היום, ה-16 באפריל, ייגשו אזרחי טורקיה למשאל עם על שינויים בחוקה שיעניקו לנשיא המדינה, רג'פ טאיפ ארדואן, סמכויות כמעט בלתי מוגבלות. "להבין את מהפכת ארדואן" היא סדרת כתבות מיוחדת המנסה להתחקות אחרי התהליך ההיסטורי שעיצב את טורקיה המודרנית, החל משורשיה באימפריה העות'מאנית ועד ימינו, כדי להבין טוב יותר את ההקשר בו ייערך משאל העם המכריע.

לכתבות הקודמות בסדרה: עיזבון האימפריהעם הפנים אל האחר

******

בליל ה-17 באוגוסט 1999 פקדה את צפון מערב טורקיה רעידת אדמה רבת עצמה. רעש האדמה גבה את חייהם של יותר מ-17 אלף בני אדם, והביא לפציעתם של כ-44 אלף נוספים. כ-600 אלף אזרחים נותרו ללא קורת גג, כתוצאה מקריסתם של למעלה ממאה אלף בניינים. לצד רעידת האדמה הזו, התרחשו שתי "רעידות אדמה" נוספות באותה השנה: המטיף המוסלמי, פֶטְהוּללה גוּלֵן, נמלט לארה"ב, ומנהיג הכורדים, עבדוללה אג'לאן, נעצר. שלושת האירועים הללו שינו את הפוליטיקה הטורקית ללא היכר, תוך שלוש שנים.

רעידת האדמה באיזמיט, 1999. (צילום: Sadik Gulec / Shutterstock.com)
רעידת האדמה באיזמיט, 1999. (צילום: Sadik Gulec / Shutterstock.com)

ניצחון היסטורי ותקווה לשינוי
בניינים שלמים קרסו ברעידת האדמה בעוד אחרים לא נפגעו. אלון ליאל, לשעבר שגריר ישראל בטורקיה, אמר כי הדבר חשף תהליך לקוי של מתן רישיונות בנייה, בו חלק מהקבלנים שיחדו את הרשויות וזכו לרשיונות בנייה למרות שלא השקיעו את כל מה שנדרש בבטיחות, בעוד אחרים בנו את הבניינים כשורה. הפרשה חשפה שחיתות גדולה במתן רישיונות הבנייה שהסעירה את התקשורת המקומית בראשית שנות ה-2000. "הירידה באמון הציבור בהנהגת המדינה, היוותה כר למהפך פוליטי, בנובמבר 2002, אז ניצחה 'מפלגת הצדק והפיתוח' האיסלאמית (AKP) בראשות רג'פ טאיפ ארדואן, לראשונה בבחירות" אמר ליאל שבזמן הבחירות היה מנכ"ל משרד החוץ. "ארדואן זכה בקרוב לשני-שליש מהמושבים בפרלמנט. הניצחון ההיסטורי בא על רקע המשבר החברתי, קריסת הכלכלה במדינה ופיטורי מיליוני עובדים במשק הטורקי."
פוסטר של הנשיא ארדואן. צילום: סוכנות AP.
פוסטר של הנשיא ארדואן. צילום: סוכנות AP.

ארדואן, שבעבר הטיל עליו בית המשפט איסור לכהן במשרה ציבורית בעקבות הרשעתו בהסתה לשנאה דתית, נאלץ לבחור לו מחליף זמני לראשות הממשלה עד לתום תקופת האיסור. הוא מינה לתפקיד את עבדוללה גול, סגנו במפלגה. בתום תקופת האיסור, מונה לראשות הממשלה מטעם מפלגתו. "לא היה זה מהפך, אלא מהפכה של ממש" אמר ליאל, "לראשונה בהיסטוריה של הרפובליקה הטורקית עלה לשלטון מנהיג שאינו מזוהה עם המורשת הכמאליסטית. הוא הביא לקלפי ליברלים, דתיים, וציבור רחב של מתנגדים לשחיתויות שהאמין כי הוא יביא לטורקיה דמוקרטיה. הוא מייצג ציבורים שלעולם לא יוצגו בשלטון".

