אפתח בווידוי. כן, גם אני מכור ל'מתיישבים של קטאן' וכששמעתי שבחול המועד פסח תתקיים אליפות ישראל הראשונה והמנצח יצא לייצג את ישראל באליפות העולם בגרמניה מיהרתי להירשם ונכנסתי למשטר אימונים קפדני. אם פעם ביקשתם להחליף כבש תמורת ברזל אז כנראה שגם אתם חלק מ-200 אלף שחקני 'המתיישבים של קטאן' בישראל. משחק הקופסה ששבר שיאי מכירות והפך ללהיט עולמי צבר גם בישראל עדת שחקנים נאמנים שהתמכרו אליו, כשבשנים האחרונות הוא אפילו עוקף את 'מונופול' במכירות באמזון.
על מה אתה מדבר, לא שמעתי על המשחק הזה בחיים
בעבור אלו מכם שלא מכירים, מדובר במשחק אסטרטגיה המשלב גם מזל, במהלכו צריכים השחקנים לצבור משאבים ובאמצעותם לבנות ישובים וערים ולאסוף כמה שיותר נקודות כשהמנצח הוא השחקן הראשון שהגיע לעשר נקודות. בדרך לניצחון השחקנים צריכים לתכנן אסטרטגיה, לחשב את ההסתברות לתרחישים שונים, לסחור ביניהם במשאבים, לנסות לחסום את המתחרים האחרים וגם לקוות שהקוביות יפלו לטובתם. העובדה שלוח המשחק משתנה בכל פעם ושיש הרבה מאוד דרכים להגיע לניצחון היא ככל הנראה סוד הקסם של המשחק הזה שמצליח גם בעידן הדיגיטלי לכנס חברים ומשפחות סביב השולחן לשעה או שעתיים של משחק חברתי פנים אל פנים.
גם שרת התרבות והספורט מירי רגב תתקשר לברך
בסוף השבוע התחלתי להיערך לאליפות. מרתון של משחקים עם כל מי שרק הסכים לשבת. בלילה חלמתי על אסטרטגיות ובין לבין התאמנתי בהטלת קוביות. בשלב מסויים דמיינתי איך אני לוקח את אליפות העולם בגרמניה, איך אני אגיד משפט שיהדהד בפנתאון הספורט הישראלי לשנים קדימה. משהו בסגנון "אנחנו על המפה" של ברודי. חשבתי על שיחת הטלפון שאקבל ממירי רגב. חשבתי גם על תסריטים פחות טובים. מה יקרה אם בגמר בגרמניה יעלה מולי מתמודד מאיראן שלא יהיה מוכן לשחק נגדי. אפשר להגיד שעד לבוקר התחרות כבר הרגשתי כאילו שאני חלק מהמשחק.
250 שחקנים הגיעו אתמול (ב') לביתן 10 בגני התערוכה כדי לנסות לזכות בתואר אלוף ישראל ב'קטאן'. כשבעים אחוז מהמשתתפים היו בחורים בשנות העשרים והשלושים לחייהם, כעשרים אחוז נשים, מעט צעירים לפני גיוס ושחקנים בודדים מעל גיל ארבעים.
בין כל השחקנים מתרוצצים להם אלן ושושנה שהקימו את חברת 'הקוביה' כעסק משפחתי לפני עשרים שנה. בתחילת שנות התשעים הם גמרו אומר להגשים חלום ולעלות לארץ מקנדה. אלן היה בנקאי ושושנה מורה. בישראל החליטו ללכת עם הלב ולפתוח עסק לייבוא קלפי אספנות של שחקני כדורסל, הוקי ובייסבול. תחביב של נערים בארצות הברית ובקנדה, וגם של בנם הבכור. בארץ, כל העסק תפס בעיקר בקהילה האנגלוסקסית של רעננה. בשלב מסוים הם החליטו לשנות כיוון ולעבור לייבוא של משחקי קופסה. "זה בא מתוך אהבה" הסביר לי אלן, "אנחנו אוהבים כל המשפחה להתכנס בשבתות ולשחק ביחד. ככה נולד העסק וזה מה שמניע אותנו". שושנה שעמדה לידו מחייכת אמרה לי במבטא קנדי כבד, "האמת היא שאני פשוט אדם תחרותי מאוד. במיוחד אני אוהבת משחקים שבהם אפשר, סליחה על הביטוי, לדפוק אחד את השני. קטאן הוא פשוט משחק כזה".
