בלעדי: מסמך חוות דעת המלא של היועצת המשפטית של משרד התקשורת לשר דאז בנימין נתניהו בנוגע לאישור עסקת בזק YES העומדת במרכזו של תיק 4000 מתפרסם היום (רביעי) לראשונה ב'דבר ראשון'. על פי המכתב, שחלקים ממנו הודלפו לתקשורת אך טרם פורסם במלואו, ממליצה היועצת דנה נויפלד לאשר את העסקה, כשהיא מסתמכת על אישורים של מספר רגולטורים, ומציינת כי "לדרג המקצועי במשרד התקשורת לא היו הערות", וזאת בשונה מהטענות שהובעו בתקשורת על התנגדות לעסקה.

לקריאת המסמך המלא לחצו כאן.

באופן תמוה משרד התקשורת נמנע מלפרסם מסמך זה, למרות בקשות חופש מידע מפורשות בנושא, וטען שהוא "אינו בידיו". ייתכן שמכתב ההמלצה נגנז וזאת בשל הסכם ניגוד עניינים עליו חתומה נויפלד, אלא שבמשרד התקשורת טוענים שנויפלד לא מפרה את הסכם ניגוד העניינים שלה, אף כי זיקתה לחברת IBC, מתחרה של בזק, מעוררת חשד.

עסקת בזק-YES היא חלק מרכזי בתיק 4000 בו, על פי החשד, העניק נתניהו הטבות רגולטוריות לשאול אלוביץ', וזאת בתמורה לסיקור אוהד באתר וואלה, שהיה בשליטתו. בתיק זה נחקר ראש הממשלה בחשד לשוחד, והוא נמצאת כעת על שולחנו של היועץ המשפטי לממשלה שצפוי להודיע בקרוב על העמדה לדין בכפוף לשימוע בתיקי נתניהו. נכון לעכשיו לא ידוע האם יואשם נתניהו במסגרת תיק זה בשוחד.

לפי הודעות ראש הממשלה נתניהו לתקשורת, הוא חתם על אישור מכירת מניות YES לבזק, לאחר שקיבל המלצות של שלושה רגולטורים: מועצת הכבלים והלווין, רשות הגבלים העסקיים, והיועצת המשפטית של משרד התקשורת – שלושה גורמים שאנשיהם לא מונו על ידו. המסמך של רשות ההגבלים פורסם לכל עוד ב-2014. מסמכי מועצת הכבלים והלווין כולל חוות הדעת הכלכלית נחשפו במלואם לראשונה בדבר ראשון בעקבות בקשת חופש מידע של התנועה לאיכות השלטון. המסמך של עו"ד דנה נויפלד, היועצת המשפטית של משרד התקשורת, לא פורסם עד כה במלואו, אף כי כתב "החדשות", עמית סגל, פרסם חלקים מתוכו. פרסומו המלא כאן הוא הפרסום הציבורי הראשון.

לפי המכתב, לעסקת בזק YES, קדם מהלך פנימי בקבוצת יורוקום של ריכוז המניות של יורוקום תקשורת בידי יורוקום אחזקות, ובעקבותיו הוגשה בקשה לאשר את העסקה של העברת השליטה ב-YES מיורוקום לבזק.

האישורים שקדמו

נויפלד מונה במכתב מספר חוות דעת עליהן היא מסתמכת: חוות דעת משפטית מטעם יורוקום, לפיה בקשת האישור לא סותרת את תקנות התקשורת; אישור מהשב"כ מה-26.5.2015 לפיו אין מניעה לאשר את הבקשה ועמדה משותפת לרשות ההגבלים ולנויפלד, לפיה אין צורך באישור נוסף מוועדת הריכוזיות.

