המאבקים

אישור מתווה הגז – ביבי עולה לבג"צ

דומה שלא הייתה בשנים האחרונות החלטת ממשלה שעוררה תרעומת ציבורית גדולה כמו מתווה הגז, עליו הכריזה הממשלה בקיץ 2015: ממחאה חברתית והפגנות ענק, דרך התפטרות של הממונה על ההגבלים, סירובו של שר הכלכלה אריה דרעי לחתום על סעיף 52 והחלטת בג"צ נגד סעיף היציבות, כולם לא הצליחו לעצור את הממשלה שחתמה ב-22 במאי 2016 על אחת ההחלטות השנויות במחלוקת שישפיעו על כלכלת ישראל בדורות הבאים. מתנגדי המתווה, ביניהם גם מי ששימש בעת ההחלטה כשר לאיכות הסביבה, אבי גבאי, טוענים כי ממשלת ישראל מכרה את הגז השייך לאזרחי ישראל לחברות הגז בזול על מנת לקנות אותו מהן ביוקר. אחד הסעיפים השנויים ביותר במחלוקת במתווה היה סעיף היציבות שנועד להבטיח לחברות הגז כי גם הממשלות הבאות ימנעו משינוי תנאי ההפקה והמכירה של הגז. גבאי אף טען לאחרונה בראיון שנתן לאילנה דיין כי הוא מאמין שבהעברת המתווה היו מעורבים מעשי שוחד.

תומכי המתווה ובראשם ראש הממשלה נתניהו ושר האנרגיה שטייניץ, טענו כי המתווה עליו חתמה הממשלה חיוני לכלכלת ישראל ובלעדיו הגז יישאר בקרקעית הים. שטייניץ ונתניהו אף גייסו את יו"ר המועצה לביטחון לאומי שיטען כי ההסדר חיוני לביטחון המדינה. במהלך המאמץ של הממשלה להעביר את מתווה הגז נרשם רגע חריג בתולדות מדינת ישראל כאשר ראש הממשלה הופיע בפני בג"ץ למסור תצהיר בדבר חשיבותו של המתווה. ההחלטה על מתווה הגז היא החלטה בשווי של מאות מיליוני שקלים. היום כבר אפשר להבין שחברות הגז הרוויחו בענק. האם המתווה יביא לישראל אנרגיה נקיה וזולה? האם הוא יכניס לקופת המדינה מאות מיליוני שקלים בשנה? ימים יגידו.

מלחמת האוצר בחקלאים

בסקיצה המוקדמת של הרשימה הזו, הסיפור הזה קיבל את השם מחאת החקלאים. העניין הוא שהמחאה של החקלאים היא לא הסיפור. לא ההפגנות מול הכנסת ולא חסימות הכבישים מייחדים את השנה החולפת. 2016 כנראה תיזכר בהיסטוריה, בין היתר, כשנה שבה הממשלה נטשה באופן רשמי את החקלאות. החקלאים אומרים שכבר שני עשורים אין שר חקלאות בישראל. לפחות כזה שמתעניין במצב החקלאות. אבל בשנת 2016 החליטו במשרד האוצר שבחסות הדיבור על יוקר המחיה, התנאים בשלים לשנות את תנאי המשחק ובעצם לחסל את החקלאות בישראל.

הפיילוט של הורדת המכסים על מוצרים חקלאיים שבוצע במספר פעימות ב-2016 הוכח כמוצלח מבחינת משרד האוצר. ההשפעה על המחירים הייתה זניחה, אם בכלל. אבל העובדה שהחקלאים הסכימו להתקפל תמורת פיצוי לא גדול ושהציבור בישראל לא חש פטריוטיות לתוצרת הישראלית שתגרום לו לצאת ולהגן עליה העידו כי השטח בשל. מהלך החשיפה של המשק הישראלי לייבוא והפקרתו לכללי השוק הגלובלי הוא לב ליבה של האידיאולוגיה הניאו-ליברלית שמנוסחת במועצה הלאומית לכלכלה, ומתורגמת על ידי משרד האוצר למדיניות. במקביל להורדת ההגנה מבחוץ החליטו באוצר לתקוף מבפנים ולהעלות את מחירי המים לחקלאות. החקלאים טוענים שבממוצע, בכל יום ב-2016 נסגר משק חקלאי. אם המגמה הזו לא תיעצר תוך שנים ספורות נפסיק לאכול פירות וירקות, ביצים ובשר תוצרת הארץ. נותר לקוות כי 2017 תיזכר כשנת הניצחון של החקלאים. אחרת, כשעוד עשר שנים ימכרו פה ירקות בודדים עטופים בניילון נצמד, נוכל כולנו להיזכר בסלט שהכין לנו משרד האוצר ב-2016.

