דבר ראשון
דת

מצוה הבאה בעבירה

לפצח את חידת הרב ברלנד - המנהיג הרוחני המוזר ביותר בחסידות ברסלב. אליעזר ברלנד בן ה-79 מצליח לבלוט גם בגלריה הצבעונית של ההנהגה הברסלבית | אחרי ריצוי עונש מופחת על עבירות מין, חזר לפעילות מלאה, מוקף חסידים נלהבים | את דמותו האניגמטית צריך לבחון דרך הקשר שבין תהומות החוטא לפסגות הצדיק

פורסם ב: 24.11.2017

הרב אליעזר ברלנד, מנהיג קהילת שובו בנים הברסלבית, ממשיך להכות גלים עזים ברוחניות. אחרי שסיים לרצות בזריזות את עונשו (המוקל והמופחת) בעוון מעשים מגונים, הוא נדמה כחוזר מאושש וביתר שאת למנהג פקידת הקברות הלילי החביב עליו, צירוף אופייני של סכנת נפשות ומפגני קידוש השם. בליל שבת ל' תשרי, ראש חודש שלאחר סוכות, נצפה במחיצת מאות מחסידיו, כשהוא מגיע תחת אבטחה כבדה לקבר יהושע בן נון בכפר הפלסטיני כיף אל-חרס – לביקור שבוצע הפעם בתיאום ובליווי כוחות צה"ל והמשטרה. קצת למעלה משבוע לפני כן, בליל הושענא רבה, הגיע הרב בליווי שיירת מאמינים נלהבים לאתר הקרוב במיוחד לשורש נשמתו – לקבר יוסף בשכם.

הילולת הרב הגיעה לשיאה בחג הסוכות שחל בסמוך לשחרורו. ברלנד פקד את סוכת הענק של חסידיו ברחוב החומה השלישית בירושלים, לתפילת שחרית המונית, כשהקהילה נערכת לאירועים לציון 207 שנה לפטירתו של ר' נחמן מברסלב.

במהלך כל ימי החג, נערך בסוכה טקס 'הקבלת פני רבו' והרב ונאמניו, שצולמו מתחת לכרזת 'ושמחת בחגיך והיית אך שמח', קיבלו את הציבור בשתייה ובכיבוד, בריקודים ובמזמורי הודיה. ריטואל חגיגת השחרור בסוכה נועד לייצר צריבת תודעה חסידית, היוצרת קשר בין ההילולה לזכר ר' נחמן לבין ההילולה לכבוד מי שנחשב בעיניהם לממשיכו – ברלנד יבדל"א, ובין חגיגת השחרור שלו, לחגיגות שחרור חסידיות נוסח חג הגאולה או 'ראש השנה לחסידות' – של החצר החב"דית, החל בי"ט בכסלו, לזכר האב המייסד, רבי שניאור זלמן מלאדי, שנחלץ מהכלא הרוסי ב-29 בנובמבר 1798.  צריבת ההילולה הכפולה נוסחה באתר הקהילה כך: "אנו שמחים להמשיך ולהביא חומר מרגש… בעיתוי מושלם בו חוגג עם ישראל כולו את שמחת בית השואבה וממש כמו בהזמנה יצא יום שחרורו… עם יום ההילולה של רבי נחמן מברסלב".

סדרת הילולות השחרור של ברלנד שהגיעו לשיאן בסוכות ובשמחת תורה מתוארים בריגשת החסידים כמסיבות שמחה שסחפו "המונים מכל בני ירושלים… עד אור הבוקר". בדיווחים האקסטטיים ממש מדובר על רבבות שהגיעו לתת כבוד לתורה ולרב "לסדרי הקפות מיוחדים במינם, לשוש ולשמוח… כשראשם מגיע השמימה… בלטה נוכחותם של עשרות רבנים… באווירת הקדושה והרוממות האדירה". מדובר איפוא בהילולת כל ההילולות "עד כלות הכוחות במסיבת השחרור… של רבינו הקדוש… או היה זה חלום… והרב שם על הבמה כמו מלך… בשמחת קודש הולכת ומתעצמת בכוח האמת… הכיסופים והייחולים של עם קדוש שמחכה אלפי שנים לגואלו ולא מתייאש".

בשיאה של אם ההילולות נשא ברלנד דרשה, עמוקה מיני ים, שבה הבהיר כי "הסיטרא אחרא (הצד השטני האחר, א.ש) משתוללת בפגמי ברית נוראיים (רמז למתחם המיני, א.ש)… אם רוצים להמתיק את הדינים…זה רק ע"י הריקודים… כי אין לאדם בחירה בשמירת הברית, זה לא בידיים שלו מכיוון שהיצר הרע בוער בו ב- 70 מדורות… משתולל בתוכו". משמע היו דברים בגו. ואם כך לגבי כל אדם, לא כל שכן ביחס לצדיק האמת הרדוף שנגזר עליו לעמוד במבחני אש גדולים במיוחד דווקא מחמת גדולתו.

