שנים חלמתם, קיויתם, ייחלתם, לאפשרות לחיות ליד פילים? ובכן "מרכז
שימור חומל קיום" יגשים לכם חלום זה, אם רק תזדרזו להגיש מועמדותכם.
עוד לא מאוחר, כיוון שמרכז המחקר האמריקאי, אשר מפעיל את הקורס היחודי,
הוסיף חודש להרשמה ואיפשר מעתה ועד תום ההרשמה (האחד במרץ) להצטרף.

זאת ועוד: בקורס הייחודי של "המרכז לשימור חומל קיום" החוקרים חיים עם פילים
אסיאתיים, (נזכיר: יש הבדלים ניכרים בין האסיאתיים לאפריקאיים) במקום מגוריהם
הטבעי, חודשים וימים ללא מגע עם הציוויליזציה, בתאילנד. ד"ר בייקר, מפתחת תחום
שימור חומל במרכז האמריקאי, כתבה באי-מייל ל"דבר ראשון" שהיא שמחה שהידע על
"שימור חומל קיום" יגיע לידיעת רבים, לטובת הפילים הנמצאים בסכנה משמעותית,
כאשר ידיהם מגואלות הדם של הציידים הרודפים את חתיהם רודפות אותם.

בני אדם, דרך מפגש, מעקב ולמידה של הפילים, מנסים לתקשר ולהגן על חיות אלה.

איך? אם מישהו ירצה נורא להצטרף ולגור עם פילים, הרי שזו ודאי דרך נפלאה אשר
כמעט יכולה להזכיר את הסרט "גורילות בערפל" ומחקרה של דיאן פוסי. אך יש
עוד, ואין דרך נוספת ידועה שאיננה נחקרת כיום, כך נדמה, במטרה להבין את
מהותם, אישיותם (מי ידע נפש הפיל?), של הפילים. נציג מספר דרכים
בהן, כרגע, עוסקים מדענים על מנת להשיג מטרה זו.

משפחת פילים בתאילנד. באדיבות המכון לשימור חומל הממוקם בארה"ב.
משפחת פילים בתאילנד. באדיבות המכון לשימור חומל הממוקם בארה"ב.

כן, יש לפיל אישיות. כך מבקשת לשכנע אותנו קבוצת חוקרים מפינלנד,
על-אף ויכוח דרמטי בעולם המדע אם ניתן כלל לבחון אישיות של חיות הנתפסות
נחותות פסיכולוגית. שאלה ידועה היא אם מחקר מסוג זה יכול להתבצע בצורה
דפינטיבית. רק ויכוח רציני שכזה יכול לגרום לחבורת חוקרים פינים להגיע למיאנמר,
שהייתה ועודנה אכזרית, פילים תמירים עובדים בתעשיית העץ. לכל פיל רוכב קבוע,
לפי אותה קבוצת חוקרים, אשר נמצא עמו מרבית שעות היממה ולעתים כל חיי הפיל.

"מצאנו כי רגשות, תכונות ידועות, הן מאפיין מוכר של כל פיל, וכי הרוכבים מייחסים
לחיות, על גבן למדו לרכוב, סוגי אישיות מובחנים", אמר מרטין סלטמן, חוקר מטורקו,
פינלנד. "זהות הפיל יכולה להתחלק לשלוש קטגוריות מרכזיות", המשיך סלטמן,
"כאשר יש פילים אגרסיביים, פילים חברותיים ופילים סבלניים".

ערוצים וניסיונות דומים להבין את נפש הפילים נעשים במקומות רבים נוספים. חוקרים
אנגלים, אפילו ממוסדות יוקרתיים, נחלצים למאמץ זה. כך לדוגמא מסתמנת תקוה
גדולה מיצור קטן: מתברר כי פילים פוחדים פחד מוות מדבורים, וזה עשוי להציל חייהם.

פילים הודים רוחצים בנהר (צילום: shutterstock).
פילים הודים רוחצים בנהר (צילום: shutterstock).

באוניברסיטת אוקספורד דוקטורית מהוללת, בשם לוסי קינג, חקרה את הפחד של חיה
גדולת מימדים כמו פיל מהדבורה. "באפריקה, דבורים אינן נעות לבד אלא בנחיל. פילים
בוגרים רוקעים ורועדים חליפות ומנענעים את אוזניהם מהפחד מהדבורים" אמרה קינג.
"רגישות ופחד חד כי ייעקצו במקומות הרגישים כמו החדק והפה יוצרים תגובה
עזה, זאת אומרת, שהפילים בורחים" הוסיפה בראיון לניו-יורק טיימס.

רגישות ופחד חזקים ונחרצים אלו גורמים לפילים לברוח מכוורות של דבורים. ד"ר קינג
יזמה שליחות למקומות ידועים כמסוכנים לפילים, באפריקה ובאסיה, ופתחה בניסיון
כמעט באופן לא יאומן, למתוח שורות כוורות לאורך שדות שיבריחו פילים, ללא אלימות.
"האיכרים באמת לא האמינו לי שהפילים יברחו, אבל היום כבר יש לנו רשימת המתנה".

ידע רב ויקר מצטבר ממקומות נוספים ורחוקים. בסקוטלנד קבוצת חוקרים פיתחה
באמצעות מתודיקה תמטית יחודית, שיטה לסקר מיוחד של אוכלוסיית פילים.
"עד לא מזמן," הסביר ד"ר ג'רמי קיוזאק מאוניברסיטת סטירלינג לעיתון "הסקוטסמן",
"לאף אחד לא הייתה שיטה טובה לסקור את האוכלוסיות של עדרי הפילים והסתפקנו
בספירה רק על בסיס המספר הכולל של הפילים בכל עדר".

פילים הודים רוחצים בנהר (צילום: shutterstock).
פילים הודים רוחצים בנהר (צילום: shutterstock).

"יתכן מאד והשיטה תראה פשוטה לאדם מהרחוב, אך אל יקל הדבר בעיניכם", אמר.
"עיבוד ו-ויסות בסיס דמוגרפי" נקראת שיטת הסקר המיוחדת, שבוחנת מספר פילים לפי
דורות. "ראינו, ואנחנו רוצים להמשיך לבדוק זאת, שהחוסן של העדר קשור גם
למספר נדגמי פילים שהם בוגרים, כמה גורים ישנם, והאם יש להם חתים" אמר קיוזאק.

פיתוח תיאוריות שכאלה עלול להשמע שולי בעבור מרביתנו ההדיוטות. אולם יש
לזכור: די לנו בפיל אחד שינצל בזכות מחקרים שכאלה, שכן מסתבר שגם לפיל יש נפש.