כשהייתי באירלנד לפני כמה שנים נכנסתי לחנות דיסקים בדבלין עם כוונה להכיר מוזיקה חדשה שאני לא מכיר. התחלתי לדבר עם המוכר וביקשתי המלצות ממנו. הוא שאל מה אני אוהב לדוגמא, סיפרתי לו שאתמול בערב הייתי בהופעה כאן בדבלין של דמיאן רייס. הוא אמר שגם הוא היה בהופעה ושאמנם אין על דמיאן רייס אבל ישנו זמר אחר, האמת שגם לו קוראים דמיאן, ואם אני רוצה להכיר קצת מוזיקה מקומית, הוא האחד בשבילי ולא דמיאן רייס. הסתקרנתי ושאלתי מדוע. הוא אמר שדמיאן רייס, מדהים ככל שיהיה, נשמע אוניברסלי, הוא היה יכול להיות מקנדה, אוסטרליה או חלילה מאנגליה. ודמיאן דמפסי לעומת זאת. הוא.. פשוט תקשיב למוזיקה שלו ותבין..

ואכן הקשבתי והבנתי. הדבר הראשון ששמעתי הוא את המבטא אירי הכבד של דמיאן דמפסי. אחר כך הבנתי שאחד הלהיטים הגדולים שלו נקרא St. Patrick day, יום חג לכל אירי באשר הוא. החליל והכינור שכה מאפיינים את המוזיקה האירית הם כלים קבועים אצלו בשירים. אבל יותר מהכל, הוא אירי גאה.

לאירלנד, האי הירוק שממערב לאנגליה, יש היסטוריה ארוכה וגאה מאוד של עם שידע שנות נצח תחת שלטון בריטי ושאיפה לא ממומשת דור אחר דור לעצמאות מדינית, תרבותית וכלכלית. עם כל הסבל שהעם הזה עבר כנתין לשלטון זר הוא שמר על צביונו וזהותו ואף פעם לא אמר נואש משאיפתו לחירות. המאפיין אולי הדומיננטי ביותר של האירים, מאז ועד היום הוא האהבה הבלתי מתפשרת ולפעמים בלתי מובנת שלהם לחיים. אהבת החיים הזאת מתבטאת בין היתר הרבה מאוד במוזיקה שתמיד נעה בין שמחה עצומה ומהירה לעצב נוגה ומדכא. דרך המוזיקה האירים שרים, רוקדים, שותים, מספרים לעצמם את סיפוריהם שעוברים מדור לדור, בוכים וצוחקים.

יצאתי מהחנות הנחמדה בדבלין עם דיסק חדש של דמיאן דמפסי, הבחור הזה שעד לפני רגע בחיים לא שמעתי את השם שלו.

הקשבתי בציפייה לדיסק כמה פעמים ואכן הצלחתי להבין איך דמפסי הגיע למעמד של זמר עם מפורסם באירלנד. יש לו קול  דומיננטי, לחנים קליטים, שילוב של שמח ועצוב. הוא נשמע כמו מוזיקה אירית במיטבה. אבל רק שהגעתי לשיר השישי באלבום נעצרתי והבנתי באמת את מה שאמר לי המוכר בחנות. הוא אירי גאה.

Colony של דמיאן דמפסי הוא שיר שתופס לך את הנשמה ולא עוזב. שיר כאב שהוא צעקה של אלו שצעקתם לא נשמעה. שיר של מרד וכמיהה לחירות.

* הערה: מומלץ ביותר לשמוע את השיר ותוך כדי ההאזנה לקרוא את המילים.

I sing the song of the colony

How many years and you're still not free

And your mother cries and you ask god why

Greed is the knife and the scars run deep

How many races with much reason to weep

And your children cry

And you ask god why

דמיאן דמפסי פותח את השיר באמירה הברורה ביותר. זה השיר של הקולוניות, המושבות, כל אותם המקומות שנכבשו ודורות על גבי דורות חיים ללא חופש.