נפח הפעילות של הרב הישיש בימים, בן 79 שנים, מאז שחרורו וריגשת קהילת החסידים של 'שובו בנים', מעוררים השתאות והם בגדר נסים ונפלאות ממש. מי פלל ומי מילל – לנוכח חומרת מעשיו, גילו ומצבו הבריאותי והעובדה שהנפגעות ההמומות עודן מתקשות לעכל את יציאתו לחופשי.

נראה כי ידיו של איש יחסי הציבור ופולחן האישיות באתר 'שובו בנים אינטרנשיונל' מלאות עבודה. הנה בעל המנגן מוטי שטיינמץ שר ליד הרב ברלנד שליט"א, והנה הגאון הצדיק מקבל את כוכב הזמר החסידי מרדכי בן דוד הבא לחלות את פניו ("ענק הזמר… קפץ הלילה… לביקור היסטורי… המאורע המרגש… עומד על הבימה של הרב… בזמן שהמוני תלמידי הרב שרים… בשלהבת קודש"), הנה השליט"א כובש ממש את משלט הכותל בימי שמחת תורה, והנה כבוד הרב עולה לציון הקדוש של שמעון הצדיק, הנה הוא מספיד את מרן עובדיה יוסף ביום השנה לפטירתו, הנהו מחלק מזוזות בברכת הצדיק האישית שיביאו אל נכון "שפע פרנסה ומיליארדים לכל בית", והנה מקדש ומנצח על השבע ברכות בחתונת בתו של הרב הגאון – ראש מוסדות 'מגיני ארץ'. וכמו לא די בכך הוא מועלה על ראש שמחתנו "בשמחת בית השואבה במעמד רבבות… הילולה שאי אפשר לסכם …חוגגים עד כלות הכוחות במסיבת השחרור… או היה זה חלום".

הרב אליעזר ברלנד בבית המשפט 1 באוגוסט 2016 (צילום: יונתן זינדל/ פלאש 90)

מחרה מחזיק אחר אתר הבית הקהילתי, אתר 'כיכר השבת', המדווח בהתרגשות על אלפים שליוו את "פורץ הדרך לקבר יוסף" בהגיעו לשכם, עד כי לרגע נדמה כי בכל רגע תשמע הקריאה "עוד יוסף חי", וכן "הציון הקדוש בידנו", ומתוך מעבה סמטאות הקסבה עוד יגיחו בעוז מחבר הספר "עזית הכלבה הצנחנית" ורב צבאי ראשי אוחז שופרות ונישא על כתפי חיילים דומעים שכמו הגיחו מצילום הכותל של רובינגר. למקרא הדיווחים הנלהבים נדמה כאילו ההתעקשות וההשתדלות העצומות של הצדיק ברלנד אכן פרצו את המחסומים המפרידים בין המוני החסידים לעצמותיו של יוסף.

ההילולות הסדרתיות נועדו אפוא לייצר צריבה כפולה; הראשונה בציר ברלנד-ר' נחמן, השנייה בציר ברלנד-יוסף, כאשר החסידים מציינים בהתרגשות כי כעשור וחצי לאחר "חומת מגן" ובתום מאבק "חסר פשרות" להבקעת הדרך אל קבר יוסף (במשך שנים היה הרב "שולח את תלמידיו להיכנס מידי לילה לתוככי שכם הפלסטינית [מידי פעם גם נכנס בעצמו בחשאי] בכל דרך אפשרית. ולהילחם נגד 'מכירת יוסף' כמו שנהג תמיד להדגיש. פעמים רבות חסידיו נעצרו ונשפטו, אך לא ויתרו והמשיכו להגיע בהמוניהם מידי לילה"), זוכה פורץ הדרך לרבים להגשים את חלומו במחיצת המוני חסידיו. ברלנד, המחזיר בנים לגבולם, מוכרז איפוא כפותח הדרך לציון הקדוש באומן אוקראינה וכמשחרר העשוי לבלי חת של קברי יוסף ורחל (רשימה חלקית).

על פי הדיווחים הנסערים, ברלנד שהסתער על הקבר בשעה שלוש לפנות בוקר, מלווה בהמוני חסידים נלהבים, בעשרות מאבטחים ורכב ממוגן, עוד התקשה להיפרד מהציון הקדוש בהמתנה לעשרות אוטובוסים נוספים של חסידיו שהתדפקו בשירת מזמורים על מבואות שכם, ואולם הקצינים דחקו בו לסיים בזריזות את עינייניו באתר המסוכן מחמת אירועים ביטחוניים שרחשו בעיר באותו לילה קשה של גיחות מפרכות.