הקוץ שבלב סעיף 7

בסעיף זה נויפלד כותבת כי "לאחר שבחנו את הבקשה, לדרג המקצועי במשרד התקשורת לא היו הערות". קביעה זו מנוגדת לעמדה שמספר עיתונאים הביעו, בכך שטענו כי נתניהו כופף לכאורה את הדרג המקצועי והתעלם מהתנגדויות או הסתייגויות כלשהן. קביעתה של נויפלד מחזקת את העולה מפרוטוקול הדיון במועצת הכבלים והלווין, אשר גם בו איש לא הביע התנגדות לעסקה, למרות שישבו בו שלושה נציגים של משרד התקשורת.

"המלצתנו היא לאשר את הבקשה"

בסעיף 12 כותבת נויפלד לנתניהו: "לאור כל האמור, המלצתנו היא לאשר את הבקשה, בהתאם לסמכותך לפי סעיף 6.2.1 לרשיון שידורי הטלוויזיה באמצעות לווין שהוענק לחברת יס, ולפי סעיף 12.5 לרשיונות המיוחדים, בהתאם לנוסח טיוטת האישור המצורפת למסמך זה".

מי "התיישר" לתאריך: החוזה העסקי או הדרג הפוליטי?

מועד כתיבת המסמך של נויפלד – 23.6.2015, הוא גם מועד השלמת חוות הדעת הכלכלית של חברת עדליא, מועד הדיון במועצת הכבלים והלווין, מועד החתימה של נתניהו על אישור העסקה וגם המועד המצוין בהודעת בזק כתאריך אחרון לקבלת האישור, לצד הערה שניתן להאריכו בעוד 90 יום. סמיכות תאריכים זו יצרה לכאורה מראית לפיה מכלול של רגולטורים "התיישר" לתאריך הדרוש לבזק ויורוקום מבחינה עסקית. עם זאת, ייתכן שההיפך הוא הנכון ותקנות התקשורת הן שהשפיעו על נוסח החוזה העסקי.

לוח הזמנים בו אושרה עסקת YES בזק על ידי משרד התקשורת (גרפיקה: אידאה)

לפי האישור עליו חתם נתניהו, ב-25.3.2015 שוחררו מניות YES  שבידי יורוקום מהחזקה בידי נאמן, ולמחרת, בדיוק שלושה חודשים לפני החתימה של נתניהו הודיע לו על שחרור המניות היועץ המשפטי של YES. לפי תקנות התקשורת, הנוגעות לרישיונות השידורים בלוויין, כתוב כי החלטת השר תינתן למבקש בתוך 90 ימים מיום הגשת הבקשה, וכי השר רשאי "מטעמים מיוחדים שיירשמו", לדחות את ההחלטה לתקופות נוספות של 90 ימים כל אחת. מכאן עולה האפשרות שנוסח החוזה העסקי נקבע לפי תקנות התקשורת, ולא להפך. כלומר, אילו נתניהו היה בוחר להתעכב עם החתימה, היה עליו לספק "טעמים מיוחדים שיירשמו" מדוע הוא מתעכב.

ואיך הצליחה נויפלד להכין את המסמך באותו יום בו חתם עליו נתניהו כאשר רק מעט קודם לכן התקיים דיון במועצת הכבלים והלווין? הסבר אפשרי לכך הוא שהיא הכינה את המסמך מראש, ולאחר החלטת מועצת הכבלים והלווין הוסיפה למכתב את סעיף 8, באותו היום, המאזכר את החלטת המועצה.

לאן נעלם המכתב?

ציטוטים מהמסמך של נויפלד הופיעו בכתבה של עמית סגל מחברת החדשות, ביולי האחרון, אך אי-פרסום המסמך של נויפלד לציבור עד כה מהווה חידה לא פתורה. עיתונאי דה-מרקר, אמיתי זיו, ביקש לקבל אותו מהמשרד התקשורת, דרך בקשת חופש המידע, לאחר פרסומו של עמית סגל בנושא. לדבריו, במשרד השיבו לו: "לא נמצאה חו"ד דעת משפטית הנלווית לנושא הבקשה".

