דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום שישי י"ט באדר ב' תשפ"ד 29.03.24
20.4°תל אביב
  • 21.7°ירושלים
  • 20.4°תל אביב
  • 21.9°חיפה
  • 19.4°אשדוד
  • 18.2°באר שבע
  • 25.0°אילת
  • 21.2°טבריה
  • 19.1°צפת
  • 18.7°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
כלכלה

בחירות 2019 / האם מתחת לתחפושות ישנם מנהיגים שמחויבים באמת לסדר יום חברתי?

איזו מפלגה מציעה את המצע "האדום" ביותר, כלומר החברתי ביותר? ולאיזו מפלגה אין מצע, אבל היא מפלגת ימין כלכלי מובהקת? | בדקנו את האמירות והמצעים הכלכליים של המפלגות וניסינו למצוא את הקשר בין הבטחות למעשים

עומס בתחבורה הציבורית, הפגנות יוקר המחייה וזקנים מתחת לקו העוני - מה יעשו המפלגות בנוגע לכל אלה אם יבחרו? (צילום: פלאש 90).
עומס בתחבורה הציבורית, הפגנות יוקר המחייה וזקנים מתחת לקו העוני - מה יעשו המפלגות בנוגע לכל אלה אם יבחרו? (צילום: פלאש 90).
עמר כהן
עמר כהן
כתב כלכלה
צרו קשר עם המערכת:

בשיח הפוליטי הישראלי ישנה אקסיומה שכדאי לבחון את נכונותה, שכדי לנצח את הבחירות על הפוליטיקאי לייצר לעצמו דימוי ציבורי ימני יותר ממה שהוא באמת – נתניהו שמנסה להיות יותר ימני מסמוטריץ', כחלון מחדד את עמדותיו הימניות וגנץ, שפתח את הקמפיין עם הסרטון המציג לראווה כמה מחבלים הרג. כל זה נכון לשיח המדיני-ביטחוני אך בכל הקשור לשיח החברתי-כלכלי, אפשר לומר שכולם מתחפשים שמאלה. בניגוד לעולם המדיני-ביטחוני בו הישראלים נוטים ימינה, בתפיסותיהם הכלכליות-חברתיות הישראלים נוטים במובהק שמאלה.

מחקר שבוצע על ידי קרן ברל כצנלסון בדצמבר האחרון מצא כי 67% מהציבור מחזיק בעמדות שמאל כלכלי ומעוניין בהגברת אחריות המדינה לאזרחיה. סה"כ הישראלים עדיין מאמינים בסולידריות, באחריות החברה על החלשים ובצורך בשירותים ציבוריים איכותיים הזמינים לכל. הפוליטיקאים מזהים כנראה את אותה התופעה ומתחפשים בהתאם. האם מתחת לתחפושת נמצאים אנשים שמחויבים באמת לסדר יום חברתי? בשבוע האחרון חידדו חלק מהמפלגות את המסרים, בין אם בכוונה ובין אם במקרה. אספנו עבורכם נקודות מתוך המצעים הכלכליים של המפלגות השונות ומהתבטאויות של המועמדים השונים בניסיון לצייר את התפיסות שכל אחת מהמפלגות מביאה עמה.

כחול לבן

המפלגה שמקבלת נכון להיום הכי הרבה מנדטים בסקרים ומנסה למצוא את נקודת המרכז המדויקת של השיח הישראלי היא למעשה חיבור של שלוש מפלגות שונות. החיבור הזה יוצר שעטנז תפיסות שנע מהימין העמוק של פורום קהלת שממנו הגיע צבי האוזר לאבי ניסנקורן ששימש עד לפני רגע כיו"ר ההסתדרות ולמיכאל ביטון ששימש עד לא מזמן כראש המועצה המקומית ירוחם. באמצע נמצאים אנשי יש עתיד שהביאו את טיוטת הבסיס למצע המשותף של הרשימה המאוחדת.