ההתלהבות היתירה וההתמכרותית מהקבר נחשבת חלק מהגיבושון הברסלבי המסורתי בחצר ברלנד והיא מתורגלת כמעין מסע אלונקות וטירונות קרבית, שנועדו לחשל את המאמינים ולייצר חוויית אמונה והתחזקות על הסף האובדני של כמעט קידוש השם בלינץ' באותם מקרים של הסתננויות יחידים בלתי מתואמות.

הפקת הילולות תשרי החלה כבר בטרם שחרורו הסופי, כאשר ה"אסיר ברישיון" (אסיר שרשאי להתהלך חופשי, אך תקופת מאסרו הפורמלית לא מקוצרת) הנהנה מתנאים מקלים והמסיים בזריזות את עונשו במלונית 'הדסה', הצליח לעלות ברגע האחרון על מטוס פרטי שכור בליווי חסידיו לחגיגות ראש השנה באומן.

שאלת היציאה מהארץ והסדרת מעמדו המשפטי התמשכה עד כמעט נעילת הדלתות להמראה, ואולם אז הסתמנו בשורות טובות וישועות וברלנד התעופף לציון הקדוש כשאפילו המשטרה האוקראינית המארחת מוציאה אישור משונה, האומר כי היא מודעת לרקעו העברייני של הרב, אך מקדמת אותו בברכה רבה. לעומת זאת זרמים מתונים יותר בחסידות ברסלב יצאו נגדו בקריאות בנוסח "צא טמא" ודרשו למנוע את הגעת האיש ה'מותעה' ולהחרימו. בהמשך חגי תשרי נדמה היה כי הרב המשוחרר יוצא לאורה, ובין פקידת קברים למסיבת הודיה, נפוצו שמועות על חסידים שהותקפו בסביבות שכם ועל תלמידים שתקפו פלסטיני בעיר העתיקה, אך כל אלה לא היה בהם כדי להשבית את ההתפרצות השמחה.

הילולות ברלנד בתום חגי תשרי נתפשו כאות ניצחון מלמעלה על אף הגשת תביעה אזרחית בסך ארבעה מיליוני שקלים מצד הנפגעות, שדרשו במקביל צו עיכוב יציאה מהארץ. כתב התביעה שהתמקד ברב כלל 15 נתבעים נוספים, בהם מוסדות הקהילה ורבניה, וכן זוגתו ובנו, כמי שידעו על המעשים, אך חיפו עליהם תוך שהם מציגים אותם כנעלים ונשגבים בבחינת תיקונים נסתרים בעולמות עליונים.

בתביעה נכתב עוד כי הנשים באו לרבן על מנת לקבל מזור, ברכה וסעד רוחני, אך הפכו קורבנות לשגיונותיו ומשועבדות לגחמותיו. במעמד גזר הדין הקודם על מעשיו, בנובמבר 2016, נשא הרב דרשה מרתקת, בה הסביר כי אליבא דאמת (לאמתו של דבר) הוא חייב על-פי הדין היהודי העתיק, בעונשי שריפה וסקילה על מעשים כה חמורים. והנה, במשפט הישראלי שאכן היטיב עמו בעליל, הוא זוכה להקלות כה מופלגות. "אני מתחרט באמת מעומק הלב על כל פגיעה שפגעתי בבן ובת בזכר ונקבה, כל פגיעה שנגרמה על ידי במישרין או בעקיפין, אני במה שהודיתי – הודיתי, אין לי עכשיו עסק עם נשים".

חסיד של הרב ברלנד מפגין מחוץ לבית המשפט לצד תמונה שלו. ברלנד הודה והורשע בעסקת טיעון במספר עבירות מין 26 ביולי 2016 (צילום: אבי דישי/ פלאש 90)

מפרשת הכליאה המוזרה ועד עבירות המין

אליעזר ברלנד, ראש ישיבת 'שובו בנים' , מסתמן מזה עשורים אחדים כדמות המוזרה והבולטת ביותר להנהיג זרם מרכזי בחסידות ברסלב בישראל. חסידות המשופעת במגוון קבוצות וטיפוסי הנהגה צבעוניים למדי. פריצתו לתודעה הציבורית קשורה בשורת האשמות בביצוע מעשים מגונים כמו-סידרתיים בחסידות, בבריחה מרשויות החוק – שנמשכה לאורך שנים והתפרשה על שלוש יבשות – ובהרשעה במסגרת עיסקת טיעון בשתי עבירות על מעשה מגונה ותקיפה, שבגינה נגזר ל-18 חודשי מאסר, מהן ריצה בפועל כשנה.

