ההכרזה של אגודת הלהט"ב מיום חמישי על שביתה הייתה ללא ספק יוצאת דופן. קשה לזכור מתי ואם בכלל הייתה בישראל שביתה על עניין אזרחי שאינו קשור לסכסוכי עבודה למעט במגזר הערבי. ההחלטה ללכת על כלי מחאה שכזה נועדה לשדר מסר לפיו נחצו כל הקווים.

יוצאת דופן הייתה גם ההירתמות המהירה של חברות גדולות כה רבות שפרסמו הודעות תמיכה בעובדיהן הלהט"ב והכריזו כי יאפשרו לכל עובד שיחפוץ בכך לקחת יום חופש על מנת להשתתף בשביתה. במבט ראשון זה נראה כמפגן סולידריות יפה. ההודעות שיצאו אחת אחרי השניה נתנו רוח גבית למחאה ויצרו חזית אחידה למדי שמכירה באפליה ממנה סובלים להט"ב.

בולטת הייתה ההודעה של חברת סודהסטרים שהייתה מהראשונות להודיע על תמיכתה בשביתת המחאה: "חברת סודהסטרים מצטרפת למאבק הצודק של הקהילה הגאה נגד חוק הפונדקאות", כתב מנכ"ל סודהסטרים, דניאל בירנבאום, במכתב פתוח לחברי הכנסת שנמנעו או תמכו בחוק הפונדקאות". בירנבאום אף הגדיל לעשות ושלח לחברי הכנסת מארז של בקבוקי סודה עליו דמויות של משפחות חד-מיניות והבטיח לתרום 1,000 שקלים לעמותת 'אבות גאים' כנגד כל חבר כנסת שיצביע בעד החוק המפלה.

עבור מי ששכח, רק לפני שנה ניהלה הנהלת סודהסטרים מלחמת חורמה בעובדיה שביקשו להתאגד במסגרת ההסתדרות. עדויות העובדים שפורסמה אז ב'דבר ראשון' מספרות על שימוש בכלים אלימים וחריגים נגד העובדים המתאגדים. בירנבאום אוהב לנצל את מעמדו כמנכ"ל של חברה מובילה כדי לשדר מסרים ליברלים ומשתמש באופן ציני באותם המסרים כדי לקדם מכירות, אבל כנראה שכשמדובר בזכויות של עובדיו הוא נוטה להיות רגיש פחות.

מנכ״ל סודהסטרים – דניאל בירנבאום (צילום: Photo/Dan Balilty).

הודעה מטרידה נוספת הגיעה מחברת אל על: "חברת אל על תומכת ומחבקת את אנשי קהילת הלהט"ב בפעילותם למען שוויון מלא בכל תחומי החיים. אנו נעשה ככל שידנו משגת לאפשר לאנשינו לקחת חלק במחאה ביום ראשון הקרוב, תוך התחשבות בלוח הטיסות הגדוש של אל על בשיא עונת הקיץ ומבלי לפגוע בקהל לקוחותינו".

למה מטרידה? הרי בסך הכל מדובר בתמיכה יפה של חברה גדולה שמעסיקה אחוז גבוה של עובדים להט"בים. ההודעה מטרידה מאחר שהיא חושפת את הנסיון "ללכת בלי ולהרגיש עם" או חמור מכך, לשחוק את הרעיון של שביתה ולטשטש את הקו האדום שסימנו מובילי אגודת הלהט"ב.

שביתה היא כלי מחאה שעובר דרך שיבוש סדר החיים התקין. צעד קיצוני בו העובדים אומרים "לא עוד!". בשביתה אין עניין של השתדלות. שביתה עוברת דרך חוסר נוחות, פגיעה בייצור, בשירות או בשיגרה התקינה. שביתה משבשת את סדר היום. שביתה שמסתיימת בגבולות הפגיעה בקהל הלקוחות בעונת הקיץ העמוסה היא לא שביתה. בשביתה יש רק שני צדדים. או תמיכה בשביתה – ואז אין עניין לקיים את השגרה אלא להפריע אותה, או התנגדות לשביתה – ואז אין טעם להכרה בה. הנסיון של אל על להראות כמי שתומכת בשביתה אך מבקשת לשמור על השגרה הוא התחזות. כשמדובר באדם כזה או אחר אפשר לחשוב שהוא פשוט לא מבין את עניין השביתה ומנסה להזדהות בלי לשלם מחיר, כשמדובר בחברה גדולה כמו אל על, מדובר במהלך ציני.