בכחול לבן מזהים את הבעיות שמטרידות ישראלים רבים: "היעדר תכנון ארוך טווח ומפעולות שנעשות על בסיס אינטרסים פוליטיים קצרי מועד תוך התעלמות ממעמד הביניים בישראל ומהאוכלוסיות המוחלשות. ההנהגה של מדינת ישראל אינה מציגה חזון ואינה עוסקת בבעיות השורש של המשק והחברה. כיום סובלת המדינה מפיגור היסטורי ומתגבר בכל הקשור לתשתיות ציבוריות, בעיקר בתחום התחבורה, סובלת מרמת הון אנושי נמוכה בעיקר בעשירונים התחתונים, מרמת השקעות נמוכה ביותר במגזר העסקי מחוץ לתעשיית ההיי-טק ומביורוקרטיה רבה", נכתב במצעה. בהמשך המצע פרושים שורה של צעדים הכוללים השקעה ממשלתית מסיבית בתשתיות, בשירותים ציבוריים ובתמריצים כלכליים. בכחול לבן מתייחסים גם לנושא יוקר המחיה, אך מלבד חזרה על אותן הבטחות מוכרות בדבר פירוק המונופולים והגברת התחרות, הם לא מציעים כיוון שונה מזה של הממשלות האחרונות.

מסיבת עיתונאים של כחול לבן, 18 במרץ 2019 (תומר ניוברג / פלאש90)
מסיבת עיתונאים של כחול לבן, 18 במרץ 2019 (תומר ניוברג / פלאש90)

בכחול לבן נמנעים מנגיעה בסוגיות הכלכליות הבסיסיות שעל בסיסן אפשר להבטיח הבטחות או לתת כיוון ממשי למשק. מיסוי, מגבלת ההוצאה, גודל התקציב, גירעון, הצמדת קצבאות ומדיניות הסחר הבינלאומית של ישראל. במובן הזה כחול לבן מנגנת למיינסטרים הישראלי את המוזיקה שהוא רוצה לשמוע אבל נמנעת מלחשוף בפניו את מאחורי הקלעים של המדיניות הכלכלית.

ובכל זאת רמז קטן על הכיוון הכלכלי של העומד בראש הרשימה קיבלנו השבוע כשנחשפו תמלילי הקלטות בהן גנץ אמר: "אני יושב עם אנשי האוצר, אני יושב עם אנשי תקציבים, אני יודע מה קורה, בשנה הבאה קטסטרופה, כחלון לא רוצה להחליף את עצמו. כחלון לא רוצה להיות שר האוצר שמחליף את כחלון". אם כדי לדעת מה קורה פונה גנץ לפקידי האוצר ומשם מקבל עליו גם את העמדה המקובלת באגף התקציבים, שהחריגה ביעד הגרעון היא הקטסטרופה, אפשר להבין מה הסיכוי שיעמוד מול אותם הפקידים כדי לממש את המדיניות המרחיבה המפורטת במצע של מפלגתו.

הליכוד

גם בליכוד יש שעטנז של עמדות שמשלב בין נציגי פריפריה וועדי עובדים לבין האליטות של ההון. עם זאת, בראשות הליכוד עומד מנהיג בלתי מעורער שעמדותיו הכלכליות ברורות ביותר ונשענות על תפיסת עולם ניאו-ליברלית מגובשת ומובהקת. לליכוד אין מצע אך לנתניהו יש היסטוריה של אמירות ומעשים: מהאיש השמן והאיש הרזה ועד לקיצוץ הכואב בקצבאות ולמדיניות ההפרטה והחנק התקציבי שהוביל בשני העשורים האחרונים.

כאן ראוי לספר כי במפגש שערך השבוע נתניהו עם פעילים מהמחנה הליברלי בליכוד, הוא הסביר מה הגביל אותו במימוש המדיניות שלו בשתי הקדנציות האחרונות. נתניהו טען כי היכולת לתרגם את התפיסה שלו למעשים היא פונקציה של כח פוליטי. כלומר, אם הליכוד היה מקבל מספיק מנדטים הוא יכול היה להשאיר את תיק האוצר בידיו ולהוציא לפועל את תוכניתו. מהי תוכניתו? פירוק מועצת הצמחים והגבלת זכות השביתה. אלו החסמים שרואה נתניהו לנגד עיניו כדי שהכלכלה הישראלית תשגשג.

