חברת 'חיפה כימיקלים' הולכת ומתנתקת מחיפה וממציאה את עצמה מחדש בנגב. ביום שני האחרון הוציאה החברה מכתב למנכ"ל משרד האוצר, שי באב"ד, בכדי לקדם מהלך של ביטול מחויבותה לממשלה להקים מקשר ימי לייבוא אמוניה בחיפה, שם העירייה מנעה את חידוש הפעילות במפעל של החברה. בנוסף, דורשת החברה לקדם הקמת מפעל אמוניה בנגב, תוך הצהרת כוונות להשקיע מעל למיליארד שקלים בשנים הקרובות, אך ורק בנגב.

תמצית המכתב ששלח מוטי לוין מנכ"ל חברת חיפה כימיקלים, מופיעה בסופו: "אנו מבקשים לזמן דיון דחוף במסגרת ועדת ההיגוי שהוקמה למטרה זאת, בראשה אתה עומד, על מנת לקבל את הסיוע הנדרש בהסרת החסמים, אשר עלולים לעכב את הקמת מתקן האמוניה בחצר המפעל של קבוצת חיפה במישור רותם. לאור זאת, שחלופת המקשר הימי עליה עמלנו איננה מעשית, הקמת מתקן האמוניה הינו הפתרון לטווח הארוך, היחיד, הרלוונטי. הוודאות שגלומה במתקן תאפשר ביצוע תכנית ההשקעות הנרחבת של קבוצת חיפה בדרום הארץ, אשר תגדיל בצורה משמעותית את תרומתה של קבוצת חיפה לכלכלה ולייצוא הישראליים, ותספק מאות מקומות עבודה חדשים בנגב."

מפעל חיפה כימיקלים במפרץ חיפה (צילום: ויקימדיה).

הבטחות של מעל מיליארד שקל בהשקעות

לפי המכתב, החברה מעוניינת להשקיע כ-1.2 מיליארד שקלים ב-5 השנים הקרובות בכמה יעדים: הכפלת כושר הייצור במפעל של החברה בנגב והשקעה במתקן לייצור אמוניה. כל שהיא מבקשת בשלב זה הוא לשנות את החלטת הממשלה, אשר מחייבת אותה לבנות על חשבונה מקשר ימי לייבוא אמוניה לחוף, אותו התנדבה להקים. ההחלטה גם מציינת אפשרות שבה החברה תימנע "מסיבותיה שלה", מהקמת מקשר ימי – במצב זה, חיפה כימיקלים תנהל מו"מ עם חברת קויס, שכבר נערכת להקמת מפעל אמוניה, לאספקת אמוניה גם בעבור הצרכנית המרכזית בישראל – חיפה כימיקלים. לא מדובר בפעולה פשוטה, שכן היא מחייבת את קויס להיערך להגדלת כושר הייצור של המפעל, ואם אכן יקום מפעל נוסף, הרי שעודף כושר ייצור לאמוניה, עשוי לגרום לאחד המפעלים או לשניהם הפסדים כספיים.

ביחס לכך, כותב מנכ"ל החברה מוטי לוין כי "למעשה החלטת הממשלה יוצרת הסכם בלעדיות, דה פקטו, בין קבוצת חיפה לקויס. מדובר בבלעדיות חד צדדית: בעוד שבעלי קויס יוכלו למכור אמוניה לכל מי שיחפצו, במחיר שיבחרו ואינם מחויבים למחיר מסוים, עבור קבוצת חיפה החלטת הממשלה שוללת כל אפשרות לחלופת רכש. מרגע הקמת המפעל על-ידי קויס – המדינה ברצותה יכולה לחסום את כלל ערוצי יבוא האמוניה החלופיים עבור קבוצת חיפה ועבור צרכני האמוניה האחרים".