דמפסי היה מובטל הרבה שנים. את התקופה הזאת הוא העביר בעיקר בספריה. שם הוא גילה את הסנצ'אי (seanchaí) – מסורת גאלית עתיקה של סיפורי עם. Colony הוא דוגמא מובהקת לשיר שהוא סיפור עם אירי, שבהמשכו הוא הולך ומתפתח לסיפור של עוד עמים רבים.

Annie, she came from Dunlavin Town

The TB came and killed her family all around

Population booms

Eleven in two rooms

Katie she came from down Townsend street

Ten in a bed and no shoes on their feet

1916 came

They played the patriots game

Freddy, he came from the Iveagh flats

Tenement slums and infested with rats

Sleeping on damp straw

Trying not to break the law

Thomas, he came from Kilmaine in Mayo

Semi starvation was the only life you'd know

In a two room shack

Then jailed in Letterfrack

 

תוך דקה אחת ולא יותר מארבע דמויות דמיאן רץ על 200 שנים בהיסטוריה של מולדתו ומציין מאורעות דרמטיים ומכוננים שחקוקים בזיכרון הקולקטיבי של אירלנד כמו מגפת השחפת שלקחה את חייהם של עשרות אלפי בני אדם בתחילת המאה הקודמת,  המרד חסר הסיכוי של 1916 נגד השליטים הבריטים שגבה מחיר כבד אבל הדליק את אש התקווה לעצמאות לדורות הבאים והטראומה הלאומית של הרעב הגדול ממחצית המ-19 בה כמיליון בני אדם מתו. כל אירוע כזה שינה את אירלנד לנצח. חוט השני המחבר ביניהם – בכל המקרים הנ"ל היתה אירלנד תחת שליטה של אנגליה, קרועה מבפנים על מה צריך להיות היחס לשליטים, לקבלם או לעשות הכל על מנת לזכות בעצמאות. מדובר בפצעים שעד היום מדממים וקרעו משפחות, קהילות וערים. בלפסט לדוגמא, בירת צפון אירלנד – מדינה שאמנם גיאוגרפית חלק מאירלנד אך התפצלה מהרפובליקה האירית וביקשה להישאר תחת המונרכיה הבריטית, היא עיר שידעה מלחמת אחים נוראית על רקע הכיבוש הבריטי ושאלת היחס אליו. עד היום היא מחולקת לשכונות פרוטסטנטיות (בעד האיחוד עם ברטיניה) ושכונות קתוליות (נגד האיחוד) והפצעים עוד לא לחלוטין הגלידו.

בחזרה ל-colony. מכאן והלאה השיר עובר מהסיפורים האיריים לסיפור רחב יותר.  סיפור יצר השליטה והכיבוש של המין האנושי וההשלכות של היצר הזה. מזרח, מערב, צפון ודרום – הסיפור חוזר על עצמו בורסיות שונות.
דמיאן דמפסי מספר את סיפורי העמים הרבים כל כך שנכחדו ונכבשו ע"י אימפריות גדולות וחסרות לב. ההרס המחריד שהן השאירו מאחוריהן, ההתנשאות התרבותית הבלתי נסבלת, החיים הרבים כל כך שקופחו ונהרסו. הוא בא בחשבון עם ישו והתנ"ך. המילים החריפות שלו מדויקות, כעוסות וכאובות.

