בשבועות האחרונים התחולל מאבק תקשורתי רב עוצמה בין מנכ"ל האוצר שי באב"ד, לבין אנשי אגף התקציבים במשרדו. באופן חסר תקדים הופץ לתקשורת מכתב מאת כל חמשת סגני הממונה על התקציבים לבאב"ד, בו טענו כי מהלכיו "פוגעים בעבודת
אגף התקציבים ועובדיו, ועלולים לפגוע ביכולתו של אגף התקציבים למלא את תפקידו". לטענתם, מנכ"ל האוצר חיבל בתפקודו המקצועי אגף התקציבים ובדימויו הציבורי, והדיר את אנשיו מישיבות עבודה חשובות.

באב"ד טען בתגובה כי אנשי האגף לוקחים לעצמם סמכויות יתר, וכי מינויי סגני ראש האגף נעשים ב'מכרזים תפורים' לאנשי האגף בלבד. הצד התקשורתי של המאבק הסתיים בהודעה לאקונית לפיה "הטענות הדדיות של בכירי האגף ומנכ"ל האוצר ילובנו במסגרת דיונים פנימיים באוצר ולא באמצעות כלי התקשורת".

התקשורת הציגה את המאבק כמלחמות אגו של פקידים, אך מעבר לנושאים אישיים, הוויכוח בין מנכ"ל האוצר לאגף התקציבים נוגע גם לנושאי מדיניות ואף לקבלת עול הדמוקרטיה, פשוטו כמשמעו. באב"ד רואה בסגירות האגף להשפעה מבחוץ תופעה חמורה, שנועדה לסכל את מדיניות שר האוצר, כאשר היא אינה מוצאת חן בעיני עובדיו. לכן, רואה באב"ד באגף כאחד האחראים לבהלה התקשורתית בנושא הגירעון, תוך התעלמות מרמתה הנמוכה של ההוצאה האזרחית, אותה הגדיל השר כחלון במעט, למורת רוחו של האגף.

שר האוצר נבחר על ידי הציבור ובוחר במנכ"ל כמשרת אמון, ופקידי המשרד אמורים ליישם מדיניות זו. המדיניות של משה כחלון, שר האוצר בארבע השנים האחרונות, המבוססת על הגדלה מתונה של הגירעון והורדת מסים, זכתה לביקורת מצד כלכלנים שונים וגם מצד אגף התקציבים. אך פקידי האוצר הם אלו שאמורים ליישם את המדיניות של הדרג הנבחר, ללא קשר לדעתם על טיבה. במקום זה, מאשים באב"ד, הובילו הפקידים קמפיין תקשורתי שהציג את את הגדלת הגירעון כאסון במטרה לסכל את המהלך. "הגירעון הוא בעיה וצריך לטפל בה", אמר באב"ד לאחרונה, "אך ההתמקדות של התקשורת בנושא הזה קשורה לכך שאגף שלם מתדרך אותה".

לטענת באב"ד, ההכרזות לגבי 'אסון הגירעון' הן פעולה מכוונת בזירה התקשורתית מצד אגף התקציבים, שנועדה להקשות על שר האוצר ליישם את מדיניותו

מנגד, מה שחלק ניכר מהכלכלנים מסכימים עליו, הוא שהוצאות הממשלה בתחום האזרחי הן נמוכות מאוד. בממשלה האחרונה הוביל השר כחלון העלאה מתונה של הוצאות הממשלה, כאמור, באגף התקציבים לא מרוצים מכך, גם בשל אופן המימון – באמצעות גירעון ולא באמצעות הגדלת מסים, אך ככל הנראה גם מהיקף הגידול בהוצאות לכשעצמו, הסותר את אתוס 'הממשלה הקטנה' שאמורה לצמצם ככל הניתן את הוצאותיה.

משה כחלון בכנס ההשקה של קמפיין הבחירות באשקלון. (צילום: אלעד מלכה)

הגירעון הוא רק מספר, ההוצאה האזרחית היא חיים של אנשים

לפי נתוני האוצר עצמו, ההשפעה הכלכלית של הגירעון היא זניחה עד לא קיימת. הוצאות הריבית של מדינת ישראל יורדות בעקביות באופן יחסי לתוצר, ובחלק מהשנים גם באופן אבסולוטי, למרות העלייה בהיקף האבסולוטי של החובות.

הוצאות המדינה על ריבית ביחס לתוצר (באחוזים) (נתונים: משרד האוצר. עיצוב: אידאה)

לעומת זאת, חנק ההוצאה האזרחית עולה לנו בצפיפות בכיתות, בהתגברות הגודש בכבישים ובעליה בתחלואה. אוכלוסיות מבוססות יכולות לפצות את עצמן בצורה טובה יותר על החוסר בהשקעה הממשלתית בתחומי החינוך והבריאות, אך אוכלוסיות חלשות תלויות יותר במדינה. בנוסף, בחלק מהשנים יעד הגירעון "פוספס" דווקא מלמטה, בזכות עודפי גביית מסים, והן מאזנות את השנים כמו 2019, בהן תהיה חריגה "מלמעלה".

מחלקה פנימית בבית חולים. (ללא קרדיט)

עיקרון דמוקרטי בסיסי

באב"ד רואה באגף התקציבים, על הרכבו ושיטת המכרזים הפנימיים בו כגוף שמסייע לטרפד מדיניות של הדרג הפוליטי הנבחר, ובכך לפגום במימוש הדמוקרטיה. לכן הגיוני להניח שגם אם לא מצא דופי אישי באף אחד מבכירי האגף, יש כאן ויכוח עקרוני על יכולתו של שר האוצר לקבוע מדיניות מול יכולתם של הפקידים למסמס אותה, כשהיא אינה מוצאת חן בעיניהם. לטענת באב"ד, ההכרזות לגבי 'אסון הגירעון' הן פעולה מכוונת בזירה התקשורתית מצד אגף התקציבים, שנועדה להקשות על שר האוצר ליישם את מדיניותו.