למעשה, המכתב הזה יצא לאור לאחר שכבר הכינו החלטת ממשלה חלופית, אשר מעניקה לחיפה כימיקלים את רוב או כל מבוקשה. לפי פרסומים בתקשורת, ההחלטה נכנסה ויצאה מסדר היום של הממשלה מבלי להיות נדונה, לאחר שבמשרד המשפטים ביקשו לוודא את חשיפת הממשלה לתביעה מצידה של חברת קויס, אשר מתנגדת לשינוי, בשל האיום שהשינוי מהווה על המודל העסקי שלה, לאו דווקא בתחום האמוניה, אלא בתחום ייצור ומכירת גזים תעשייתיים נלווים. לפי המכתב החדש, בחיפה כימיקלים מעדיפים את החלופה של הרחבת הסכם קודם עם חברת אדלטק להקמת תחנת כח, כך שיכלול גם מפעל אמוניה, והכל בסמיכות למפעל הדשנים של חיפה כימיקלים בנגב. קומפלקס זה, אם יוקם, ייצר מספר מוצרים – חשמל, דשנים, אמוניה וגזים תעשייתיים אחרים, וייהנה מסימביוזה בתהליכי הייצור, כמו העברת קיטור.

מיכלי איזוטנקים לאמוניה (צילום: באדיבות חברת אירטמד בע"מ)

איך באמת בנוי משק האמוניה בישראל?

צריכת האמוניה מתחלקת למי שצורך אמוניה כחומר קירור ובין מי שצורך אמוניה כחומר גלם. תעשיית הדשנים – ובראשה חיפה כימיקלים וכי"ל, צורכות כמעט את כל האמוניה בישראל. מלבדן יש צרכנים בודדים בכמויות קטנות מאוד לאמוניה כחומר גלם. שאר הצרכנים, הזקוקים לאמוניה כחומר קירור, רוכשים כמויות קטנות, המסתכמות בכמה אלפי טונות בודדות בשנה לעומת כ-70 עד 80 אלפי טונות בשנה בכלל המשק. לקוחות אלו פחות רגישות למחיר האמוניה, שהוא מרכיב קטן מאוד בהיקפי הרכש השנתי בעבורם. מחיר האמוניה בייבוא הינו תנודתי, בעיקר ביחס למחיר הגז הטבעי והנפט, המשפיע על מחירי ההובלה הימית. לכן, התחרותיות הנדרש, היא בעיקר בעבור הצרכנים הקטנים. בעבור יצרני הדשנים: כי"ל, חיפה כימיקלים ואולי אף חברת קויס עצמה – מדובר במבנה שוק שונה. מחיר הגז הטבעי הוא העלות המהותית ביותר הקובעת את מחיר האמוניה, אל מול זמינות היבוא מחו"ל.

האם ייווצר שוב מונופול אמוניה?

לוין כותב במכתב את התסריט הבא: "במקרה הטוב בו קויס תקים את המפעל, מפעל קויס יהווה מונופול מוחלט מול קבוצת חיפה, ללא כל רסן תחרותי. במקרה הרע בו לא יקום מפעל כלל, תיוותר חיפה ללא מקור זמין של חומר גלם חיוני. מדובר בכשל שוק חמור, במיוחד לאור הצהרות בעלי קויס, כי אינם תלויים ברכש האמוניה של קבוצת חיפה". כיום מייבאת חיפה כימיקלים אמוניה במיכלים קטנים שנקראים איזוטנקים, חלופה שאושרה כחלופה זמנית, והיא משמשת גם את כי"ל. בחברה לא מעוניינים להמשיך בה, וגם חוששים מכוונות של המשרד להגנת הסביבה לאסור עליה בעתיד, ברגע שתתאפשר חלופה יותר בטוחה, דוגמת המפעל בדרום, משיקולי בטיחות בלבד, ללא התחשבות בשיקולים מסחריים.