פריצה קודמת של ברלנד לתשומת-הלב התקשורתית החילונית אירעה בסוף שנת 2010, כאשר במרוצת העשור הקודם נדמה היה כי מי שנחשב לאחד מגדולי המחזירים בתשובה וכבר העמיד דורות שניים ושלישיים בקהילת חוזרים ענפה ומשגשגת, הסתגר במעוזו שלו והוא שרוי במצב של ניתוק מקהלו. הפרשה התפוצצה כשבשיחת וועידה עם עשרות נאמניו, ממקום מילוט במושב אמירים שבגליל העליון, גילה הרב שבמשך כעשור נכלא, למעשה, במעונו הירושלמי בידי מקורבים ודורשי טובה לכאורה, שהעמידו עליו מאבטחים מטעם והחזיקו אותו במעצר-בית.

ההתלהבות היתירה וההתמכרותית מהקבר נחשבת חלק מהגיבושון הברסלבי המסורתי בחצר ברלנד והיא מתורגלת כמעין מסע אלונקות וטירונות קרבית, שנועדו לחשל את המאמינים ולייצר חוויית אמונה והתחזקות על הסף האובדני של כמעט קידוש השם בלינץ' באותם מקרים של הסתננויות יחידים בלתי מתואמות

הפרשה הביאה לפיצול בקהילה, במסגרת מאבקי כוח אלימים על מוקדי שליטה וכספים, ובמהלכו הוחלפו האשמות קשות ביותר הקשורות בפלילים כנגד מי שתוארו כאחראים לכליאתו, ובעיקר כלפי הצמד נחמן את נתן, הבן והנכד. בחשיפה הראשונה של פרשת הכליאה, תוארו הדברים כפרי עימות קשה הכולל גם גורמים עברייניים מובהקים ממשפחות פשע ידועות שהתגלגלו לקהילת ה"שבים" תוך שהם מנצלים רב מבוגר וטרוף שרעפים הזויים, רפה אונים ובלתי יציב בנפשו.

ואולם, במבט לאחור נראה כי פרשת הכליאה ושערוריות הניצול המיני קשורות זו בזו, וניתוקו הכפוי של הרב התרחש, בין היתר, בשל נטייתו לביצוע מעשים מגונים בחסידוֹת הבאות אליו לשם ייעוץ וברכה. הפרשה הסקסואלית השנייה, המרעישה במיוחד, התפוצצה כשהחסיד הסקרן ותאב הדעת נחמן שלום, שהתמחה בטיפוס מרזבים, צפה מן החלון ברבו מתייחד אינטימית עם אחת מבנות הקהילה. פרסום הסקנדל עלה לחסיד בחבטות עזות, אך פתח את החקירה המשטרתית שהביאה לבריחתו הממושכת של הרב.

ברלנד נולד למשפחה דתית-לאומית בחיפה, ואף שודך לתהילה שאקי הבאה מרקע מפד"לי דומה. בהמשך, שבר כיוון לקוטב אורתודוקסי-למדני בנוסח הליטאי בכולל פוניבז'. מאוחר יותר, שב ושבר כיוון לקוטב ברסלבי נלהב, תוך שהוא עולה במרץ על גל ההחזרה בתשובה, שהשתלב היטב ברוחות הזמן ובאפיל השמח של הטרנד הברסלבי. בראשית שנות השמונים כבר ביסס את מעמדו כמחזיר נמרץ, והקים את ישיבת 'שובו בנים' שהתבססה בעיר העתיקה בירושלים ועל גבול השכונות מוסררה ומאה שערים.

יהודים מתפללים במתחם קבר יוסף. צילום ארכיון למצולמים אין קשר לכתבה (צילום: יעקב נחומי/ פלאש 90)

הצדיק יסוד עולם שב ומתחבר בעמוד של יוסף

בחינת שלושת המהלכים הנסערים האחרונים בביוגרפיה של ברלנד: פרשת הכליאה שלו בידי חסידים ומקורבים לכאורה, פרשת המעשים המגונים בחסידוֹת הנועצות, ועלילות ההסתננות לקברים במרחקים שבין בן נון, יוסף, רחל אמנו והציון הקדוש, מעלה את התובנות הבאות:

האיש נוטה לפיתוחו של רכיב אובדני כרוני, החותר ללולאות הסתבכות אינסופית, ומקרבו למעין דיוקן המשך, ותמונת מראה מוקצנת ומעוותת, לדמותו של האב המייסד הברסלבי, הלוא הוא ר' נחמן. על-אף ההבדלים העצומים, העושים את ההשוואה הזו בלתי ראויה מבחינת הר"ן, הנה שניהם נוטים לסוגים שונים של "מעשים זרים" ולטלטלה דו-קוטבית, הנעה בין תחושת גדלות, יעוד עילאי ותעצומות נפש, למצבי רדיפה והשפלה, חרמות, נידוי, עליות רגל רבות תלאות והסתכנויות ומעין הגליות עצמיות לעמדות נבדל וניתוק. שניהם נתונים בתווך שבין עדת מעריצים הרואה בהם את צדיקי הדור לבין מתנגדים החושדים כי מדובר בנציגיה המחתרתיים של טומאה מסוכנת.

