ביקורת קולנוע

ביקורת קולנוע / הומור מאולץ מדי סביב נושא רציני לצד משחק משכנע ועריכה איכותית

הסרט "קשר משפחתי" לוקח את שאלת זהותם של אבות ביולוגיים וה"מוקשים" שהיא מטמינה בחיי המשפחה ומרדד אותה לכדי סיטואציות קומיות מוגזמות וקלישאתיות | אבל כידוע, לא כל הומור מצחיק כל אחד

"קשר משפחתי" (באדיבות קולנוע חדש)
"קשר משפחתי" (באדיבות קולנוע חדש)
יצחק רובין
יצחק רובין
מבקר קולנוע
צרו קשר עם המערכת:

אם יש דבר שמטריד ילד מאומץ זאת השאלה שלא מפסיקה לנקר מי הוא ההורה הביולוגי. היות ויש לילד המאומץ זכות לפגוש את ההורה הביולוגי – "לפתוח או לא לפתוח את תיק האימוץ? הנה השאלה". לגבי הבוגר שמגיע לגיל בגרות זו שאלה קיומית. יש כאלה שפותחים את התיק בגיל מאוחר בעקבות שנים של התייסרויות. ידידה שלי פתחה את התיק בגיל שלושים וחמש וחזרה מאוכזבת. ידידה אחרת חזרה מאושרת. הדבר תלוי באישיותו של ההורה הביולוגי ובעוד מיליון דברים אחרים. קשה עוד יותר מצבו של הבן המאומץ, שנודע לו על אימוצו רק בגיל מאוחר, והסרט הצרפתי "קשר משפחתי", של הבמאית קטרין טרדיו, עוסק בראש וראשונה בסוגיה זו.

בעקבות בדיקה רפואית שגרתית, ארוון (פרנסואה דמיין בתצוגת משחק משכנעת), חבלן מנטרל מוקשים ופצצות בשדות חקלאיים בצרפת, אלמן ואב לילדה בהריון, מגלה מוקש חדש בחייו: אביו האהוב הוא אינו אביו הביולוגי. מרגע מכונן זה הוא מתחיל בעזרת בלשית, בחיפוש אחרי אביו הביולוגי. בנוסף, בתו נכנסה להריון בעקבות אקט מיני חפוז ואינה זוכרת מי האב של עוברה. מסתבר שגם אצל אביה החבלן גיבור העלילה – נראה שאביו הביולוגי ביצע מין חפוז עם אמו. צרה משפחתית משותפת לאב ולבתו, מה שמצדיק את שמו של הסרט – "קשר משפחתי".

"קשר משפחתי" (באדיבות קולנוע חדש)
"קשר משפחתי" (באדיבות קולנוע חדש)

החיפוש האובססיבי של הגיבור אחרי האב הביולוגי מוביל לעלילה פתלתלה עד סופו של הסרט, שמעורבים בה בני משפחה, סיפור אהבה אסור שכמו בקומדיות של שייקספיר, יגיע לפתרון. הבת ההרה גורמת לרצון אביה החבלן, לפתור גם את בעייתה ולאתר את הנבל שעשה לה ילד. הסב המאמץ, דייג טוב לב (אביו של גיבור הסרט), זקוק אף הוא לחמלה כיוון שלא ידע מעולם שהוא אינו האב הביולוגי ואשתו בגדה בו באחד האמשים. בקיצור, הרבה מוקשים לפתור.

"קשר משפחתי" הוא סרט סימפטי וחביב בעיני צופים עמם שוחחתי, סרט שמערב דרמה ורגעים קומיים, וכמו שאוהב לומר אחד המבקרים המאוד מאוד בכירים בישראל, "סרט טוב לב", כזה שהוליווד והקולנוע הצרפתי המודרני אוהבים, וגם משאיר לצופה את ברירת הדירוג של "הארץ" – 'אפשר לראות'.