החבירה לגולן

"אחד העיתונים שהעלה לסדר היום ביקורת נוקבת על השחיתות השלטונית והדרת הדתיים מהמרחב הציבורי בטורקיה, ובכך תמך למעשה במצע עליו נבחר ארדואן, היה 'זאמן', עיתון יומי שיוסד על ידי המטיף פֶטְהוּללה גוּלֵן. מיליוני המוסלמים שהושפעו מגולן היו תומכים נלהבים של ארדואן, וסייעו לו לעלות לשלטון", אמר ליאל.

המטיף פֶטְהוּללה גוּלֵן בביתו בפנסילבניה, ארה"ב, מרץ 2014. (צילום: AP Photo/Selahattin Sevi, File).
המטיף פֶטְהוּללה גוּלֵן בביתו בפנסילבניה, ארה"ב, מרץ 2014. (צילום: AP Photo/Selahattin Sevi, File).

"ארדואן תפס את השלטון במדינה, כשהוא חסר 'קאדר' (גרעין קשה – א.ל) של פעילים, ואנשיו של גולן מילאו רִיק זה בשמחה", הוסיף ליאל, "בניסיון להחליף את הכמאליסטים (החילונים), מינה השלטון החדש רבים מאנשיו של גולן למשרות רבות במערכת הפוליטית, במערכת המשפט, במשטרה, בכוחות הביטחון, במערכת החינוך ואפילו במערכת הבריאות. עבור התנועה שייסד גולן, הייתה זו תקופה של פריחה, ונראה היה שהשינוי שניסתה להוביל החל לתת את אותותיו. שיתוף הפעולה הזה החזיק מעמד במשך עשור".

בדצמבר 2013 התפוצצה פרשת שחיתות בה היה מעורב גם ארדואן. שלושה שרים בממשלתו התפטרו, ועשרה אחרים הודחו על ידו. בהקלטה שפורסמה באותו החודש ברשתות החברתיות נשמע ארדואן אומר לבנו להיפטר מסכומי כסף גדולים. חשיפת הפרשה הובילה למעצרם של 24 בנקאים, פוליטיקאים, ואנשי עסקים שהיו מזוהים עם ממשלת ארדואן. 550 קציני משטרה, בהם מפקד משטרת איסטנבול, פוטרו או הועברו מתפקידם.

ארדואן האשים את גולן בפרשה, וטען כי מדובר ב"רדיפה פוליטית" נגדו. לטענתו, השתמש גולן בהשפעה ממנה נהנה על המשטרה ועל מערכת המשפט כדי להדיח אותו מהשלטון, זאת בשירות אינטרסים של "מדינות זרות".

"מאז השבר בין הצדדים, החלו מנהיגי תנועתו של גולן להימלט מטורקיה, ורבים מאנשיה פוטרו מהמשרות הממשלתיות אותן מילאו. אך הנקמה הגדולה של ארדואן בגולן תגיע רק אחרי ניסיון ההפיכה ביולי 2016", כך ליאל.

רפורמטור בלתי צפוי

"למרות שעמד בראש מפלגה אסלאמית, החל ארדואן לבצע, מיד עם עלייתו לשלטון, שורת רפורמות דמוקרטיות במדינה. זאת על מנת להגדיל את סיכוייה של טורקיה להתקבל לאיחוד האירופי. למעשה, בראשית דרכה הייתה ממשלתו של ארדואן הממשלה הליברלית ביותר שידעה טורקיה", הוסיף ליאל.

כך, למשל, ביטלה הממשלה החדשה בראשותו את 'החוק למלחמה בטרור', שאפשר מעצר של כל מי שמפיץ 'תעמולה' נגד הרפובליקה. חוק שנוי במחלוקת זה שימש את קודמיו בתפקיד לרדיפה של פעילי זכויות אדם.

תומכי ארדואן מנופפים בדגלי טורקיה בעצרת תמיכה במשאל העם. איסטנבול, אפריל 2017. (צילום: AP Photo/Emrah Gurel).
תומכי ארדואן מנופפים בדגלי טורקיה בעצרת תמיכה במשאל העם. איסטנבול, אפריל 2017. (צילום: AP Photo/Emrah Gurel).