הפגנת חקלאים (צילום: דבר ראשון)

כחלון נגד הבנקים

אחד המאבקים המעניינים בכלכלה הישראלית מתקיים היום בין שני בניינים הנמצאים במרחק מאתיים מטרים זה מזה בשני קצותיו של רחוב קפלן בירושלים. שר האוצר כחלון נבחר עם הבטחות רבות וביניהן רפורמה בענף הבנקאות בישראל. מולו עומדות נגידת בנק ישראל קרנית פלוג והמפקחת על הבנקים חדוה בר, הרואות את השמירה על יציבות הבנקים כערך מוביל. במרכז המאבק הזה עומדות המלצות ועדת שטרום והחוק להגברת התחרות והפחתת הריכוזיות במערכת הבנקאית המגיע לשלבי הכרעה בימים אלה.

כחלון מאמין שהריכוזיות במערכת הבנקאית היא יסוד מרכזי ליוקר המחיה בישראל. הוא שם את כל כובד משקלו על הפרדת כרטיסי האשראי מהבנקים הגדולים, ופתיחת שוק האשראי הקמעונאי לשחקנים נוספים, ורואה ברווחיות העצומה שמציגים הבנקים כל שנה כסדין אדום. "שירוויחו, אבל לא על הגב של הציבור" אמר כחלון על הבנקים עם כניסתו לתפקיד שר האוצר. ואכן מנתונים שפורסמו השנה בדבר רווחי גיוס האשראי של הבנקים עולה כי האדם הפרטי והעסקים הקטנים משלמים הרבה יותר כסף על כל הלוואה שהם לוקחים לעומת החברות הגדולות ובעלי ההון. פלוג מצידה מנסה בכל כוחה לגונן על המערכת הבנקאית. היא חוששת שלבנקים יקרה מה שקרה לחברות הסלולר אחרי הרפורמה. אך בעוד חוסר יציבות בשוק הסלולר יכול להוביל לכל היותר לקריסת אחת מחברות  הסלולר ולפגיעה זמנית בלקוחותיה, חוסר יציבות במערכת הבנקאית יכול להוביל לסחרור ולמשבר כלכלי שיכול לסחוף אחריו את המשק הישראלי כולו.

אובר לא אובר

בינואר 2016 השתתף ראש הממשלה בכנס דאבוס וחזר משם עם מוטיבציה להכניס את אובר לישראל. בישיבת הממשלה שהתקיימה ב-24 בינואר הוא דרש משר התחבורה, ישראל כץ לקדם את הנושא. כץ, החליט לצאת נגד בקשתו של ראש הממשלה וחילופי הדברים הקשים ביניהם נמרחו למחרת על דפי העיתונים. במהלך כל השנה ריחף נושא כניסת אובר לישראל בלשכתו של שר התחבורה, כשהוא מקודם על ידי עיתון כלכלי מרכזי תחת הכותרת המכובסת "הכלכלה השיתופית". כץ נגד הרעיון הזה. נהגי המוניות נאבקים בו גם. הם מבינים שאובר עם מודל "הכלכלה השיתופית" שלה תגמור את מעט הפרנסה שיש להם ותהפוך אותם לעבדיה.

