ארבע הערות על מצבה של ישראל מול עזה
1. ישראל לא יכולה להיות מרוצה מהמצב הנוכחי. הנגב המערבי, חבל ארץ שלם, משותק מזה מספר ימים. שגרת החיים של רבים מדי מאזרחי ישראל השתבשה וחלקם מצויים בחרדה קיומית. עבור החברה הישראלית והאזרחים, זה הזמן להושיט יד וכתף, להרים טלפון לשאול מה נשמע והיכן אפשר לעזור ולחזק. אבל מה צריכה מדינת ישראל לעשות?
2. חשוב לשים לב שהמחיר שהחמאס וארגוני טרור פלסטיניים נוספים מנסים "לגבות" כעת מישראל הוא על פעולה צבאית ממוקדת וזעירה יחסית שהשתבשה. כמה גבוה "תג המחיר" שהחמאס מנסה לקבוע? גבוה מיום לחימה במהלך צוק איתן. היוזמה כרגע היא בצד שלהם ומה שנשאר לישראל זה להגיב. אמנם על-פי תכנון מוקדם, אמנם בעוצמה, אמנם בשיקול דעת אבל עדיין – ישראל כעת מגיבה, ולא יוזמת מהלך, צבאי או מדיני, לשינוי המציאות.
3. לקבינט המדיני-ביטחוני שהתכנס אתמול (שלישי), אחה"צ ומן הסתם ישוב עוד להתכנס, מספר מצומצם של חלופות להחלטה. בשיח הציבורי בימים האחרונים מודגשות שתיים מהחלופות – הסדרה עם חמאס מול כיבוש הרצועה – אך ישנה גם חלופה שלישית: הנחתת מכה חזקה על חלקים מסויימים מחמאס, על מנת להשיב את ההרתעה.
ראש אמ"ן לשעבר, האלוף (במיל.) עמוס ידלין, העומד בראש המכון למחקרים אסטרטגים, הדגיש בחשבון הטוויטר שלו את יתרונותיה של החלופה השלישית. "על ישראל ליזום, להפתיע, לפעול מעבר לציפיות האוייב. אנו רואים שלמרות תקיפות חיל האוויר, לא מושג היעד האסטרטגי של שיקום ההרתעה", כתב ידלין והוסיף כי "כללי הלחימה הצודקת מאפשרים פגיעה קשה יותר בשלטון ובזרוע הצבאית של החמאס". ידלין ביקר את נוהל "הקש בגג" שצה"ל עושה בו שימוש לדבריו. על-פי נוהל זה ניתנת סוג של התראה לפני תקיפת מבנה (באמצעים שונים, ביניהם טיל לא קטלני שפוגע במבנה פרק זמן מסוים לפני פגיעת הטיל הקטלני, כך שמתאפשר למעוניינים בכך להתפנות מהמבנה – ש.נ). "פגיעה קשה בזרוע הצבאית של חמאס זו פגיעה במפקדים הבכירים", כתב. "במקלטים בהם הם מסתתרים ובפעילים. במלחמה לא מודיעים מראש לאויב שיתפנה ממפקדותיו. יש לפעול בכדי להימנע ככל הניתן מפגיעה בבלתי מעורבים אבל במלחמה יהיו גם נפגעים כאלה ודמם על ראשם של מנהיגי חמאס שמשתמשים בהם כמגן אנושי", דברי ידלין.
חלופת ההסדרה משמעותה הכלת המצב במטרה להמשיך ולתחזק את הקו המדיני החותר לסטטוס קוו, בתנאים הקיימים של חוסר הידברות ישירה ואיבה עמוקה. אך האשראי של הממשלה מהציבור ומהתושבים להמשיך ולשמר את הסטטוס קוו, שכולל למעלה מ-150 ימים של תוקפנות מעזה, לרבות שריפות ו"טפטופי ירי", הולך ונשחק.
ולכן השאלה שחברי הקבינט צריכים לשאול עצמם היא האם מבצע צבאי נוסף הוא הדרך להגיע לסטטוס קוו? בתנאי מערך הכוחות הנוכחי במזרח התיכון, ישראל לא בנויה למוטט את החמאס. מיטוט החמאס משמעו כניסה אפשרית של כוחות קיצוניים יותר למרחב. הם קיימים ומחכים לשעת כושר.
אופציה שלישית גרועה היא החלטת קבינט על שינוי מדיניות ההכלה. כניסה קרקעית מסיבית שמטרתה למוטט את החמאס ולנסות לכפות על הרשות הפלסטינית לקחת את השליטה מחדש. ביכולתה של ישראל למוטט את החמאס אבל ספק רב אם הרשות בנויה לחזור ולשלוט בתנאים הקיימים. מה עוד שאין ואקום וישנם שחקנים חזקים נוספים וקיצוניים בתוך הרצועה שלא יתנו יד למהלך. זה אמנם ירגיע את הימין וייצור אחדות זמנית בעם כמילות המשורר 'מלחמה אם תבוא, תחזיר אותנו הביתה' אך זה יהיה קצר ורק נחזור לשגרת החירום בה הנגב המערבי מצוי למעלה מעשור.
4. לישראל דרושה מנהיגות שתצליח לראות מעבר ליום קרב כזה או אחר ומעבר לשיקולים הפוליטיים המיידים של "הבייס". לראות את היום, אבל גם את הימים שאחרי. דרושה מנהיגות שתדע לעמוד מאחורי ההחלטות שלה, לחתור למציאות בה ישראל תשמור על הביטחון שלה ולתמוך בחברה אזרחית סולידרית. מנהיגות שתסביר לציבור לאן היא רוצה להגיע ומהם המחירים הנדרשים. כזו שתגייס את העם לצידה. בינתיים יש לנו דפי מסרים ו"אייטמים" מדובר צה"ל עם זוויות צילום חדשניות של תקיפות צה"ל ו"הפגנת נחישות". זה לא זה.