מי שהגיע הבוקר לשדה התעופה בן גוריון ראה מסכים ירוקים. כל הטיסות יצאו במועדן ולא נרשמו שיבושים. 90,000 הנוסעים שעברו ויעברו היום בבן גוריון לא ירגישו שיש שביתה. הסימן היחיד למאבק שבאותה שעה חסם כבישים בתל אביב, הופיע בצורת סיכה בצבעי דגל הגאווה המוצמדת לחולצותיהם של הבודקים הבטחוניים, עובדי רשות שדות התעופה.

סיכת עם דגל הגאווה בדש החולצה של עובדת בנתב"ג בזמן שביתת הלהט"ב. 22 ביולי 2018 (צילום: עמר כהן)

החיבוק לו זכתה המחאה מצד החברות הגדולות במשק, הוא למעשה הסכם במעמד צד אחד. אתם תנהלו מחאה נחמדה, כזו שלא תפריע למחזור העסקים השגרתי ואנחנו נביע תמיכה במה שאמור להיות מובן מאליו – הזכות לשוויון בחוק. בצורה הזו סימנו מחדש אותן חברות את הקו שנחצה והזיזו אותו כמה מטרים אחורה.

לא רק במאבק של קהילת הלהט"ב פוגע חיבוק הדב שנתנו התאגידים לשביתה. עצם הרעיון של שביתה התערער. שביתה מושתת על יצירת חזית אחידה של עובדים שמוכנים לשלם מחירים כבדים כדי להתנגד, ולעיתים גם כשמדובר בהזדהות עם עובדים אחרים. השביתה היום היא שביתה לבקשתך. מי שרוצה ישבות, מי שמרגיש ככה – אנחנו נסתדר היום בלעדיו. שביתה בלי מחירים שלא מפריעה לאף אחד וקל לאהוב אותה ולהזדהות איתה. הרשתות החברתיות הוצפו בפוסטים של עובדים הגאים במקום עבודתם שתומך במאבק. אותם עובדים הלכו בבוקר לעבודה. עבור מי שלא מתמצא בהלכות שביתה – זוהי שבירת שביתה. שביתה מבוססת על סולידריות. את השביתה מקיימים גם העובדים שעלולים להיות מפוטרים וגם אלו שמקום עבודתם מובטח. גם מי שנפגע וגם מי שלא. המצאת השביתה לנוחותך היא בשורה רעה מאוד לסולידיריות.

למען הסר ספק, עבור חלק מהעובדים השובתים היום מדובר בצעד סולידרי משמעותי הכולל תשלומי מחיר כלכליים ואחרים. גם העמידה של חלק מוועדי העובדים לצד המחאה יש בה סימנים לסולידריות בין עובדים שמוכנים להגן אחד על השני כדי להגן על זכות המחאה. הביקורת המובאת מתייחסת להודעות התמיכה של התאגידים. כשתאגיד עסקי מביע רגשות אנושיים ואמונה בצדק כדאי שתידלק לנו נורה אדומה. תאגידים לא חשים בכעס, בעצב או בחמלה. הם מרגישים רק את שורת הרווח שבקצה. אותם התאגידים שנתמכים על ידי מדיניות ממשלתית ניאו-ליברלית בהטבות מס, הכשרה של תנאי העסקה פוגעניים ו"פתיחת השוק לתחרות" לא יצאו לתמוך בעובדים נגד הנסיונות של ראש הממשלה להגביל את זכות השביתה.