I look to the east, I look to the west

To the north and the south, and I'm not too impressed

Time after time

After crime after crime

They raped, robbed, pillaged, enslaved and murdered

Jesus Christ was their god and they done it in his name

So he could take the blame if it's not all a game

With bible in one hand and a sword in the other

They came to purify my land of my Gaelic Irish mothers

And fathers, and sisters and brothers

With our own ancient customs, laws, music, art

Way of life and culture

Tribal in structure

We had a civilisation

When they were still neanderthal nations

We suffer with the Native American, the Indian in Asia

Aboriginal Australia

The African people with their history so deep

And our children still weep and our lives are still cheap

You came from Germany, from France, from England

And from Spain

From Belgium and from Portugal

You all done much the same

You took what was not yours

Went against your own bible

You broke your own laws

Just to out do the rival

But did you ever apologize

For the hundreds and millions of lives

You destroyed and terrorised

Or have you never realized

Did you never feel shame

For what was done in your country's name

And find out who's to blame and why they were so inhumane

And still they teach you in your school

About those glorious days of rule

And how it's your destiny to be

Superior to me

But if you've any kind of mind

You'll see that all human kind

Are the children of this earth

And your hate for them will chew you up and spit you out

וכמו נביא אמת שמציג בפני עמו את המציאות הקשה ביותר אך מסיים את דבריו עם אף-על-פי-כן עוצמתי ואמיתי כך גם colony מסתיים בתקווה גדולה ומסר ברור מאוד שהוא סיום אופטימי ואירי מאוד לשיר שכל כולו אכזבה עצומה מהמין האנושי:

You'll never kill our will to be free, to be free

You'll never kill our will to be free, to be free

You'll never kill our will to be free, to be free

Inside our minds we hold, hold the key

 

בחרתי בשיר הזה להיות השיר השבועי שלי משתי סיבות. ראשית, שבוע שעבר כתבתי על דמיאן רייס וכך מדמיאן אירי לדמיאן אירי אחר, האסוציאציה ברורה. שנית – חנוכה. חג המרד, החופש והריבונות. החג בו אנו מספרים את סיפור העם שלנו מהמאה השניה לפני הספירה בו אבותינו החשמונאים לא נכנעו לכובש היווני ונלחמו על זהותם היהודית. מהבחינה הזאת אני רואה את colony כשיר חנוכה כשר למהדרין. שיר שאמנם הוא אירי במקורו ואוניברסלי במהותו אבל אני מוצא אותו גם מאוד יהודי ברוחו. שיר שמהווה תזכורת ליחסי כובש-נכבש. לחיים תחת שליטה של מישהו אחר וההשלכות ההרסניות של מצב כזה. וזה מצב צבירה שאנחנו, היהודים, מכירים היטב. למעשה, 96% מההיסטוריה של העם היהודי התרחשה בגלות, ללא ריבונות, ללא מדינה עצמאית משלנו, נתונים לחסדי אחרים, שורדים אך בקושי. "העם הגוסס תמיד" כמו שהגדיר את היהודים ההיסטוריון ד"ר שמעון ראבידוביץ'.
למיטב הבנתי, בזכות מרידות כמו של החשמונאים שיצאו נגד השלטון היווני וגם, לא פחות, נגד תופעת ההתיוונות בתוך העם היהודי, הצלחנו במשך 200 דורות לשמר את זהותנו, גם בימים הקשים, הארוכים והחשוכים ביותר בגלות.

היום בחג החנוכה במדינת ישראל הריבונית החוגגת את שנת השבעים לעצמאותה, עלינו לזכור, לאהוב ולהעריך הערכה גדולה את חירותנו הלא מובנת מאליה ובאותה הנשימה להיות רגישים, סולידריים ואחראיים לעמים שלא זכו לחופש וריבונות עדיין.

"כי גרים הייתם בארץ מצרים".

 

ואם הגעתם עד כאן, ואולי אהבתם את השיר הזה של דמיאן דמפסי (וגם אם לא) הנה עוד המלצה לשיר שלו, שונה מאוד, שיר שבקלות יכל להפוך ללהיט מיינסטרימי וגלובאלי לחלוטין כי מדובר בשיר אהבה מקסים, פשוט ויפה.
מכיוון שנסתרות הן דרכי הפלייליסט וברור שיש הרבה יותר דברים יפים שנוצרים אי שם בחוץ מאשר אי פעם נוכל להכיר אז הנה שיר שאני בטוח שאם תאזינו לו פעמיים גם לכם הוא ייכנס ללב.

חג שמח!