"בניגוד גמור למהלך העניינים מאוחר יותר, הוביל בתחילה ארדואן מדיניות של הענקת זכויות לבני מיעוטים אתניים ודתיים. ממשלתו חיזקה גם את חופש הביטוי, ויישמה רפורמות רבות שאפשרו לציבור הדתי לחזור למרחב הציבורי ממנו הודרו" טוען ליאל, "ניתן להבין את הרפורמות של ארדואן מבסיס המצביעים שלו: טורקים ליבראליים, ולצידם מצביעים דתיים שהודרו לפני כן מהמרחב הפוליטי וביקשו עתה לערוך רפורמות שיקלו עליהם".

בנוסף לרפורמות אלה ערך ארדואן רפורמות מרחיקות לכת בכלכלה הטורקית: הוא הצליח להקטין את האינפלציה, הגביר את ההשקעה בתשתיות המדינה, וחוקק זכויות מגן מרחיקות לכת לעובדים. ארדואן הגביל את שבוע העבודה הטורקי, והגדיל את כוחם של האיגודים המקצועיים בטורקיה. תחת שלטונו הוכפל מספר נמלי התעופה בטורקיה, ואורך הכבישים המהירים שולש. ארדואן בנה גשרים חדשים על מיצרי הבוספורוס, חידש את מסילות הברזל, והקים תשתיות חדשות להובלת נפט וגז טבעי.
המשטר משנה כיוון
"ביולי 2007 נכנס ארדואן לעימות ראשון מול הצבא הטורקי" סיפר ליאל, "אחרי שבאפריל 2007 הגיש את מועמדותו של עבדוללה גול, סגנו ששימש גם כשר החוץ שלו, לנשיאות הרפובליקה, הצבא שחשש ממינויו של נשיא ראשון בטורקיה ממפלגה איסלאמית, הביא לכך שלמרות הרוב הגדול של המפלגה באספה הלאומית, לא הושג הרוב הדרוש לבחירתו".

ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן והנשיא עבדוללה גול בפתיחת תחנת כוח, מאי 2011. (צילום: Sadik Gulec / Shutterstock.com)
ראש ממשלת טורקיה רג'פ טאיפ ארדואן והנשיא עבדוללה גול בפתיחת תחנת כוח, מאי 2011. (צילום: Sadik Gulec / Shutterstock.com)

"מספר ימים אחר כך" הוסיף, "החלה ממשלתו של ארדואן לחוקק תיקון בחוקה שיעביר את הליך בחירת הנשיא מהאספה לעם. בכירים בצבא הודיעו כי גם אם יבחר, לא יאפשרו לאשתו של גול להיכנס לארמון הנשיא כשהיא לובשת רעלה. המתח בין הממשלה לצבא הגיע לשיאו, וארדואן החליט להקדים את הבחירות על מנת לחזק את מעמדו. הצבא היה שחקן מרכזי בבחירות, והשקיע הון רב בשביל לקדם מועמדים כמאליסטים ולהחליש את ארדואן. אך זה לא עזר לו. בבחירות שהתקיימו קודם מועדן, ב-22 ביולי 2007, ארדואן ניצח את ברוב גדול. לקראת סוף אוגוסט הושבע גול לנשיאות, והיה לנשיא הראשון שאיננו כמאליסט".

"ניצחונו של ארדואן בקרב חזיתי מול הצבא נתן לו ביטחון רב ואותת לצבא, שעד כה לא היו לו מגבלות כוח, כי מערכת היחסים בינו לבין השלטון השתנתה." טען ליאל והוסיף כי "לאחר שארדואן זכה לשלטון פוליטי מלא הוא החל להשתמש בכוח כנגד הדרת הדתיים, וחל להפעיל לחצים נגד חופש הביטוי והתקשורת".

חידוש המלחמה בכורדים

ב-1 ביוני 2004 הודיעה מפלגת הפועלים של כורדיסטן (PKK) כי הפסקת האש עליה הכריזה, חד צדדית, חמש שנים מוקדם יותר, הגיעה לסיומה. העימותים המחודשים בין הצדדים היו לא פחות קטלניים מקודמיהם, ועד שנת 2012 נהרגו בהם אלפי בני אדם, מרביתם אנשי כוחות הביטחון הטורקים, ולוחמי גרילה כורדים.