עם זאת, בכירים במשרד נשמעו בעבר אומרים כי "יהיה קשה לתקוף משפטית חלופה שאושרה כבטיחותית באופן זמני", ולכן מה שאושר באופן זמני עשוי להיות גם פתרון לטווח הארוך. הסיבה שחיפה כימיקלים לא מציינת יבוא באיזוטנקים במכתב לבאב"ד היא שהיא לא מעוניינת בכך. עם זאת, בעבור כי"ל, אשר מנפקת כיום את האמוניה לרוב הצרכנים במשק ממפעל דשנים במפרץ חיפה, מדובר באפשרות קיימת וסבירה. כי"ל גם משתמשת באמוניה לצרכיה, וגם מרוויחה מהיותה כיום הספקית הכמעט בלעדית של אמוניה ללקוחות הקטנים. להקמת מפעלי אמוניה בנגב, תהיה השפעה מעורבת מבחינתה, אך ניתן למנוע את המונופול בקלות, גם ללא מקשר ימי, באמצעות המשך היבוא באיזוטנקים לכי"ל, ודרכה תהיה חלופה תחרותית לרוב המשק, גם בעבור חיפה כימיקלים, שאיננה מעוניינת בפתרון זה ו"נהנית", מבחינה זו, מהכוונות של המשרד להגנת הסביבה להגביל את השימוש בו. עם זאת, קשה לדמיין מצב בו רק על חיפה כימיקלים ייאסר היבוא הנ"ל, ולא על שאר החברות במשק.

מיכל האמוניה בחיפה (צילום: פלאש90)

החלופות שכדאי שבאב"ד ישקול

היוזמה להקים מפעל אמוניה בנגב איננה חדשה, ונידונה לפחות מאז 2011, כחלופה בטוחה יותר לעומת מיכל האמוניה במפרץ חיפה. גם חברת חיפה כימיקלים עצמה הייתה מוכנה להיכנס לתחום זה – ללא ידע מקצועי קודם בייצור אמוניה – כאשר רעיון זה קיבל זריקת עידוד מאלי גרונר – אז מנכ"ל משרד ראש הממשלה, שהציע לסבסד את המפעל במענק ממשלתי של 175 מיליון דולר בהיקף של 50% – הרבה מעל המותר בחוק. הצעה זו טורפדה על-ידי משרד האוצר, שהוציא קול קורא בנושא האמוניה שהוביל להחלטת הממשלה הנוכחית, ממנה מעוניינים חיפה כימיקלים להשתחרר. לשם כך הם צירפו למכתב את תמצית חוות דעתה של הגב' מרב בארי, לשעבר מנהלת המחלקה הכלכלית ברשות ההגבלים העסקיים ומשנה לממונה על הגבלים, שכותבת כי "מהניתוח עולה כי במצב שנוצר, בו לא מתאפשר הקמת מקשר, החלטת הממשלה יוצרת פגיעה תחרותית בשוק האמוניה, מבטלת תחרות אפשרית, ויוצרת תלות של צרכני האמוניה ובראשם חיפה כימיקלים, בספק יחיד, מונופול מוחלט, ללא כל אלטרנטיבה או רסן תחרותי. בכך פוגעת החלטת הממשלה בתחרות, יוצרת כשל שוק, פוגעת ביעילות המשקית בישראל, ופוגעת ביעילותה וכושרה התחרותי של חיפה כימיקלים בשוק הדשנים העולמי".

ה"מצב שנוצר", לפיו אין מקשר, מוצג כעובדה. לא בטוח שעובדה זו מבוססת. כיום, חיפה כימיקלים נאלצת להמשיך לקדם את חלופת המקשר במסלול תכנוני בוועדה לתשתיות לאומיות, ועצם העובדה שעיריית חיפה ועמותת "צלול" עתרו לבג"ץ כנגד המקשר, לא הופך אפשרות זו לבלתי ישימה. נכון שכאשר העלתה חיפה כימיקלים את רעיון המקשר, כוונתה הייתה לנצל את האמוניה במפעל בחיפה, לפני שהוחלט לסגור אותו. ל'דבר ראשון' נודע כי כבר במאי 2017 חיפה כימיקלים עסקה ביוזמת המפעל בנגב, אולי בזיקה לרוח הגבית שקיבלה מגרונר בזמנו, ואולי ללא כל קשר.