הסרט הוא דרמה המשלב רגעים קומיים, או נכון יותר, משפטי מחץ קומיים. אני חשבתי שחלק מההומור צפוי מאוד ולא מפתיע כפי שמצופה מהומור טוב. לפעמים אתה מרגיש שברגעים מסויימים יש עודף של החדרת הומור בסיטואציות דרמטיות, הומור שהוא לא אתנחתא קומית אלא נדחס מבלי ש"יזמינו" אותו. הצופים שישבו מאחורי דווקא אהבו את ההומור לאורך כל הסרט, ומכאן אני מסיק את מה שהבנתי ממזמן, לא כל הומור מתאים לכל אדם. אני מת על ההומור של האחים כהן, יש אנשים שממש לא.

"קשר משפחתי" (באדיבות קולנוע חדש)
"קשר משפחתי" (באדיבות קולנוע חדש)

המשחק של כל השחקנים מעולה, אין דמויות שמעוצבות באופן מלאכותי. אלא שהסיטואציות נראות לעיתים לא אמינות ומקשות על הזדהות צופה שכמותי. יש תחושה של תפרים גסים דווקא בסיטואציות קריטיות בעולמו של גיבור הסרט. כך למשל תגובותיו לחיזוריה של השחקנית כובשת הלב, ססיל דה פרנס, מוגזמות ומשדרות מלאכותיות. שלושה תסריטאים עבדו על הסרט ונדמה שכמו בקולנוע הצרפתי של ימינו, הסרט חיקה לצערי את חוקי קלישאותיה של הוליווד המסחרית בסרטי המשפחה. סיטואציות דרמטיות עם קלישאות קומיות מוגזמות וחבל.

לדוגמא, גילומה של דמות קומית, הצעיר הדביל רחמנא ליצלן שמנסים להלביש עליו את הריונה של בת החבלן, לי מרשאן. השחקן מגלם באופן נהדר את דמות ה-FOOL . יש סיטואציה שמתכתבת עם סצנה נהדרת של פרדריקו פליני, על האוהב שמסרב לרדת מהעץ עד שיביאו לו את אהבתו, כך גם כאן המסכן "בקשר משפחתי" שמתמרד כנגד האבהות שנכפית עליו, עולה על מנוף גבוה ומאיים בהתאבדות, סצנה זו בעלת פוטנציאל גדול נבנית בגמלוניות די מביכה והגימיק בסצנה מתמשך שלא לצורך. וזו רק דוגמא.

דווקא הטיפול באבות השונים בסרט הוא טוב עם סיטואציות אמינות, לעיתים קרובות ללבך בגלל משחק אמין ומאופק. יתר הסיטואציות בסרט, המנסות להקל על הצופה, מהסוגיה הרצינית – אינן מועילות ואף מקלקלות.

"קשר משפחתי" (באדיבות קולנוע חדש)
"קשר משפחתי" (באדיבות קולנוע חדש)

ולכן סרט עם נושא כל כך רציני, הופך לפחות אהוב עלי בגלל קלישאותיו שכאילו נתפרו על ידי מחלקת שיווק סרטים. הנושא החשוב הזה ראוי לטיפול רציני יותר וגם אם הוא נעשה במקצועיות קולנועית ברמת הצילום, העריכה והמשחק, הסרט מתחנף לצופים ולא לטובה. כל נושא "כבד" מתקבל בסרט בקלילות עודפת ומרגיזה. כך מקבל נושא רציני, עבודתו של הגיבור כחבלן לנטרול המוקשים בשדות אירופה, שנותרו בכמויות גדולות עוד ממלחמות העולם, כמשהו שמשמש כר להומור (לא מאוד מוצלח), ויש תחושה שאין לעניין המוקשים כל קשר לסרט ולמציאות הנוראית של התופעה, חוץ מהקשר הסימבולי, דהיינו המשוואה של המוקשים במשפחה ושדה מוקשים. במהלך הסרט היו מספר פעמים שרציתי לזעוק, "למה?!".

אבל למה לי לקלקל אם הצופים שישבו בשורה מאחורי צחקו ונהנו. לא תמיד דעת המבקר קובעת.

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!