למעשה, בהרבה מקומות בעולם כבר הבינו את זה והקול היוצא נגד "כלכלת החלטורות" שאובר ואיר בי אנד בי מייצגים, צובר תאוצה. בלונדון למשל, פסק בית המשפט כי אובר מחויבת לתת לנהגיה תנאים סוציאליים בסיסיים כשכר מינימום. בברלין וניו יורק נלחמים באייר בי אנד בי שגורם לעלייה במחירי הדירות במרכז העיר ויוצר למעשה שוק שחור בענף המלונאות. בישראל "כלכלת החלטורות" נהנית מתמיכה מפתיעה דווקא מהממונה על ההגבלים העסקיים. מי שהייתה אמורה לדאוג לביזוריות בשוק דואגת להכנסתם של תאגידי הענק הבינלאומיים הדורסניים. בינתיים הקרב על אובר ישראל לא הוכרע.
התיקונים

הגבלת שכר הבכירים

החוק להגבלת שכר הבכירים לא עתיד להשפיע על מיליוני אזרחי מדינת ישראל. למעשה קומץ של עשרות אנשים יושפעו ממנו באופן ישיר. ובכל זאת מדובר בחוק המשנה באופן יסודי את מערכת היחסים בין הכנסת ל"שוק החופשי" בישראל. החל מהשבוע הבא יוגבל שכר הבכירים בחברות המנהלות את כספי הציבור (בנקים וחברות ביטוח) ל-2.5 מיליון שקלים בשנה, או פי 35 מהשכר הנמוך ביותר בחברה. את חוק הגבלת שכר הבכירים החל לקדם שר האוצר הקודם יאיר לפיד עוד ב 2014. זאת בעקבות מחאה המצטבר כנגד מה שנתפס בעיני רבים בציבור כחמדנות של ראשי המגזר הבנקאי. נפילת הממשלה הקודמת והבחירות עיכבו את העברת החוק. עם כינונה של הממשלה החדשה התחדש תהליך החקיקה כשלצד יוזמת החוק המקורי, שלי יחימוביץ', הצטרפו שר האוצר כחלון ויו"ר ועדת הכספים משה גפני, שיצרו למעשה חזית חוצת מפלגות לקידום החוק. בסופו של דבר במרץ 2016 אושרה הצעת החוק בכנסת ברוב של 56 תומכים וללא מתנגדים.

בסופו של דבר, החוק שהועבר היה אף מחמיר יותר מזה שהוגש בתקופת הממשלה הקודמת וקבע תקרת שכר נמוכה יותר וקשר את שכר הכירים לשכר העובדים הזוטרים. על המשמעות החריגה של החוק ניתן ללמוד מדבריו של גפני ביום אישור החוק "זו הפעם הראשונה שאנו, חברי הכנסת, אומרים אמירה חברתית חשובה, שהשכר המופרז של ראשי החברות הפיננסיות הוא הזוי ולא מוסרי". כנגד החוק הגישו איגוד חברות הביטוח ואיגוד הבנקים עתירה לבג"ץ בטענה כי החוק אינו חוקתי. בג"ץ דחה את העתירה.

המלחמה בהעסקה קבלנית

בעשורים האחרונים הולכת ומתרחבת תופעת עובדי הקבלן בישראל. השיטה שהתחילה בקרב המקצועות החלשים ביותר כעובדי ניקיון והאבטחה, הפכה עם השנים למחלה ממארת בכלכלה הישראלית הרומסת את יחסי העבודה ואת כבודם של האנשים העובדים. גם העובדה שהממשלה היא המעסיקה הגדולה ביותר של עובדי קבלן לא הוסיפה למדינת ישראל הרבה כבוד.

שר האוצר משה כחלון, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן ושר הבריאות יעקב ליצמן (עומדים במרכז השורה הראשונה) עם עובדי אסף הרופא שנקלטו להעסקה ישירה (צילום: אביעד ויצמן)