ברלנד ניתן לאיבחון כטיפוס הנהגה כריזמאטי של צדיק חסידי מהסוג הגבולי האובדני והמסוכן, המועד לפתח סגנון הנהגה רודני גחמני, או סגנון הנהגה שעל-סף היבלעות הדעת, וליתר דיוק כמי שמפליא להדהים באלתור אובדני-תזזיתי ברסלבי, הנוטה לגחמנות סדרתית וכמעט כרונית.

במקביל, הוא שייך לספקטרום רחב ומגוון של כיתות ניאו-ברסלביות בישראל שהמוקצנות והמוזרות שבהן נעות בין הסתבכויות במישור הסקסואלי (וראה לדוגמה הכת של תלמידו הפוקר לשעבר דוד "הכי טוב" דבש, שהואשם בסרסור בנשים לשם העלאת "ניצוצות" במגע עם גויים) ובמקביל להסתבכויות במקצה הביטחוני של השטחים הפרועים.

על רקע זה הטיפולוגיה של ברלנד כמנהיג רוחני קשורה מכיוון אחד ייחודי במרחב החסידי הברסלבי, הנוטה להתלהבות ולאובדניות, להימור מתמיד על האמונה, לדו-קוטביות מטלטלת ולהסתכנות יזומה מתוך קידוש האמונה על סף אובדן החיים וקידוש השם. מכיוון אחר, כללי יותר במדע הדתות, הוא ניתן לסיווג כדמות כמעט-כיתתית של מנהיג כריזאטי, בלתי צפוי וגחמני שככל שהוא מסתבך והולך, כך עשוי האפיל שלו לגדול בעיניי חסידיו. כלומר ירידתו לתהומות הבירא עמיקתא, רק מעידה על מקורו באיגרא רמא ועל הייעוד הנשגב הצפוי לו. מנהיג מן הטיפוס הזה נוטה לצירופים שונים של הסתבכויות מיניות ועברייניות, ולעתים גם אלימות ומסוכנות, על רקע התגברות המתיחות בינו לבין החברה הכללית, החילונית והאורתודקסית כאחת, ועמדת הנבדל הרדופה שהוא נקלע אליה.

במבט לאחור נראה כי פרשת הכליאה ושערוריות הניצול המיני קשורות זו בזו, וניתוקו הכפוי של הרב התרחש, בין היתר, בשל נטייתו לביצוע מעשים מגונים בחסידוֹת הבאות אליו לשם ייעוץ וברכה

הכוריאוגרפיה, או ריקוד תנועת הגורל, של דמות מעין זו נעה מטבעה בין הקטבים של הגדולה וההשפלה, המעמד הכמעט-רודני והרדיפה הנגזרת על הצדיק האלוקי, סוחף ההמונים המוחרם והמנודה. ככל שהתנועה הזו מטלטלת יותר, היא עשויה להיות מסוכנת והרת אסון, אך גם בעלת אפיל מושך ומשכר.

טלטלת הגורל הזו ניכרת היטב בפרשת ההסתבכות המינית של ברלנד ובעלילת הבריחה שלו, שנפרשה לאורך שנים על פני שלוש יבשות ומספר מדינות והיא באה לידי ביטוי במתח שבין העבריין המורשע המבוזה והכמעט מוקצה, לצדיק הדור והאמת, הנחלץ בזריזות ובקלילות יחסית מבור הכלא, הזוכה לביקורי גדולי הרבנים ולהילולת האלפים.

תנועת הטלטלה של ברלנד בולטת גם ביחס שבין פרשת הכליאה במעונו שלו, לבין פריצת המצור מתוך התנערות והפיכה נגדית במעוז החצרני. היא בולטת שוב בניסיון להבקיע אל הקברים הקדושים. מכאן הצירוף של הגליה עצמית ועלייה-לרגל, כאשר האתרים המקודשים קשורים תמיד בתנועת הבקעה, הסתננות, עיקוף חשאי, התגנבות או חדירה עבריינית למחצה, אובדנית ומסוכנת, העלולה לסכן את מעמדו של הצדיק העולה-לרגל. בכך היא מועדת להמיט עליו ירידה צורך עלייה חוזרת, גלות, מאסר, חרם, נידוי, השפלה, ביזוי ואפילו מיתה, אך דווקא מתוך כך היא צופנת את הסיכוי למות ייסורים על קידוש השם ומכאן גם לתפארה רבה ולמימוש ייעודו כמבקיע הגאולה.