אין שום מהות נסתרת בנסיון של באב"ד לפתוח את המכרזים באגף התקציבים למינויים מחוץ לאגף, אלא ניסיון גלוי להחליש את עוצמתו, כדי לחזק את יכולת שר האוצר לעצב את המדיניות הכלכלית – כפי שהוא אמור לעשות

זה המקום לציין כי הגדלת התקציב בה נקט כחלון היא מינורית מאוד, אך מספיקה כדי לייצר לו 'אופוזיציה פנימית' בקרב הפקידים. לפי נגידת בנק ישראל הקודמת, קרנית פלוג, הפער בהוצאות האזרחיות בין ישראל לבין ממוצע המדינות המפותחות עמד על סכום עצום של 130 מיליארד שקל בכל שנה בשנת 2015. לכן, אין שום מהות נסתרת בנסיון של באב"ד לפתוח את המכרזים באגף התקציבים למינויים מחוץ לאגף, אלא ניסיון גלוי להחליש את עוצמתו, כדי לחזק את יכולת שר האוצר לעצב את המדיניות הכלכלית – כפי שהוא אמור לעשות.

השרים והמנכ"לים מתבטלים מול פקידות האוצר

דוגמא אחת מני רבות לחולשתם של שרים מול פקידות האוצר הופיעה לאחרונה בפרשת השוק הסיטונאי לתוצרת חקלאית. מבקר המדינה פרסם דו"ח חריף על אי הקמת השוק, ומשרד החקלאות השיב למבקר כי "כפי שנאמר 'בעל המאה הוא בעל הדעה', ולכן כשמשרד האוצר החליט שאין זה נכון להשקיע את התקציבים בזירה הקונבנציונלית על אף החלטת הממשלה והקמת חברה ממשלתית לצורך כך, ועל אף כל הסיכומים בנושא- בוטל הפרויקט, וכעת, פועלים משרד החקלאות ומשרד האוצר, בשיתוף הרשות לחדשנות, להפעלת זירת מסחר דיגיטלית".

המכתב של מנכ"ל משרד החקלאות חושף מאבק מתמיד

בשבוע שעבר שלח מנכ"ל משרד החקלאות שלמה בן אליהו מכתב חמור אף יותר כנגד אגף התקציבים, שלטענתו פוגע במשילות של משרדי הממשלה. המכתב מוען למנכ"לי משרדי הממשלה, וגם הופץ לתקשורת. בן אליהו טוען כי לאגף התקציבים יש כח עודף, שבא על חשבון משרדי הממשלה עצמם ומונע מהם למשול, הלכה למעשה. כדוגמה לכך הוא מציין כי בקיצוץ הרוחבי שאושר לאחרונה בממשלה ניסה האגף להכתיב למנכ"לי המשרדים באילו סעיפים הוא יבוצע – נסיון שסוכל בסופו של דבר.

שלמה בן אליהו, מנכ"ל משרד החקלאות. (צילום: פלאש90)

בנוסף מאשים בן אליהו את אגף התקציבים בכך שהוא מציע למשרדים לשנות את סעיפי התקציב שלהם בניגוד לחוק כדי 'לקנות' שקט תעשייתי עם עובדיהם, ולהחליש אותם בטווח הארוך. הרקע: בתקציב 2019 קוצצו כ-30% מהשעות הנוספות והכוננויות של עובדי משרד החקלאות, קיצוץ שבעקבותיו החלו עובדי המשרד בעיצומים. לטענת בן אליהו,  הם קיבלו מסרים מהאגף לפיהם "אם משרד רוצה להפר את חוק התקציב שעבר ב-2018 ולבטל את קביעת המחוקק כי יש לקצץ בשנת 2019 כ-30% בשעות נוספות ובכוננויות, הדבר אפשרי ובתנאי שהמשרד "קונה" מאג"ת את עלות הקיצוץ על ידי וויתור על חלק מתקציב הפעילות שלו. הפרת חוק זו הינה 'תרגיל מסריח' שאם יצליח יעודד את אנשי אג"ת לבקש בחוק ההסדרים לשנת 2020 לקצץ בעוד %70 את השעות הנוספות או לבטל את ההשתתפות בסבסוד ארוחות או כל קיצוץ אחר שפוגע בתפקוד השוטף של המשרד. כל משרד שירצה להימנע מכך, על פי מתודת 'התרגיל המסריח' יקנה בחזרה את הקיצוץ מתקציב הפעילות שלו ובשיטה זו "ירוקן" תקציב הפעילות של המשרדים, וייוותרו בו מרכיבי שכר בלבד."

השאלה האם ריכוזיות היתר של אגף התקציבים תתמתן לטובת הדרג הנבחר תונח לפתחו של שר האוצר הבא

העובדה כי הממשלה הנוכחית קרובה לסופה, וחלק מהמנכ"לים לא ימשיכו בתפקידיהם, מאפשרת להם להתבטא ביתר חופשיות ולחשוף לציבור את המחלוקת בין גורמי הממשלה השונים על ניהול תקציב המדינה – מחלוקת שמשפיעה באופן דרמטי על חיינו מבלי שאנחנו בהכרח מודעים לכך. השאלה האם ריכוזיות היתר של אגף התקציבים תתמתן לטובת הדרג הנבחר תונח לפתחו של שר האוצר הבא.