לא מדובר ברעיון חדש, ולכן קשה לדעת באיזו מידה אכן התכוונה החברה באמת להקים מקשר ימי ובאיזו מידה רק חיפשה מוצא שיאפשר לה לא לסגור את המפעל בחיפה, דרך שימוש באניית אמוניה בהזרמה ישירה – חלופה שממשלת ישראל אישרה, אך עיריית חיפה הצליחה לטרפד. אחרי כל זאת, על פניו, רעיון המקשר עדיין ישים, ובעלות זולה בהרבה מהקמת מפעל אמוניה בנגב. המקשר יכול לספק אמוניה לכי"ל, וממנה גם לחיפה כימיקלים ולשאר המשק. גם אם לא יוקם, בממשלה יכולים לשקול עוד לפחות שתי חלופות: הנהגת פיקוח מחירים על אספקת האמוניה מספק יחיד, וכן המשך יבוא האמוניה המיובאת במיכלים קטנים, למרות שהשימוש בהם מייקר את עלות האמוניה, אבל הוא החלט מאפשר לגוון את האספקה ולמנוע את המונופול.

מפעל אמוניה,(צילום אילוסטרציה: shutterstock)

עוד כותבת בארי כי "בחינה תחרותית מביאה למסקנה כי הן עבור חיפה כימיקלים והן עבור המשק עדיף שיוקם מפעל על-ידי צד ג' בחצרי חיפה כימיקלים שיוכל לשרת הן את חיפה כימיקלים ובמידת הצורך גם צרכנים אחרים", וגם מתייחסת לאפשרות שהוא יהיה בסופו של דבר המפעל היחיד. במילים אחרות, לא רק שחיפה כימיקלים לא רוצה להיות לכודה מול ספק מקומי אחד, היא מאמינה שייתכן שהיא בעצמה תהפוך להיות ספק יחיד בעבור המשק הישראלי, אם התכניות של חברת קויס ישתבשו. במציאות, הליכי התכנון של חברת קויס נמצאים במצב מתקדם יותר מהתכניות המשותפות של אדלטק וחיפה כימיקלים. הדבר היחיד שנמצא על הפרק באופן ממשי, הוא החלטת הממשלה, שמחייבת את חיפה כימיקלים להקים מקשר או לרכוש אמוניה מקויס. השאלה הגדולה היא האם הבטחה תיאורטית מרשימה ביותר להרחבת התעסוקה בנגב וכוונות להשקיע מעל מיליארד שקל צריכים לגרום לממשלה לאפשר לחברה לוותר על התחייבותה החתומה להקמת המקשר הימי?

העובדים כבר שילמו את המחיר

לפי חוות הדעת של בארי, נזק עצום נגרם לחיפה כימיקלים. כושר הייצור הוקטן במחצית, ומצבת העובדים בחברה ירדה ב–280 עובדים ל–360 עובדים תקניים. 140 עובדים פוטרו ו–140 נוספים נמצאים בחופשה ללא תשלום. עבודתם של כ–90 עובדי קבלן הופסקה. תביעת העובדים לקבלת פיצויים עדיין נדונה בבית הדין לעבודה, ועשרות עובדים לפחות לא מצאו עבודה חלופית. לפי חוות הדעת אומרת בארי כי "נמסר לה" שרווחי החברה ירדו ב40– מיליון דולר במחצית הראשונה של 2018 בהשוואה למחצית הראשונה בשנת 2017. החברה מוחזקת בבעלות פרטית של האחים טראמפ מארה"ב (ללא קשר לנשיא), ואיננה מפרסמת לציבור את תוצאותיה הכספיות.

ישראל לייבוביץ', חבר ועד עובדי חיפה כימיקלים בצפון בבית הדין לעבודה בחיפה 5 ביוני 2018. (צילום: ארז רביב)

עם זאת, טון של חנקת אשלגן מתוצרת החברה נמכר ב-900-1,000 דולר, כאשר עלות חומרי הגלם פחותה ממחצית מסכום זה, לפי הערכות שהגיעו ל'דבר ראשון' מגורמים בתעשייה הכימית. כלומר, בתנאי פעולה נורמליים, החברה היא רווחית ביותר והנזק הכלכלי הוא תוצאה של אבדן נתח שוק ואובדן כושר ייצור. כך או אחרת, המעבר של חיפה כימיקלים לנגב הולך ומתקדם, והוא הגיוני ביותר מבחינה סביבתית וככל הנראה, גם מבחינה כלכלית.

תגובת חברת קויס תתפרסם לכשתתקבל.