שני מוקדי העלייה-לרגל הבולטים ביותר בהווייתו של ברלנד – זה המושך ל'ציון הקדוש' באומן וזה המושך לקבר יוסף – מתחלפים זה בזה ופועלים במקביל, כאשר הראשון מחזק את הזהות בינו לבין האב המייסד של החסידות הברסלבית, ומכאן גם את מעמדו כיורש העדכני הרלוונטי המתבקש וכמוביל הזרם הבולט ביותר בחסידות העכשווית. ואילו השני שב ומתחבר בסתר נשמתו של ר' נחמן, שפיתח בעומק נשמתו התקשרות מיוחדת בדמותו של הצדיק המקראי. דמות זו מכילה לפחות מספר רכיבים מהותיים מבחינתו של ברלנד: ראשית, הטלטלה הדרמטית, כלומר המעבר מבורות ההשלכה והכליאה – אל פסגת החצר הפרעונית. שנית, העימות הרצחני עם האחים, העלול להתגלגל בהווייתו הפרטית בתחושת הרדיפה, הנידוי, הבושות והחרמות, המגיעים לשיא והמצטיירים כאילו הוא עצמו חותר במו ידיו ובאורח יזום לסבך של גלות והתבזות – דווקא כדי לעלות מתוכו אל פסגת ייעודו.

הרכיב השלישי קשור במימד המיני הבולט, שלא ניתן להתעלם ממנו, שהרי יוסף הנסיך, האירוטי והיפה להלל, הוא סמלה של ספירת היסוד היא הספירה הפאלית בקבלה והוא גם ה"צדיק יסוד עולם". ההגעה המסוכנת אל קברו – משמעה חתירה אל מגע בספירה הזיכרית המציינת את עמוד העולם. הצדיק החסידי מהווה בעצמו צינור פאלי להורדת השפע ולפיכך הוא התגלמות הפאלוס האלוהי והקוסמי ומכאן גם נטייתו להסתבך בהקשרים מיניים העלולים להיחשב כחריגים ואפילו כעברייניים. הוא גם המתקן הגדול של חטאי הזכרות ושל מערך היחסים הסקסואליים באלוהות בציר חיי האישות המעורערים – הקב"ה-שכינה ומכאן שהוא המרפא והחולה, נושא העוונות והמטהר, התגלמות אפשרית של אונות אינסופית, אך גם כעדותו של ברלנד, מי שנטול כוח-גברא לגמרי מזה שלושה עשורים.

ואולם כמשפיע השפע וכגילום היסוד, הוא גם מי שמסוגל להפוך לאב ולבעל לפונות אליו, מי שעשוי לפתור בעצמו ובמו גופו את מצוקות הזיווג והפריון שלהן, מי שמסוגל, בעיניי רוחו, לטהר אותן מכל העוונות ולהעלותן אל 'עולם האצילות' כעולה מעדויות ה'מתברכות' והנועצות בו על דברים שהשמיע בעת הייחוד והמגע עימן.

הרכיב המשיחי מגיע לשיאו בספר 'אמונת חכמים כהלכתה' שהוציא חתנו של הרב. החיבור, שנותר נחלתם של יודעי סוד, מלמד סנגוריה על מעשיו בטענות כמו-שבתאיות, לפיהן מה שנחשב כעבירה בעיני ההמון הוא בחזקת מצווה (–הבאה בעבירה) בעבור הצדיק יסוד עולם

העלייה לציון באומן וההסתתנות לקבר יוסף  מסמנות תנועה כפולה של חדירה עבריינית לאתר קדוש אסור המזוהה עם מוקד עלייה לרגל. ככל שהסכנה הכרוכה בהגעה לאתר גדולה יותר – כך מחריף הריגוש הכמו-אירוטי הכרוך בתנועת ההבקעה.

המעבר מן העידן הקומוניסטי לאוקראינה שלאחר נפילת מסך-הברזל הביא לירידה ברף הסיכון ההסתננותי בנסיעה לאומן, שהפכה המונית וממוסדת – בהגעה הקלה יחסית לכמעט התנחלות ישראלית במזרח-אירופה. מכאן הנטייה להמשך התחזוקה של תחושת ההסתכנות, בין היתר באמצעות השתוללות אקסטטית של חסידים במעברי המטוסים ברכבת האווירית לאתר, בעישון מלווה בשירת העשבים מרוממי הנפש בטיסה, ועוד יותר מזה בהזדקקות לשירותי מין זמין, זול ומושך למדי בעיירה האוקראינית, מתוך הסתבכות עם גורמים מקומיים.

