שיטת ההפרד ומשול של המששלה, ההגדרה, ההפרדה, ובעיקר ההפחדה, הם האויב הכי גדול של כל מאבק. הדה לגיטימציה ותיוג המאבק כ"מאבק של שמאל קיצוני הרוצה להפיל את הממשלה" הוא כמעט אוטומטי גם בקרב המוחים עצמם. כל קבוצה היא "הכי מסכנה" ו"למה הנכים החולים צריכים להפגין עבור אנשים בריאים" זו תגובה החוזרת על עצמה כל פעם שמנסים לאחד הפגנות. כשמדברים עם קבוצות אחרות התגובות דומות:  "למה שנפגין עם הנכים? הם לא באים להפגנות שלנו".

התוצאה בשטח היא שמאבק הנכים מצליח להביא להפגנות בין 30 ל-100 נכים מפגינים. הממשלה סופרת גולגלות ושום דבר לא משתנה. עמדת הממשלה עומדת על כנה והנכים גוועים. הפחד שהממשלה הבאה תמשיך בדרך של הממשלה הנוכחית, ללא קשר למי ינצח בבחירות, רק מראה את רמת חוסר האמון שלנו במערכת הפולטית ובעיקר האחד בשני. הרי כל המחאות הן נגד מדיניות הממשלה, שמזניחה כל קבוצה בצורה שונה. הזנחת הנכים לא זהה להזנחת הקשישים. האימהות היחידניות לא "נהנות" מאותו יחס שמקבלים הלהט"בים. נכה נפש שיכול לעמוד על הרגליים הוא "פחות נכה" מזה היושב בכיסא גלגלים ולנכי עבודה בכלל אין מה להתלונן כי להם מותר לעבוד.

מה אכפת לנכים מהדיור הציבורי? מהאימהות היחידניות? מהאתיופים? ממערכת הבריאות הציבורית? מהרווחה? מהקשישים?

אז יש נכים שמופלים לרעה כי הם כבר לא בגיל העבודה, ויש אימהות חד-הוריות שהן גם נכות ולא מקבלות דמי מזונות מביטוח לאומי כי הן מקבלות קצבת נכות. אני לא מקבלת תוספת תלויים על בעלי כי הוא נכה עבודה. אלו רק האבסורדים שאני מכירה מקרוב. כמה כסף המדינה חוסכת על נכה אתיופי אני לא יודעת אבל אני משוכנעת שגם שם אין כפל קיצבאות. כמה נכים מחכים לדיור ציבורי? ובמי באמת פוגע יוקר המחייה בצורה הכי קשה?

לא לאחד מאבקים בנקודת הזמן הזו זהד בר שפוגע בכולנו. פוגע בסולידריות ובכלל ביכולת של איזשהו מאבק להגיע להישגים. אם הייתי בריאה היום, הייתי מגיעה לכל ההפגנות. כולן קשורות האחת בשניה וכולן מוצדקות, אין ולא צריכה להיות תחרות על "מי יותר מסכן" או על "מה יותר חשוב". תחת השלטון הזה גם החזקים הפכו למסכנים והחברה התנפצה לרסיסים.

מי שלא מצליח להבין את זה רוקד לצלילי החליל של הממשלה. הכוח של כל מאבק נמדד במספרים. כמה אנשים היו בהפגנה כזו לעומת הפגנה אחרת. כמה אנשים ביצעו פעולה אקטיבית של התנגדות למדיניות הממשלה בנושא כזה או אחר. הממשלה שלנו מגיבה רק למספרים – מספרי המפגינים, מספר המנדטים, מספרים בטבלאות אקסל ומספרים בחשבון הבנק. ברגע שמספר המנדטים במשוואה יעלה על המספרים בחשבון הבנק, אז ורק אז – יש לנו סיכוי להצליח. רק כשנפסיק להאמין לשקרים ולהפחדות, אולי נצליח להתנער מן הכבלים ולהיות באמת עם חופשי בארצנו.

בואו ב-28.8.16 למחות איתנו יחד. נכים, קשישים, נפגעי מערכת הבריאות, נפגעי רפורמת הקנביס, נפגעי הדיור הציבורי, נפגעי זיהום האויר, האדמה, המים, נפגעי יוקר המחייה, נפגעי העוטף, נפגעי החקלאות, נפגעי מדיניות הממשלה באשר הם, והם רבים מספור.

האמא של המחאות