שיתוף הפעולה בין שר האוצר משה כחלון ויו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן הוביל להחלטה לצמצם את תופעת עובדי הקבלן במגזר הציבורי, וביולי 2015 נחתם הסכם לקליטתם של 15,000 עובדי קבלן להעסקה ישירה. יישום ההסכם נתקל בקשיים מצד האוצר. ביוני 2016 נאלצה ההסתדרות לאיים שוב בשביתה בטענה כי האוצר גורר רגלים ביישום ההסכם. האיום הספיק ובמהלך החודשים האחרונים של 2016 מגיעים כחלון וניסנקורן כמעט בכל שבוע לבית חולים אחר לטקס קליטת עובדי המשק באותו בית החולים להעסקה ישירה. עד כה נקלטו בשנה האחרונה אלפי עובדים. מעבר למשמעות ההחלטה וביצועה על מאות אלפי עובדי הקבלן בישראל (מספרם מוערך ב 200,000 – 400,000) יש בה מסר חשוב ושינוי כיוון ביחס השלטון למעמדה של העבודה והאדם העובד. נותר לקוות כי בשנה הקרובה קליטת עובדי הקבלן תימשך, המסר יחלחל מהמגזר הציבורי למגזר הפרטי ותופעת ההעסקה הקבלנית תעלם מישראל.

גל השריפות והנזקים – המדינה לקחה אחריות (עם כמה פיתולים בדרך)

במהלך חמישה ימים בנובמבר התמודדה מדינת ישראל עם גל שריפות שכמותו לא ידעה קודם. מזג האוויר היבש והרוח החזקה ייצרו תנאים בהם כל אש קטנה התפשטה במהירות לממדי ענק. מאחורי גל השריפות נחשפו שני סיפורים כלכליים חשובים. הראשון הוא סיפורו של מערך הכבאות שיובש וקוצץ עד לשריפה בכרמל שגבתה 44 קורבנות ולאחר מכן שוקם מחדש. העובדה שמערך הכבאות של 2016 הצליח להתמודד עם השרפות שבסופו של דבר נסתיימו ללא אבדות בנפש, הוכיח כמה הרסנית הייתה מדיניות ההפקרה של המערך הזה כמה שנים קודם לכן.

הסיפור השני היה ניגוד האינטרסים המובנה שבין משרד האוצר לחברות הביטוח בכל שאלת הפיצוי של נפגעי השריפה. השאלה מי הצית את השריפות ומאיזה מניע הפכה באופן אבסורדי לשאלה הקובעת את גורל הנפגעים ומי שיפצה אותם. בימים שלאחר השריפה נוהל משא ומתן קדחתני בין חברות הביטוח למשרד האוצר. על אף ששר האוצר מיהר להכריז כי השריפות היו תוצאה של הצתה ומס רכוש יפצה את הנפגעים, חברות הביטוח חששו כי הממשלה תיסוג מההכרזה ותשאיר אותן עם תביעות של מיליארדי שקלים. בסופו של דבר הגיעו להסדר – מס רכוש יפצה באופן בסיסי את כולם, חברות הביטוח ישלימו את הפיצוי למבוטחים. ההסדר הזה אפשר למדינה לקחת אחריות על הנפגעים ולחברות הביטוח להוכיח כי יש טעם לבטח דירות מבלי להפסיד חצי מיליארד שקל. הבעיה העמוקה יותר של חוק מס רכוש נשארה פתוחה. בפעם הבאה שהאסון יהיה רעידת אדמה אי אפשר יהיה להכריז שהמניע לאומני, מס רכוש על פי החוק לא יוכל לפצות את הנפגעים. הכאוס יחגוג.

השר כחלון מסייר בחיפה לאחר השריפה (צילום: יונתן זינדל / פלאש 90).

שנת ההתאגדות – הולכים על ביטוח

משנת 2013 החלה תנופת התאגדות מחודשת בהסתדרות. המגמה אותה מוביל האגף להתאגדות הצליחה בשנתיים האחרונות לשבור כמה מחסומים משמעותיים ולהביא להתארגנויות חדשות דווקא בענפים שמסורתית נחשבו לבלתי מאוגדים: ענפי ההי טק, התקשורת והפיננסים. רשימה קצרה וחלקית של מקומות עבודה שעובדיהם התאגדו או מנהלים משא ומתן ראשון מול המעסיקים בשנה האחרונה כוללת את ECI, NCR, ארנסט אנד יאנג, הפניקס, הראל הוט מובייל, שלמה ביטוח, סודה סטרים, דן דרום, תאגיד השידור כאן, בית אקשטיין, בי"ח מעייני הישועה, דינמיקה סלולר ועוד.

