות, בהובלת המרקר וראש הממשלה נתניהו) מעודדת את רכישת האימפריות העסקיות הישראליות לידיים זרות.

על בנימין נתניהו, המוביל המרכזי של מדיניות "בינאום" הכלכלה (הפיכתה לבינלאומית, על משקל בינאום הסכסוך), ניתן לראות מאפיינים של מי שמנהל מסע צלב אמיתי, להכנסת ההון הזר לישראל. הוא, כך ניתן להאמין, מאמין שישראל צריכה להתקיים על בסיס היותה תחנה בעלת תועלת בתנועת ההון הבינלאומי, מסין ועד ארה"ב, עבור ברוסיה וסעודיה.

העובדה שלצורך תחילת קיומה נעמדה טבע על כתפי הענקים של המדע הישראלי, מדגישה עד כמה מה שאנחנו רואים לנגד עינינו איננו רק החלטה דרקונית של הנהלה אכזרית. זהו שוד.

אלא שהמשמעות של המדיניות הזו היא פגיעה משמעותית בריבונות הישראלית. הכפפת ישראל לאינטרסים של ההון הזר, על שלל מאפייניו ושלוחותיו, היא סכנה אמיתית ליכולת של מדינת ישראל לעצב את דרכה באופן דמוקרטי ועצמאי.

ישנן חברות ישראליות נוספות במצבה של טבע. הבולטת שבהן היא "כי"ל", כימיקלים לישראל, אשר ישנה סכנה מהותית שכל הידע הניהולי והמקצועי שלה מוברח אט אט לחו"ל, וכי החברה השולטת במרבית המחצבים בישראל תהפוך אף היא לחברה זרה (ויש הרואים בה כבר עתה חברה זרה).

את המאבק של המשק הישראלי, בהובלת ההסתדרות, צריך לראות אם כן בפרמטרים האלו. זהו איננו רק מאבק להצלת פרנסתם של אלפי עובדים ישראלים בפריפריה החברתית והגאוגרפית של ישראל. זהו מאבק על הבית, על הריבונות הכלכלית של ישראל והישראלים.