שנתיים אחרי פרסום דו"ח מבקר המדינה בנושא "מינויים והתקשרויות על רקע זיקה פוליטית ואישית ברשויות מקומיות" ורגע לפני שיצאנו לבחירות, משרד הפנים החליט לפרסם תזכיר חוק שמציע להקנות למנהל הכללי של הרשות המקומית את כל הסמכויות לניהול כח האדם ברשות, לרבות הסמכויות הקבועות כיום לראש הרשות.

על-פי ממצאי הדו"ח שפורסם בשנת 2016, התקבלו לעבודה בעיריות שנבדקו ובתאגידים שלהן עשרות עובדים שהיו פעילים פוליטיים או מקורבים לראש העירייה או לחברי הקואליציה. מרבית העובדים האלה התקבלו בהליכים בלתי תקינים ובמכרזים שבהליכי ניהולם נמצאו ליקויים חמורים. בחלק מהמינויים עלה חשש סביר וממשי שהפן הפוליטי או האישי היה גורם משפיע ולפעמים אף מכריע בבחירתם לתפקיד.

אל תתבלבלו, התזמון אינו מקרי. בעקבות הבחירות האחרונות עורכים ראשי רשויות חדשים ארגון מחדש בלא מעט מאגפי העיריות והמועצות, וברשויות רבות מתכוונים לצאת במכרזים לתפקידים בכירים ומכאן הגיע "צו השעה".

מתוך דו"ח המבקר, שלפו במשרד הפנים סעיף אחד שנועד "לעשות סדר" בתחום קליטת כח אדם ברשויות המקומיות, בהיבט של מינויים והתקשרויות על רקע זיקה פוליטית ואישית ברשויות. תזכיר החוק הציע להקנות למנהל הכללי של הרשות המקומית את כל הסמכויות לניהול כח האדם ברשות, לרבות הסמכויות הקבועות כיום לראש הרשות. מפתיע ומדהים כאחד שמכל המלצות הדו"ח, נשלף במהירות תיקון ספציפי זה.

העברת סמכויות אלו למנכ"ל הרשות המקומית איננה ערובה לטוהר מידות, ליושר ולמנהל תקין באשר לניהול כח אדם ברשויות המקומיות. מנכ"ל הרשות המקומית ממונה על-ידי ראש הרשות המקומית, ועל כן באופן טבעי נאמן לו ופועל על-פי רצונו. אם הוא לא יפעל כך, לראש הרשות המקומית נתונה הסמכות להחליפו. על כן, ההסדר המוצע בתזכיר החוק מעורר את החשש שהשירות הציבורי יהיה נגוע בשיקולים פוליטיים גם כאשר מנכ"ל הרשות המקומית יקבל את כל הסמכויות לעניין ניהול כח האדם ברשות.

בינתיים, הגשנו בלובי 99 תגובה ובה טענו כי תזכיר החוק יהיה בבחינת "אותה הגברת בשינוי אדרת" וכי העברת הסמכויות לעניין ניהול כח האדם ברשות המקומית מהדרג הפוליטי (ראש הרשות) לדרג המקצועי (מנכ"ל הרשות) שגויה מיסודה. המלצנו להחיל את המלצות מבקר המדינה, ביניהן הדרישה שמינויי כח אדם יתבצעו על ידי ועדת בחינה מקצועית ונטולת פניות. ראשי הערים זקוקים לכלים שיעזרו להם לשמור על עצמם ועל הרשות מפני הרעות החולות של השחיתות והג'ובים. ביעור השחיתות מן הרשויות המקומיות מצריך שינוי מבני, חוקי ותרבותי, ואנו קוראים למשרד הפנים לעשות צעדים אמיצים ומשני מציאות ולא לנסות לזרוק אחריות על הש.ג.

מבקר המדינה יוסף שפירא (צילום: יונתן זינדל פלאש 90).

חשוב לציין כי כיום קבלת עובדים לעירייה מעוגנת בהוראות שונות, שנועדו להבטיח שהעירייה תאייש משרות פנויות במועמדים מתאימים על סמך כישוריהם המקצועיים בלבד, ושזיקת מועמדים לראש העירייה או לסיעתו לא תטה – לשבט או לחסד – את תהליך המיון, הבחירה והמינוי לתפקיד. תקנות העיריות קובעות כי ראש העירייה הוא שיקבע את נציגי העירייה ונציגי הציבור בוועדות הבחינה, ימנה את חברי ועדות הבחינה למכרזים השונים ויקבע את מועד הבחינה ואת מיקום ישיבת ועדת הבחינה. עוד נקבע כי במשרות שאיושן מחייב קיום מכרז פומבי, הגוף היחידי בעירייה המוסמך לראיין מועמדים, לדון בהם ולהחליט על מינוי הוא ועדת הבחינה וכאן בעצם "קבור הכלב".

דה פקטו, וועדות הבחינות הן בהחלט המוקד הבעייתי בה' הידיעה, שיש בו פוטנציאל לשחיתות. ברשויות המקומיות לא קיימים חסמים והליכי ביקורת אפקטיביים, כפי שיש בשלטון המרכזי. וועדות איתור מוקמות בהרכב "אד הוק", ההחלטות נסגרות מראש ואין באמת יכולת אמתית להעביר מינוי בניגוד לדעת ראש העיר. לא בכדי נפוץ המונח "מכרזים תפורים" למינויים פוליטיים.

משרד ראש העיר (צילום אילוסטרציה: Shutterstock).

יש למצוא את הדרך לאמץ את המלצותיו של דוח מבקר המדינה ובתוך כך להסדיר את נושא ועדת הבחינות ברשויות המקומיות ולמנות הרכב שיצמצם את הפוטנציאל למינויים פוליטיים (למשל הרכב מאוזן של נציגי ציבור בלתי תלויים, ייצוג הולם לאופוזיציה, ובתוך כך הקפדה שבוועדות הבחינה לא ישתתפו חברים בעלי זיקה פוליטית (או זיקה אחרת) למי מהמועמדים במכרז, ושלא יהיה לגביהם חשש לניגוד עניינים ביחס למועמד).

יחד עם זאת, ראוי כי משרד הפנים יבחן לעומק חלופות להתמודדות עם התופעה של מינויים פוליטיים ברשויות המקומיות, ובהן ייזום הליכים לתיקון הוראות הדין החלות על הרשויות המקומיות, כך שיחייבו מועמד לתפקיד בעירייה לדווח בשאלון אישי שימלא על כל זיקה פוליטית או אישית לראש העירייה הנבחר.

לפני שנה וחצי נבחר נושא מיגור השחיתות ברשויות המקומיות על ידי חברי המיזם בלובי 99. נפגשנו עם ראשי רשויות ואנשי הפקידות הבכירה בסקטור הציבורי בתחום ונראה כי על מנת שנוכל לחולל שינוי ולבער את השחיתות נדרש שינוי מבני, חוקתי ותרבותי – בעיריות ובמועצות עצמן, בשלטון המרכזי שהוא הרגולטור של הרשויות והמפקח על פעילותן וכן בתרבות האזרחית-ציבורית של התושבים.

הכנסת תצטרך להתמודד עם בעיית השחיתות ברשויות המקומיות ורצוי שתעשה זאת בהקדם. יציבותו ואמינות של השלטון המקומי עומדים כאן על הכף, מיד אחרי הבחירות המקומיות תהיה הזדמנויות מצוינת להתחיל לטפל בבעיית השחיתות לעומק.