בדצמבר 2012, בתשובה לשאלה שהוצגה לו במהלך ראיון טלוויזיוני, אמר ארדואן כי הוא מקיים מגעים ישירים עם מנהיג ה-PKK הכלוא, עבדוללה אג'לאן , כדי להגיע להפסקת אש עם הכורדים. תהליך הפיוס בין בין הצדדים, שכונה "תהליך הפתרון", נשא פרי, ובאפריל 2013 נחתם בין הצדדים הסכם לפיו יפנה ה-PKK את כל כוחותיו לצפון עיראק. בשנתיים הבאות נרשמו רק תקריות אלימות בודדות בין הצדדים, ונראה היה כי ארדואן הצליח להחזיר את השלום לטורקיה אחרי שנות מלחמת אזרחים.

דווקא אז, כשהרוחות  החלו להירגע, הופיע בסערה דאע"ש. הארגון הרצחני, שכבש חלקים מסוריה ועיראק, נתמך בשנים 2015-2012 בידי גורמים שונים בממשלת ארדואן. הכורדים בטורקיה זעמו על כך. הזעם הגיע לשיא עם הפצת סרטונים שהוכיחו כי טורקיה סייע לדאע"ש לכבוש את העיר קובני מידי הכורדים בצפון-סוריה, ומנעה מהכורדים באלימות לברוח לשטחה. אם לא די בכך, מרבית הפיגועים של דאע"ש בטורקיה בשנת 2015 התבצעו כנגד קהל כורדי. המלחמה בין הכורדים לדאע"ש גרמה להסלמה בסכסוך הכורדי-טורקי, וארדואן החליט לנצל זאת למטרותיו הפוליטיות.

ביוני 2015 נערכו בטורקיה בחירות כלליות. ארדואן הגיע לבחירות אלו אחרי תשעה ניצחונות רצופים במערכות בחירות ומשאלי עם מאז 1994, ואחרי 13 שנים בהן נהנה מרוב מוחלט בפרלמנט. אלא שהשמאל ובני המיעוטים החליטו לאתגר את ארדואן. לראשונה בהיסטוריה של טורקיה התאחדו כל מפלגות השמאל ומפלגות בני המיעוטים והקימו את "מפלגת העמים הדמוקרטית" (HDP) שהונהגה בידי כורדים.

עצרת של תומכי "מפלגת העמים הדמוקרטית" (HDP) לקראת הבחירות שנערכו ביוני 2015. (צילום: AP Photo/Emrah Gurel).
עצרת של תומכי "מפלגת העמים הדמוקרטית" (HDP) לקראת הבחירות שנערכו ביוני 2015. (צילום: AP Photo/Emrah Gurel).

תוצאות הבחירות חיזקו את מעמד השמאל והמיעוטים שזכו ב-13% מהקולות, אך גם את מפלגת הימין הקיצוני הניאו-פשיסטית "מפלגת התנועה הלאומית" (MHP) שזכתה ב-16% מהקולות. מפלגתו של ארדואן, עם זאת, ספגה מכה קשה כשזכתה ב-40.9% מהקולות בלבד (לעומת 49.8% בבחירות 2011). לראשונה מאז עלתה לשלטון, איבדה המפלגה את הרוב בפרלמנט. כעת עמד ארדואן בפני דילמה: לאיזו מהמפלגות הגדולות עליו לחבור ואילו ויתורים יעשה עבור הרכבת קואליציה. המגעים עם הפלגה הרפובליקנית (הכמאליסטית) ועם ה-MHP נכשלו, ובחירות חדשות הוכרזו חמישה חודשים מאוחר יותר.

על מנת להגביר את התמיכה בו, החליט ארדואן לחבור לגורמי ימין קיצוני, והצית מחדש את הסכסוכים האתניים בטורקיה. די מהר היה ברור לכולם לאן הוא מכוון: "לגנוב קולות" ל-MHP. התחדשות המלחמה עם הכורדים השיגה את התוצאה הרצויה עבור ארדואן. במערכת הבחירות הכללית שנערכה בנובמבר 2015 הגדיל ארדואן את כוחו וזכה בקרוב ל-50% מקולות הבוחרים. ה-HDP וה-MHP איבדו כל אחת כמה אחוזים מהקולות. אחרי הבחירות ארדואן הקים ממשלה ללא כל הסכם קואליציוני, במחיר של מלחמה עם הכורדים והאלווים.