רה"מ נתניהו בישיבת סיעת הליכוד. 24 בדצמבר 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)
רה"מ נתניהו בישיבת סיעת הליכוד. 24 בדצמבר 2018 (צילום: יונתן זינדל/פלאש90)

העבודה

מפלגת העבודה מחזיקה בפיצול אישיות היסטורי בין נאמנותה לערכי מפלגות הפועלים מהן צמחה לבין נאמנותה לבסיס המצביעים שלה המורכב בעיקר מהעשירונים ה-10-8 ושוכן בצפון תל אביב וגבעתיים. השבוע הפתיעה העבודה עם מצע כלכלי חברתי מתקדם למדי. שכר מינימום של 7,000 שקלים והצמדתו לשכר הממוצע, הרחבה תקציבית והגדלת התקציב הממשלתי כאחוז מהתמ"ג, תמיכה בהתאגדויות עובדים ובהכשרה מקצועית, מדיניות מכסים מאוזנת המתחשבת גם בצורך להגן על יצרנים מקומיים, השקעה בבריאות, בחינוך ובפריפריה ובניה ציבורית של 300,000 יחידות דיור. אבל במצע הזה חסר משהו. בתשובה לשאלה איך נממן את הגדלת ההוצאה הציבורית, מפלגת העבודה שומרת על מדיניות עמעום שמרנית. נגדיל את בסיס הגביה ונלחם בהון השחור אומרים שם. לא העלאת מיסים ולא הגדלה של הגרעון. שני צעדים לגיטימיים שבמפלגת העבודה מעדיפים להתרחק מהם.

אבי גבאי ורשימת מפלגת העבודה לכנסת בכינוס הכרזת המצע (צילום: רענן כהן)
אבי גבאי ורשימת מפלגת העבודה לכנסת בכינוס הכרזת המצע (צילום: רענן כהן)

מפלגת העבודה ממצבת את עצמה שמאלה מכל מה שהייתה בשנים האחרונות, אך כדי להבין מה תפיסת העומק שעומדת מאחורי ההבטחות המפליגות של המפלגה וכיצד תממש אותן חזרנו לראיון שקיימנו עם אבי גבאי, אז מועמד לראשות המפלגה ביוני 2017. מצאנו שאת ההבטחות במצע של מפלגת העבודה הבטיח גבאי כבר אז. זו הייתה התכנית הכלכלית איתה כבש את ראשות המפלגה. גם אז גבאי לא דיבר על הגדלת מיסים או הגדלת הגרעון. אז מאיפה יבוא הכסף? שאלנו אותו, וגבאי מנה שלושה מקורות עיקריים – הגדלת יחס החוב תוצר, שינוי בסדרי העדיפויות "כל סדרי העדיפויות של הממשלה מרוכזים ביהודה ושומרון וזה כבר מיליארדי שקלים. כל השרים עסוקים כל היום בלרצות את המתיישבים"; ובעיקר מניהול טוב יותר – "שיפור האפקטיביות של המערכת הציבורית. אנחנו מחזיקים היום מערכת ציבורית לא אפקטיבית שמנוהלת על ידי שורה של מינויים פוליטיים כושלים. אף אחד לא מסתכל ולא בודק את התוצאות והביצועים ואין מדידה אמתית של מה שעושים. אין מערכת ניהולית".

כולנו

גם כולנו השיקה בשבוע שעבר תכנית המתמקדת דווקא בהעלאת קצבאות הזקנה. אם לשפוט ממצב הדיור שעמד במרכז הבטחת הבחירות של כולנו בבחירות הקודמות, לא בטוח שהקשישים יכולים להיות רגועים. התכנית שגיבש כחלון יחד עם חברת מפלגתו טלי פלוסקוב היא צנועה למדי. הם מציעים להעלות באופן מדורג רק את השלמת ההכנסה של קשישים בכ-300 שקלים בשנה לאורך חמש שנים. כלומר, שרק קשישים ללא הכנסות מפנסיה או עם פנסיה נמוכה מאוד ייהנו מהתוספת. עלות התכנית – תוספת של כחצי מיליארד שקלים בשנה.

האמת היא שתכניות דומות לזו של כולנו ואף טובות יותר להעלאת קצבאות הזקנה עלו מספר פעמים בשנים האחרונות. פעם אחת היה זה נשיא התאחדות התעשיינים, שרגא ברוש, שהציג את תכנית 'להזדקן בכבוד' כבר בנובמבר 2017. תכנית שגיבש עם פרופ' ששינסקי וכללה העלאה של הפרשות המעסיקים לביטוח הלאומי בסכום של 1.5 מיליארד שקלים בשנה ודרישה מהמדינה לתקצב בשיעור דומה. התוצאה שאליה כיוון ברוש – קצבה של 4,670 שקלים בחודש ליחיד ו-7,780 שקלים בחודש לזוג ב-2018. ברוש פנה אז לשר האוצר עם היוזמה אך נותר ללא מענה.