בחלק ממקומות העבודה, הקמת הועד והשגת ההכרה של ההנהלה בהתאגדות עוברת דרך מאבק לא פשוט המגיע לעיתים גם לבית הדין. בנוסף לוועדים במקומות העבודה הוקמו השנה גם ועדים ארציים חדשים למנופאים ולמשגיחי הכשרות. הדרך להרחבת מגמת ההתאגדות עוברת בעבודת השטח במקומות העבודה שעושים אנשי האגף להתאגדות עובדים. כדי לתמוך בעבודת השטח יצאה השנה ההסתדרות גם בקמפיין פרסומי המציג את ראשי הוועדים החדשים ואת הישגיהם בקריאה לעובדים במקומות עבודה נוספים להתאגד.
המשברים

שנה של ריבית אפסית – ומה עם 2017?

באפריל 2015 הוריד בנק ישראל את הריבית לשפל חדש של 0.1%. במהלך כל 2016 שמרה הנגידה פלוג על הריבית הכמעט אפסית הזו. על פי ההצהרות של בנק ישראל, המשך התחזקות השקל מול היורו ורכישת המט"ח המשמעותית שביצע הבנק בשבוע האחרון, נראה כי מגמת הריבית האפסית תימשך עמוק לתוך 2017. זאת על אף שינוי המגמה בארצות הברית, שם החליט הפדרל ריזרב בחודש שעבר להעלות את הריביות עם תחזית להעלאות נוספות במהלך השנה הקרובה.

הריבית האפסית של 2016 היא חלק ממגמה עולמית שכללה תופעה חדשה של ריביות שליליות באירופה. הריביות הנמוכות הם תוצאה של מלחמת המטבעות, כשכל בנק מרכזי מנסה לרסן את ערך המטבע המקומי שלו לעומת המטבעות האחרים. השקל החזק הופך את משימתה של פלוג בעניין זה לקשה אף יותר. זו הסיבה שבנק ישראל ביצע בשנה האחרונה רכישות מסיביות של דולרים כדי לתמוך במדיניות הפיחות בשקל. המיתון העולמי של השנים האחרונות הוא הסיבה שהבנקים המרכזיים נדחקים למדיניות מוניטארית של ריבית אפסית כדי לעודד השקעה במחוללי צמיחה. מדיניות זו גוררת עמה גם תשלומי מחיר כבדים. מדיניות הריבית האפסית בישראל היא אחד הגורמים לעליית מחירי הנדל"ן. כשלמשקיעים אין חלופות השקעה סולידיות עם תשואה סבירה הם פונים לשוק הנדל"ן ודוחפים את מחירי הדיור כלפי מעלה.

נפילת בעלי ההון – חילופי משמרות באליטה הישראלית

זו הייתה אחת השנים הקשות לבעלי ההון במשק הישראלי. לפחות לחלק מהם. זו הייתה השנה בה נגזרו על מי שהיה עד לא מזמן האיש החזק במשק, נוחי דנקנר שנתיים מאסר בפועל לאחר שהורשע בהרצת מניות. זו הייתה השנה בה התרסק איש העסקים אליעזר פישמן והוכרז כפושט רגל בעקבות חוב של 196 מיליון שקלים למס הכנסה, זאת לאחר שב-2013 הונו נאמד בכ-2.7 מיליארד שקלים. זו הייתה השנה בה נעצר איש העסקים בני שטיינמץ, שהונו מוערך בכ-6 מיליארד שקלים, בעקבות חשדות למתן שוחד לבכירים בממשלת גינאה. למעשה כל האירועים הללו התרחשו בחודש האחרון של 2016. בפתחה של 2017 יש מספר בעלי הון נוספים שעומדים על פי אותה התהום.

נראה שסוף חגיגות האשראי הזול יחד עם חוק הריכוזיות מטלטלים את הצמרת. יכול להיות שהאליטה הכלכלית של ישראל נמצאת בעיצומו של תהליך פירוק ובניה מחדש. עם זאת, אין נכון לעכשיו כל סיבה להאמין שמלבד שינוי בפרצופים השולטים במשק, ואולי אף העברת חלק מהנכסים לחו"ל, נזכה לראות בשינוי משמעותי בחלוקת ההון והעוצמה בישראל.