דוח של האו"ם קובע כי כוחות הביטחון הטורקים הרגו כ-2,000 בני אדם, ושיטחו שכונות שלמות בדרום-מזרח טורקיה, מה שגרם לעקירה של חצי מיליון בני אדם (מרביתם כורדים) בתקופה שבין יולי 2015 לדצמבר 2016.

מהפכה תרבותית

המפכה שמוביל ארדואן בטורקיה חורגת הרבה מעבר לזירה הפוליטית. ארדואן שוקד על פיתוחו של אתוס חדש-ישן לאומה הטורקית, אתוס עות'מאני. כדי לעשות זאת, משפיעים אנשיו של ארדואן על תכניות הלימוד ועל תכניות הטלוויזיה. ארדואן השתלט על העיתונים הגדולים בטורקיה והחליף את המערכת שלהם בכזו התומכת בו.

כרזת תמיכה בארדואן לקראת משאל העם, על רקע פסל של מייסד הרפובליקה הטורקית מוסטפה כמאל אטאטורק, אפריל 2017. (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis).
כרזת תמיכה בארדואן לקראת משאל העם, על רקע פסל של מייסד הרפובליקה הטורקית מוסטפה כמאל אטאטורק, אפריל 2017. (צילום: AP Photo/Lefteris Pitarakis).

כך, למשל, הסיר משרד החינוך הטורקי את תורת האבולוציה מתכנית הלימודים של בתי הספר התיכוניים. מלבד זאת, הוסרה גם האידאולוגיה הכמאליסטית, צומצמה משמעותית למידת הביוגרפיה של מוסטפא כמאל (אטאטורק) ולתכניות הלימוד בבתי הספר היסודיים התווספו לימודים נגד הפיכות פוליטיות.

בתקשורת, השיקה הטלוויזיה הממלכתית במדינה סדרה חדשה על הסולטן עבדול חמיד השני. לסדרה ניחוח אנטישמי והיא מאשימה את המערב בכל הצרות של האימפריה העות'מאנית ומטהרת את שמו של "הסולטן האדום" שזכה לשם זה לאחר שטבח במאות אלפי ארמנים.

גשר סולטן סלים האכזר, הגשר השלישי שנבנה מעל הבוספורוס ונקרא על שם המנהיג העות'מאני שהחל את התפשטות האימפריה לכיוון אירופה, שעות ספורות לפני חנוכתו, אוגוסט 2016. (צילום: Tolga Adanali, Depo Photos via AP).
גשר סולטן סלים האכזר, הגשר השלישי שנבנה מעל הבוספורוס ונקרא על שם המנהיג העות'מאני שהחל את התפשטות האימפריה לכיוון אירופה, שעות ספורות לפני חנוכתו, אוגוסט 2016. (צילום: Tolga Adanali, Depo Photos via AP).

המרחב הציבורי גם הוא זירה למהפכה התרבותית. ארדואן החל לאחרונה לבנות מסגדים "סולטאניים". אחד מהם, חיקוי גדל-ממדים של המסגד הכחול, נבנה בימים אלה על אחת הגבעות הגבוהות באיסטנבול. השני, "בסגנון מסגדי הסולטאנים" ייבנה בלב כיכר טַקסים – הכיכר המרכזית בחלק האירופי של איסטנבול. גם הארמון שהקים ארדואן לעצמו באנקרה, בעלות הקרובה למיליארד דולר, מזכיר בסגנונו האדריכלי ובעיצובו הפנימי את הארמונות של סוף התקופה העות'מאנית.

ההפיכה הארדואניסטית

ב-15 ביולי 2016, ניסו כמה מאות קצינים, שככל הנראה לפחות חלקם היו קשורים בפטהוללה גולן, לבצע הפיכה צבאית. ארדואן התמודד עם המשבר באותו אופן בו התמודד עם משברים בעבר – הוא פנה לעם וביקש ממנו להגן עליו. וזה הצליח לו. המוני אנשים יצאו לרחובות וחסמו בגופם את הצבא.