היועמ"ש מנדלבליט נואם בועידת "המשפיעים" של חברת החדשות. 3 בספטמבר 2018 (צילום: יונתן זינדל/ פלאש90)

למרות קיומו הברור של המסמך, הממונה על חופש המידע במשרד התקשורת כתב כי חוות הדעת "לא נמצאה", נושא שבמשרד התקשורת לא מוכנים לספק הסבר קוהרנטי לגביו. לוח התפוצה המלא של המכתב רחב, וכולל סמנכ"לים ונושאי תפקידים רבים במשרד התקשורת. מכאן נותר לשער האם המכתב לא באמת הופץ לפי לוח התפוצה, או שמי שמחזיק בו, לרבות נויפלד עצמה, לא מסכים למסור אותו לממונה על חופש המידע במשרד. אין ספק שאחד המחזיקים, שייתכן ששמו גם מוזכר במסמך, דאג שעותק ממנו יגיע לידי עמית סגל, אשר ציטט ממנו בכתבתו. כל מה שהסכימו למסור במשרד התקשורת היה: "הממונה על יישום חוק חופש המידע במשרד התקשורת בהתאם לחוק, מקבל בקשות למידע ומשיב עליהן באופן פרטני ומדויק בהתאם לבקשת המידע המוגשת, כך פעל גם במקרה זה".

האם עו"ד דנה נויפלד הייתה רשאית להכין את המסמך?

ראשית יש לציין כי קיום המסמך איננו הכרחי לאישור העסקה: עיון בתקנות התקשורת, כלל לא מזכיר צורך באישור כזה, אלא רק באישור מועצת הכבלים והלווין. למרות זאת, בהתחשב בחקירה המשטרתית כנגד נתניהו בתיק 4,000, לאישור של נויפלד עשויה להיות משמעות ציבורית ומשפטית, בייחוד בשל סעיף 7. במקביל, המכתב עלול להוות ראיה בעייתית ביחס לנויפלד עצמה.

עו"ד נויפלד קשורה בקשר זוגי ומשפחתי עם עו"ד דוד תדמור, אשר בדצמבר 2014, הקים את משרד עורכי הדין תדמור-לוי, שהוא בעל זיקה לחברת IBC, אשר מתחרה בבזק. בעקבות קשר זה, יש לדנה נויפלד "הסכם לניגוד עניינים" בו היא מוגבלת בקבלת החלטות מסוימות הנוגעות לא רק ל-IBC  עצמה, אלא גם לבזק ולהוט, המתחרות של IBC. המסמך של נויפלד נחתם ב-19.5.2015, כחודש בלבד לפני חוות הדעת. לפי המסמך נויפלד מנועה מלעסוק "בכל נושא הנוגע, במישרין או בעקיפין ללקוח של המשרד". בהמשך יש סייג לגבי השפעה בלתי מהותית, אך אם יש השפעה מהותית, נויפלד מצהירה כי "אטפל רק לאחר קבלת אישור המשנה ליועץ המשפטי לממשלה (ייעוץ) והמשנה ליועץ המשפטי לממשלה (כלכלי-פיסקלי), ובתנאים שייקבעו".

כלומר, אם עסקת בזק-YES משפיעה באופן מהותי על IBC, נויפלד אמורה שלא לעסוק בה כלל. נויפלד לא הזכירה במכתבה שום פניה לקבלת אישור, כך שיהא ברור שהעברת השליטה ב-YES לבזק לא משפיעה מהותית על IBC. לעומת זאת, כאשר דנו במשרד התקשורת ב-IBC  באופן ישיר, החליפה סגניתה עו"ד ברוריה מנדלסון את נויפלד וסיפקה חוות דעת משפטית במקומה. חוות דעת זו מעלה שאלות בעצמה לגבי ליקויים והשמטות בתוכה, אך להלכה נכתבה לפחות על ידי עורכת דין שלא מנועה מכך בשל הסכם למניעת ניגוד עניינים.

ממשרד התקשורת נמסר בתגובה: "היועמ"ש במשרד התקשורת פועלת על פי הסדר ניגוד העניינים שלה".