שר האוצר משה כחלון. (פלאש90)
שר האוצר משה כחלון. (פלאש90)

גם כשעלתה בכנסת הצעתו של ח"כ שמולי להגדלת קצבאות הזקנה לגובה שכר המינימום, היו אלה בין היתר גם אנשי כולנו שהצביעו נגד הצעת החוק. ההצעה נפלה ברוב של 57 מול 56. פלוסקוב הסבירה אז לשי ניר את ההחלטה להתנגד לחוק שחתמה עליו בשתי סיבות: "האחת היא התקציב הדרקוני הדומה לתקציב משרד הביטחון, והשנייה היא שאנחנו כמדינה, בנקודת הזמן הזו, לא יכולים להרשות לעצמנו להגדיל קצבאות זקנה למיליון אזרחים ותיקים כאשר ישנם 230 אלף קשישים החיים מתחת לקו העוני בזמן שישנם קשישים עם פנסיות מפוארות וחשבונות בנק מסודרים. קודם נדאג לחלשים ולאחר מכן נמשיך ונרחיב לשאר השכבות באוכלוסיה. זה הקו שאני מובילה."

באשר לתפיסה הכלכלית של כולנו לבחירות הקרובות היא מגיעה חשופה למדי. מפלגה של איש אחד שכיהן בארבע השנים האחרונות כשר אוצר עם עצמאות כמעט מוחלטת מול ראש הממשלה ותנאי מאקרו שכל שר אוצר יכול לחלום עליהם. לכחלון היו את כל התנאים לממש כל מדיניות שיחפוץ בה וכך גם עשה. סקירה ממוקדת יותר של הקדנציה האחרונה של כחלון פרסמנו לפני שבועיים. בשורה התחתונה – בכולנו רוצים גם וגם. גם קפיטליזם שמקדש את התחרות ושואף להוריד מסים ומכסים וגם תפיסות חברתיות של השקעה ממשלתית. האם זה עובד? ישפוט כל אחד בעצמו.

מרצ

מרצ גם היא מפלגה שבהיסטוריה שלה יש שילוב כוחות בין אנשי מפ"מ הסוציאליסטים לאנשי רץ ושינוי הליברלים. השבוע סימנה מרצ את הכיוון אליו היא הולכת עם מצע כלכלי אדום ללא פשרות. או כמו שהם כתבו במצע שפרסמו: "מרצ מציעה מדיניות כלכלית הוגנת, צודקת ונקיה שמאמינה במדינת רווחה ובמגזר ציבורי חזק, בצמצום אי השוויון וברגולציה ופיקוח שימנעו ניצול של עובדים ושל כספי ציבור". במרצ מציבים יעדים להורדת מדד ג'יני להורדת שיעור העוני ועומק העוני ולהגדלת ההשקעה הציבורית בשירותים האזרחיים. הם לא בורחים משאלת מימון מדינת הרווחה ונוגעים בסוגיות המאקרו באופן ישיר – ביטול כלל ההוצאה, העלאת מסים על העשירים על ידי קביעת מדרגת מס נוספת, מס הון פרוגרסיבי ומס ירושה פרוגרסיבי. בנוסף מציעים במרצ להפסיק את ההעסקה הקבלנית בשירות המדינה, לחזק את איגודי העובדים, להחזיר את שירותי הבריאות החינוך והרווחה להעסקה ישירה ולעצור את מדיניות ההפרטה.

מחאה של צעירי מרצ מחוץ לפאנל "בוחרים בריאות" בתל אביב. (ללא קרדיט)
מחאה של צעירי מרצ מחוץ לפאנל "בוחרים בריאות" בתל אביב. (ללא קרדיט)