אזרח עומד מול טנק בכניסה לנמל התעופה אטאטורק באיסטנבול. צילום: סוכנות AP
אזרח עומד מול טנק בכניסה לנמל התעופה אטאטורק באיסטנבול. צילום: סוכנות AP

"אז הגיע תורה של ההפיכה הארדואניסטית – ההפיכה שכנגד" אמר ליאל, "ארדואן השתמש במאורע על מנת לעשות 'ניקיון אורוות' יסודי. האסטרטגיה הייתה פשוטה למדי: בתקשורת יפגע בשמו של פטהוללה גולן; בשדה הקרב יגביר את מלחמתו בכורדים, ובכלל זה גם הכורדים בסוריה; ובמוסדות המדינה יערוך 'טיהור כללי' מכמאליסטים, חילונים, גולניסטים, אנשי האיגודים המקצועיים, ולמעשה כל מי שלא נמנה על אנשיו".

המספרים מדברים בעד עצמם: 134,194 עובדי ציבור פוטרו; 95,458 אזרחים עוכבו לחקירה, ו-47,685 נעצרו; 7,317 אקדמאים פוטרו; 4,317 שופטים ותובעים הודחו; 2,099 מוסדות חינוכיים נסגרו; 231 עיתונאים נאסרו ו-149 אמצעי תקשורת נסגרו. כל זאת בעזרת צווי חירום עליהם חתם ארדואן אחרי ניסיון ההפיכה הכושל.

במקביל, הסלים ארדואן את המלחמה בבני המיעוטים. הוא הורה להחליף את ראשי העיר והמועצות הנבחרות ב-53 רשויות מקומיות, אסר עשרות מנהיגים כורדים – בהם 84 ראשי ערים, 13 חברי פרלמנט מכהנים, ועשרות עיתונאים – שהיו מזוהים כולם עם ה-HDP.
להכתיר עצמו לסולטאן
משאל העם שייערך היום נסוב סביב תיקון מוצע לחוקה שיקנה לארדואן מעמד של נשיא-על שישלוט במדינה עד 2029. החוקה החדשה תהפוך את השלטון במדינה ממערכת דו-ראשית – נשיא וראש ממשלה – למערכת נשיאותית טהורה. הנשיא יקבל סמכויות לבחירת הקבינט, לבחירת חברי הפרלמנט שיכהנו מטעם מפלגתו, למינוי שופטים, וזכויות בתחום החקיקה.

נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, בעצרת תומכים לקראת משאל העם, אפריל 2017. (צילום: Kayhan Ozer/Presidential Press Service, Pool Photo via AP).
נשיא טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, בעצרת תומכים לקראת משאל העם, אפריל 2017. (צילום: Kayhan Ozer/Presidential Press Service, Pool Photo via AP).

מרבית הסקרים, שפורסמו עד כה, מצביעים על כך שהאומה הטורקית צפויה להכריע נגד שינויי החוקה. אם אלו יהיו אכן פני הדברים, תהיה זו הפעם הראשונה, מאז ראשית המאה, בה פונה ארדואן לקלפי ומפסיד. על מנת לנצח במשאל העם זקוק הנשיא הטורקי להצבעה של תומכיו ותומכי מפלגת הימין הקיצוני בעד תיקון החוקה. לשם כך פתח ארדואן בחזית חדשה נגד כמה מדינות אירופאיות. ארדואן משתמש בטקטיקה ישנה ויעילה של דיקטטורים – הוא מבקש ללבות את השנאה על מנת להצדיק את הצורך בשליט חזק.

מוכרים לנו בהיסטוריה מקרים בהם מדינה "משתגעת". ראשי השלטון מובילים הליכים הרסניים של רצח המוני, או פגיעה חמורה באזרחי המדינה ובסביבתה. דוגמאות מובהקות למשטרים כאלה הם גרמניה הנאצית, קמבודיה של פול-פוט, רואנדה בראשית שנות התשעים, וקוריאה הצפונית בימינו. השינויים העמוקים שעברה טורקיה בשנה האחרונה מעידים, אולי, על החרפה "במצבו הנפשי" של השלטון, והעומד בראשו רג'פ טאיפ ארדואן.

"ארדואן, שהחל כאמור כרפורמטור דמוקרטי, הביא את טורקיה למצב בו היא דמוקרטית פחות מאשר בימי אטאטורק" סיכם ליאל, "הוא הרס בתוך כמה שנים את כל מה שבנה בזיעת אפיו בשנותיו הראשונות. טורקיה עומדת כעת במצב צומת דרכים, תוצאות משאל העם ייתנו לעולם רמז על הכיוון אליו מועדות פניה".