אך על רקע הקלות היחסית של הנסיעה לציון הקדוש,  בולטת המשיכה המתגברת אל קבר יוסף, האוצר את רמות ההסתכנות הגבוהות לאין ערוך עד כדי חשש ללינץ'. מכאן גם ההתמגנטות אל הסיכוי למיתה על קידוש-השם שהיא למעשה משאת נפשם של צדיקים בוערים מהסוג המבקש להתקשר ביוסף, מי שמסמן את נתיבו של המשיח בן יוסף, הנידון מעצם טבעו לייסורים ולהרגה, כהקדמת בוא הגואל המנצח הבן דוד – מחולל הגאולה.

מן העבר השני ההימור על הצד האובדני וההליכה על הסף בשווי-משקל רופף על הגשר הברסלבי הצר עד מאוד, עשויים לחשל את החסיד המהמר ולהעניק לו באורח נס סיעתא מיוחדת, רווח והצלה מהסוג "הכי טוב".

כיוצא בזה ההגעה לציון הקדוש באומן מאפשרת טהרת כל החטאים ובמיוחד העוונות המיניים הקשורים באיבר הזכר המסמן את ספירת היסוד ואת צינור השפע של הצדיק. נוסחת הסגולה או הפטנט הברסלבי הגלומה ב'תיקון הכללי' – מאפשרת בדרך פלא בדוקה ומנוסה את תיקון מכלול העוונות הסקסואליים ומכאן שהיא עשויה לתקן עבריין בעל דפוס סדרתי כרב המפתה את חסידותיו, ובאותה מידה היא יפה, להבדיל, לתקנתו של חסיד חוזר בתשובה מן השורה, הנוטש את זוגתו לשם עלייה אל הקבר והשב ונזקק לשירותי הפונדקאות המקומיים לצורך "התחזקות" תוך שהוא שב ונטהר בעליות חוזרות ובתיקונים כלליים מעולים.

המקצב הדו-קוטבי המהותי המציין את טיפוס האישיות הדתי הכריזמטי-לימינלי, פורץ הגבולות והעברייני, שובר הדינים והניהיליסטי – הגיע כזכור לשיאו ההיסטורי ולשיאו הנפשי בדמותו של המשיח השבתאי בעל התסמונת הדו-קוטבית המאנית-דפרסיבית, שרסיסי תורתו השפיעו על החסידות בכלל ועל הזרם הברסלבי בפרט. במיוחד בקוטב המיני הרוטט, הניכר היטב ב'תיקון הכללי' של ר' נחמן, שכל מהותו תיקון החטאים המיניים של איבר הזכר.

דיוקן של שבתאי צבי, 1626 – 1676. שבתאי צבי הוא משיח השקר המפורסם בתולדות היהדות, אשר חולל שבר עצום בעם היהודי כאשר הודיע על היותו המשיח והכין את העם לגאולה ועלייה ארצה ועד מהרה התאסלם. הביטוי "מצווה הבאה בעבירה" מתאר את התיקונים הדתיים שתיקן אשר כללו הוללות והפקרות. צייר לא ידוע

הציר הפתלתל המוביל באלתורים שונים לאורך דמויות נוסח שבתי צבי-ר' נחמן-ברלנד ואחרים – ממוקד הן במימד המיני, הן בתנועת הטלטלה הדרמטית והן במצבים דו-קוטביים של התעלות מאנית המציינת גם שפע אונות, המתחלפת בנפילה דפרסיבית שמתבטאת בהיעדר גברא.

צירוף מכלול התובנות הללו בדמותו של ברלנד – מסמן אותו כמנהיגה של מעין כת ניאו-ברסלבית בעלת רכיב עברייני-אובדני, המתמקד בקבר יוסף בשכם. הקבר מהווה נקודת מפתח במעין מפה של נקודות כוח המציינות אתרים טעונים מבחינה קוסמית ('עמוד העולם') או 'אבן השתייה'. אתרי עליה-לרגל כאלה מהווים מוקדי משיכה – דווקא כאשר הם חסומים, אסורים בכניסה ומסוכנים לעלייה. האתרים הללו מהווים מעין כפתורי יום הדין במכונה אפוקליפטית, שכל מערכי ההפעלה שלה קשורים זה בזה במרחקים שבין קבר רחל, למערת המכפלה, לקבר יוסף, להר-הבית. ככל שהאתרים טעונים יותר בט' קבין קדושה, וככל שהם מסמנים נקודות כוח קוסמיות במפת העולם והגוף האלוהי, וככל שהם מרמזים לאתר הזיווג הקדוש ולאיברי המין בחדר המיטות של ההוויה העליונה, כך גדלה מידת המשיכה והמסוכנות שלהם.