בקצה הימני של הסקאלה

שלוש מפלגות בעלות עמדה ימנית כלכלית מובהקת בין הניאו-ליברלי לליברטריאני – זהות של פיגלין, הימין החדש של בנט ושקד והאיחוד הלאומי שמוביל את הקו באיחוד מפלגות הימין. כולן שומרות על הבסיס שלהן אך במקביל מנסות גם למתן את המסרים הימניים שלהן. אנחנו חברתיים רק עם תפיסה חברתית אחרת, הם אומרים, כל אחד בדרכו. פיגלין, הקיצוני ביותר בעמדותיו הכלכליות-חברתיות פורש אותן בפני הבוחר באופן הברור ביותר במצע המפלגה הנמכר כספר בחנויות הספרים, אבל כדי לעבור את אחוז החסימה הבינו במפלגת זהות שכמה מאות או אלפים של ליברטריאנים אדוקים בתוספת התנועה המשיחית שמבקשת לבנות את בית המקדש לא מספיקים. כדי להתמודד עם הבעיה הם יצרו דימוי חביב יותר, שפונה בעיקר לדור הצעיר. לא סתם מצא עצמו מס' 18 ברשימה, עידן מור, הלא הוא גדי וילצ'רסקי, כדמות המזוהה איתה מלבד פיגלין. בשבועות האחרונים נראה שזה גם מצליח וזהות עלתה בכמה סקרים אל מעבר לאחוז החסימה.

משה פייגלין יו"ר מפלגת זהות בכנס פתיחת הקמפיין לחבירות לכנסת ה-21. 30 בינואר 2019 (צילום: פלאש90)
משה פייגלין יו"ר מפלגת זהות בכנס פתיחת הקמפיין לחבירות לכנסת ה-21. 30 בינואר 2019 (צילום: פלאש90)

בימין החדש ממקדים את הדיון בתכניות שקד למערכת המשפט. ביום שני האחרון הגיעה שקד לכנס של פורום קהלת בנושא כלכלת ישראל 2050. מעבר להתנגחות קטנה בהסתדרות התמקדה שקד בתכניתה למערכת המשפט. באשר לתכנית כלכלית, היא מפורטת במצע של המפלגה שהושק ב-7 במרץ באופן צנוע למדי. הפרק הכלכלי הוא הפרק החמישי במצע אחרי הפרק על המשפט והפרק על החינוך. מדובר במצע שמרני מאוד שמתמקד בעיקר בפגיעה בעבודה המאורגנת ובהגבלת זכות השביתה, בהקטנת המגזר הציבורי ובשבירת מונופולים וקרטלים (כמובן שבמילה מונופולים מתכוונים לשירותים ממשלתיים כמו חשמל, שדות תעופה, רכבות וכו' ופחות למונופולים בעולם העסקי). גם המצע של הימין החדש סובל מהיעדרן של אמירות בתחום המאקרו-כלכלה.

נפתלי בנט ואיילת שקד מכריזים על מפלגת הימין החדש, 29 בדצמבר 2018 (צילום: יוסי זליגר פלש 90)
נפתלי בנט ואיילת שקד מכריזים על מפלגת הימין החדש, 29 בדצמבר 2018 (צילום: יוסי זליגר פלש 90)

 

המצע הכלכלי של האיחוד הלאומי הושק בספטמבר האחרון, עוד לפני ההכרזה על בחירות, באירוע חגיגי באולמי טופז בעכו. בהזמנה לאירוע הסביר מנכ"ל המפלגה אופיר סופר כי "בזמן שהשמאל מנופף ללא הרף בעניין החברתי, מבקשים להדגיש בצד הימני של המפה שהנושא החברתי לא שייך לצד אחד של המפה הפוליטית, אלא לכלל המגזרים". באירוע עצמו אמר מי שיבחר מאוחר יותר ליו"ר המפלגה, בצלאל סמוטריץ', כי "מי שינסה להכניס את התכנית הזו לתבניות המקובעות שאנחנו רגילים לחשוב בהן, קפיטליזם וסוציאליזם, ילך לאיבוד. מי שחושב שאת התורה אפשר להכניס לתוך המגירות האלה לא מבין על מה הוא מדבר". אך למעשה כמו בשאר מפלגות הימין, מדובר במצע ניאו-ליברלי מובהק, רק שבאיחוד הלאומי דאגו לתבל אותו במושגים "חברתיים".