נוחי דנקנר. צילום: יריב כץ / פלאש 90.

בועת הנדל"ן – המשקיעים יוצאים והבועה ממשיכה להתנפח

שנת 2016 הייתה השנה שבה חלק משמעותי ממדיניות הדיור של כחלון יצא לפועל – הוצאת המשקיעים משוק הנדל"ן. עוד לפני חוק למיסוי דירה שלישית, שאמור להיכנס לתוקף בקרוב ולהביא כנראה לעלייה מאסיבית במכירות דירות מידי משקיעים, הראו הדו"חות האחרונים על ירידה במלאי הדירות בו מחזיקים משקיעים. עם זאת, בינתיים לא הביאו יציאת המשקיעים מהשוק לירידה במחירי הדיור.

כחלון, שכנראה האמין ב 2015 כי הגענו לשיא במחירי הדירות, נכנס למלכוד. מצד אחד הוא חייב להוריד את מחירי הדיור מהצד השני הוא לא רוצה להביא למשבר, שיכול להגרם כתוצאה מירידת ערך בדירות שמהוות למעשה את ההון המרכזי של ישראלי רבים. בעיה נוספת של כחלון היא נאמנותו לאידיאולוגיה הגורסת מינימום התערבות ממשלתית בשוק. כחלון תוקף את המשבר בכלים רגולטורים כבדים, אך מסרב להפוך את המדינה לשחקן פעיל ויוזם, שלוקח אחריות בעצמו על בניית דירות חדשות.

בינתיים ב 2016 מחירי הדיור המשיכו לעלות בכ-7%. ככל שניתן לחזות גם ב 2017 מחירי הדיור לא צפויים לרדת. כשבממוצע עלות רכישת דירה בישראל עולה יותר מ-150 משכורות, לא ברור לאן עוד מחירי הנדל"ן יוכלו לעלות. מצד שני גם ב-2015 חשבנו כך.

קריסת מגה

קריסתה של רשת מגה, לשעבר רשת המזון השנייה בגודלה בישראל, הייתה תהליך ארוך וכואב. במהלכו, היו תלויים 3,500 עובדי החברה באוויר תקופה ארוכה ומאות ספקים לא ידעו אם יראו את סכומי הכסף שמובטחים להם. בסוף, לאחר דיונים ארוכים בבתי המשפט, דיונים סוערים בוועדת הכלכלה, מינוי שלישיית מפרקים על ידי בית המשפט ועוד עיכובים שונים, ביוני 2016 רכשה רשת יינות ביתן את מגה והתחייבה להפעיל את מרבית הסניפים ולהמשיך את העסקתם של כמעט כל העובדים.

קשה להעריך האם התרסקות מגה התרחשה בגלל הקושי להתאים את עצמה למצב החדש שאחרי המחאה של 2011, בגלל החמדנות של בעלי מגה שגבו מעצמם מחירי שכירות מופקעים באמצעות החברה האחות שהחזיקה בנדל"ן של הרשת, או בגלל התחרות האגרסיבית בין רשתות השיווק. אבל ברור שאחרי שקרסה הרשת עם חובות בהיקף של 1.3 מיליארד שקלים היא הפכה לסחורה החמה בשוק הקמעונאות. כולם רצו לשים יד ולקנות בזול את מה שהיה עד לא מזמן אימפריית ענק. רמי לוי רצה להפוך בזכותה לרשת הגדולה בישראל, האחים אילן וששי שבע המחזיקים בחברת השיווק ביכורי השדה רצו לשלוט ברצף האספקה מהחקלאי לצרכן, מוטי בן משה שרכש את רבוע כחול נדל"ן שמשכירה למגה את הסניפים רצה אותה, שלום שמחון הרכיב קבוצה של רשתות קטנות שרצו להתחלק בה. הקרב היצרי שנוהל על שרידי הרשת הוכיח כי על אף החובות אליהם נקלעה, היה למגה מה למכור, ושלמרות ההתרסקות – רשתות המזון ממשיכות להיות עסק רווחי.