אין צריך לומר כי במציאות הפוליטית הישראלית, העומדת בסימן חשש החלקה מתמדת מעימות נדל"ני-לאומי-טריטוריאלי על שטחים, למלחמת עולם דתית וגרעינית – מדובר ברמות שיא של סכנה. ואולם הרכיב האובדני, הנמשך אל קידוש השם והרכיב המשיחי הקיים בהחלט בדמותו של ר' נחמן ובחסידות ברסלב בגרסתה הישראלית ועוד יותר מזה בחוגים נוסח 'שובו בנים' – חותרים אל מוקדי הסכנה ואל התשוקה הבלתי נכבשת לחולל גאולה – "משיח-משיח-עכשיו-ממש-עכשיו-לגמרי" – באמצעות הפעלת ניצרת חומרי-הנפץ הגלומים באתרים כאלה.

המתח מסביב לקבר בשכם – במרחקי הזמנים שבין מותו של סמל-שני מדחת יוסף, שמת מאובדן דם בקבר בראשית אוקטובר 2000, בתחילת האינתיפאדה השנייה בעקבות התפרעות פלסטינית במתחם, לבין פציעתו הקשה של חסיד ברלנד – משה ברבר בדצמבר 2003, שהותירה אותו בחיים במצב של שיתוק צמחי ממושך, לבין הריגתו של בן יוסף לבנת (אחיינה של לימור) באפריל 2011 – מעידים על סף הנפיצות הגבוה של המקום.

הרב שניאור זלמן מלאדי, נפטר ב-1812, מייסד חסידות חב"ד. ציור שצויר כ-60 שנים לאחר פטירתו על ידי הצייר בוריס שץ.

לכך יש להוסיף את המארג המחבר מקומות קדושים בארץ-ישראל במרחקים הגיאוגרפיים, הקצרים יחסית, שבין קבר יוסף, לקברי האבות בחברון ולהר-הבית, וכן את פיתוחה של אידאולוגיה דתית-חסידית קיצונית, שיש בה גם רכיבים משיחיים מובהקים ומימד של ביטול סמכותה הריבונית-ממלכתית של המדינה היהודית-ציונית, כפי שבא לידי ביטוי בחוגים הברסלביים של הרב ברלנד ובמקביל בחצרו החב"דית של הרב יצחק גינזבורג, נשיא ישיבת 'עוד יוסף חי', מתוך התמקדות נמרצת משותפת באתר הקבר (בשני המקרים של ברלנד את גינזבורג בולט גם מימד למדני רב-תחומי ויכולת למשוך ציבור 'חוזרים' או אוהדים בעלי גוון 'עידן-חדשי').

הרכיב המשיחי בהגותו של גינזבורג, הממוקד בדמותו של הרבי מלובביץ', משיק לעלייה במתח המשיחי בחצרו של ברלנד, המגיע לשיאו בספר 'אמונת חכמים כהלכתה' שהוציא חתנו של הרב. החיבור, שנותר נחלתם של יודעי סוד, מלמד סנגוריה על מעשיו בטענות כמו-שבתאיות, לפיהן מה שנחשב כעבירה בעיני ההמון הוא בחזקת מצווה (–הבאה בעבירה) בעבור הצדיק יסוד עולם המתעלה כביכול לעולמות עליונים בתיקוניו הטמירים והמצווה לעשות כן. וגם כאשר הוא עתיד לסבול בגין כך חרפות וביזיונות לאין קץ ולרדת לכאורה לשפל המדרגה, הנה בכך הוא מכפר על חטאי האומה כולה ומונע אסונות כבדים נוסח הגרעין האיראני. רוצה לומר, על פי התפישה המרתקת הזו – תנועת הכנסת היד לבגדי החסידה המבורכת, נועדה אליבא דאמת להציל את העם משואה ודי לחכימא.

הטלטלה של ברלנד מסמנת לאורך השנים מהלכים כפולים של הסתבכויות מיניות וניסיונות הבקעה לאתרים מקודשים, כאשר הדברים שלובים זה בזה; הקריאות הנרגשות לסיוד הקבר בשכם כתגובה לחילולו  – משוגרות לחסידים הנקראים לשים נפשם בכפם ולהזדרז עם הדליים, ומועברות ממקומות המסתור והגלות של מי שנחשד כעבריין מיני סידרתי ומועד. על רקע זה, אין ספק כי כל העולם אכן גשר צר מאוד שאיזונו רופף ביותר וכי על-אף שאין, כידוע, כל ייאוש כלל, הנה עוד נכונו עלילות ופרקי המשך מסעירים לשיבת הבנים השובבים בתשובה שלימה, ומן הראוי להיות בהשגחה מתמדת בבחינת ונזהרתם מאוד לנפשותיכם מאוד ובחרתם בחיים ולהשומע השם אל לב, ייטב, הכי טוב ממש.


ד"ר אלי שי הוא עיתונאי, חוקר, ומרצה העוסק בחקר הקבלה, השבתאות והמיסטיקה וכן בחקר ספרות עברית

 

נושאים קשורים:  דת, אליעזר ברלנד, ברסלב, חסידות ברסלב, חברה