חד"ש

את הקצה השני תופסת מפלגת חד"ש. מפלגה בעלת שורשים קומוניסטיים שחברה למפלגת תע"ל של אחמד טיבי על מנת לעבור את אחוז החסימה. חד"ש, הנשענת בעיקר על הקול הערבי מציגה מצע שמחבר באופן הדוק את היכולת לקיים בישראל מדינת רווחה לסיום הכיבוש. כך למשל תחת הכותרת 'כלכלה למען העובדים' מסבירים בחד"ש כי "זה כבר עשרים שנה שמפלגות השלטון – הליכוד, קדימה, העבודה, ישראל ביתנו, ש"ס – מנהלות מדיניות המרחיבה פערים חברתיים, המבזבזת סכומי עתק על מלחמות, הוצאות צבאיות והתנחלויות, והמקצצת בהוצאות האזרחיות – חינוך, בריאות, רווחה, דיור, סביבה". בהמשך הפרק מפרטים בחד"ש את תפיסתם כי "קיצוץ ההוצאות הצבאיות (תקציב הביטחון) למחצית הוא צעד חיוני להבראה כלכלית ולהגדלת ההוצאות האזרחיות בתקציב. כדי להגיע למטרה זו, חד"ש מציעה מדיניות שלום צודק ויציב, שבמרכזה – פינוי ההתנחלויות, כינון מדינה פלסטינית בשטחים, והפיכת קווי ה-4 ביוני 1967 לגבולות של שכנות טובה".

באשר לצעדים נוספים מלבד סיום הכיבוש בחד"ש מציעים תוספת שכר מיידית של 5% שתפצה את העובדים על שחיקת שכרם הריאלי, קביעת שכר מינימום בגובה של 60% מהשכר הממוצע במשק, קיצור שבוע העבודה ל-35 שעות ותיקוני מיסוי כמו העלאת המדרגה העליונה של מס ההכנסה מ-45% ל-50%, ובכך להוסיף להכנסות המדינה עוד 3 מיליארד שקלים.

יש לציין כי מצע חד"ש האחרון שפורסם ומופיע באתר המפלגה נכתב לקראת בחירות 2013.

המפלגות החרדיות

באשר לש"ס ויהדות התורה, קשה למצוא במצעים שלהן או באמירות הפומביות של ראשיהן אמירות מאקרו-כלכליות על גודל התקציב, הגרעון או סוגיות מיסוי. לש"ס כן יש מצע כלכלי מפורט יותר מבחירות 2015 במסגרתו הציעה המפלגה לשנות את מבנה מדרגות המס שיהפוך אותן לפרוגרסיביות יותר ולהגדיל את המס על ההון. בנוסף, אחרי בחירות 2015 דרש אריה דרעי עם כניסתו לממשלה את הורדת המע"מ, קביעת 7.5% של דיור ציבורי בכל פרויקט חדש והעלאת שכר המינימום. יש לציין כי שתיים מתוך שלושת הדרישות התגשמו, גם אם באופן חלקי. על אף שמדובר במפלגות סקטוריאליות הפונות לקהל החרדי, ומכאן שמרכז תשומת הלב שלהן נוגע לנושאי דת ומדינה ולתקצוב מפעלים תורניים, הן הציגו לאורך השנים תמיכה בעמדות של הגנה על העובדים, הגדלת קצבאות ומיסוי פרוגרסיבי.

ישראל ביתנו

למפלגה אין מצע אלא חזון שמשרטט בקווים כלליים מאוד ובמספר מצומצם של מילים את התפיסה הכלכלית של המפלגה. מאחר ומדובר בהתייחסות קצרה ביותר אפשר שנביא אותה בשלמותה "כשאנחנו מדברים על חזון כלכלי, אנו לא מדברים על חלוקה שונה של עוגת התקציב, אלא על הגדלתה. בכדי להגדיל את עוגת התקציב, יש צורך בהגדלת קופת המדינה. זה לא יקרה בעזרת הגדלת המס, אלא בהכנסת ציבורים נוספים למעגל העבודה. כאשר החרדים, הערבים ושאר המיעוטים בארץ יתווספו לשוק העבודה, הם יהפכו מחברה שנתמכת על-ידי מוסדות רווחה, קרנות צדקה וגמילות חסדים למיניהם, לחברה יצרנית, ובכך יגדילו את הכנסות המדינה. כיום, אחוז המשתתפים בשוק העבודה עומד על כ-63%, כעת שערו בנפשכם איך תראה המדינה כאשר שיעור המשתתפים יעמוד על 100%. תוכנית זו תתבצע רק במידה וכל אזרח במדינה בהגיעו לגיל 18 ישרת שירות צבאי או לאומי. במקביל – תוקטן הרגולציה על עסקים ויוגדל הסיוע לעסקים קטנים. בצורה זו נצמצם את הפערים בין הציבורים השונים ונזניק את המשק לגבהים חדשים".

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!