ירין שגב ויהל כהן הם שני אחים ואחות שבאו להתחרות. כשאני שואל את אבא רמי מי מהשלושה הוא המועמד המשפחתי לאליפות הוא מצביע על ירין. כל סוף שבוע, כשהם מגיעים הביתה מהצבא, המשחק נפתח. כששאלתי אותם מה יש במשחק הזה שהם כל כך אוהבים, ירין ענה: "המפגש המשפחתי סביב השולחן". יהל הוסיף: "התחרות".
יהב (28) ותמר (27) הם זוג נשוי. לפני שנה הם הכירו את המשחק ונדבקו בו. בימי שישי הם נוהגים להזמין חברים לשחק. לתחרות הם הגיעו בלי יומרות, בשביל הכיף וכדי לשחק מול אנשים חדשים שהם לא מכירים.
"אנחנו נשארים בארץ"
הכרוז קורא לשחקנים להיכנס לאולם לסבב המשחקים הראשון. בשולחן שלי יושבים בנג'י החייל משוחרר, אחיה הסטודנט וליאור המסאז'יסט. אחרי כמעט שעתיים של משחק זהיר, בו כל אחד משתדל לעשות כמה שפחות טעויות, אני מצליח לעקוף את ליאור ברגע האחרון ולרשום ניצחון ראשון. אומנם רק ישבנו אבל אני כבר מזיע ומרגיש את האדרנלין שנצבר לי בגוף. שולח הודעה הביתה "תתחילי לארוז, עוד שניים כאלה ואנחנו בדרך לגרמניה". את המשחק השני התחלתי חזק אבל הפסדתי ברגע האחרון בנקודה. גרמניה מתרחקת. יש עוד סיכוי אבל הוא קלוש. "איך הולך?" היא שולחת לי הודעה, "אתה חושב שאני צריכה לקחת גם שמלת ערב?" אני לא מגיב. נותן לחלום להחזיק עוד קצת. בלוח התוצאות אני מופיע במקום ה-27.
במשחק השלישי מתגלה האופי האמיתי שלי. כמו כדורגלן ישראלי בדקה השבעים. אני מאבד ריכוז, עושה טעויות טקטיות ומאבד נקודות חשובות. הייתי צריך לעבוד יותר על הכושר והסיבולת אני חושב לעצמי תוך כדי שאני רואה איך המשחק בורח לי מהידיים. אורן, מהנדס בניין מתל אביב בונה שתי דרכים וישוב ולוקח את הניצחון. אני נשאר להסתכל על הגמר מבחוץ ולדווח הביתה על הכישלון. "לא נורא, בשנה הבאה?" היא כותבת לי.
ארבעת השחקנים שניצחו את שלושת המשחקים הראשונים עם הניקוד הגבוה ביותר עלו למשחק הגמר. אחרי משחק מותח ומאוזן, הצליח ניב חלד לגבור על יריביו ולזכות בתואר אלוף ישראל בקטאן. חלד, סטודנט לכלכלה וסטטיסטיקה מתל אביב ייסע בעוד מספר חודשים לייצג אותנו באליפות העולם שתתקיים בגרמניה. "המזל היה לטובתי היום" הוא אמר לי בצניעות אחרי הניצחון. "אשתדל לייצג את המדינה בכבוד". בדרך החוצה פגשתי את יהב ותמר. הם אומנם הפסידו בשלושת המשחקים אבל הם נראים מרוצים. "שחטו אותנו, אבל היה כיף" אמרה לי תמר. בנסיעה הביתה שמעתי את חלד מתראיין לגלי צה"ל. כיביתי את הרדיו ושמעתי בראש שלישיית 'כמו צועני' שרה:
"אנחנו נשארים בארץ
אנחנו נשארים
אנחנו נשארים בארץ
עד מאה ועשרים".
