שלוש שנים לאחר שנחתם, חוזה הגז בין מאגר 'לוויתן' לחברת החשמל הירדנית נפקו פורסם על ידי הפרלמנט הירדני. בחוזה, שהועלה לרשת בתחילת יולי על ידי האתר הירדני jo24, נקבע כי מחיר הבסיס לגז בחוזה הוא 5.65 דולר ליחידת אנרגיה, מחיר שיכול לעלות או לרדת, בהתאם למחיר הנפט. מדובר במחיר בסיס נמוך יותר ממחיר הבסיס שנקבע בחוזה הגז של 'לווייתן' עם חברת החשמל הישראלית, שעומד כעת על 6.3 דולר ליחידת אנרגיה. חוזים ללקוחות אחרים נהנים מהסדר הדומה לפיקוח מחירים הנובע ממתווה הגז משנת 2015 – 4.8 דולר ליחידת אנרגיה.
החוזה פורסם על רקע התנגדות פוליטית נרחבת אליו בציבור הירדני ובפרלמנט, וטענות כי רכישת הגז ממאגר ישראלי מעניקה לגיטימציה לישראל ולהמשך מדיניות הכיבוש. צילום החוזה, מתורגם לערבית, פורסם באתר החדשות jo24.net.
כיצד מחושב המחיר?
החוזה משנת 2016 נחתם לתקופה של 15 שנה במחיר מקסימלי של 10 מיליארד דולר, בהנחה גדולה לעומת מזכר ההבנות שקדם לעסקה, בו ננקב הסכום 15 מיליארד דולר. מחיר הבסיס בעסקה הוא 5.65 דולר ליחידת אנרגיה, כל עוד מחיר הנפט 'ברנט' קטן מ-50 דולר לחבית. בחוזה נקבע כי אם מחיר הנפט יעפיל ל-80 דולר ומעלה, יטפס מחיר הבסיס ל-6.5 דולר.
המחיר שנקבע בחוזה משקלל גם את עלות ההובלה בצינור של חברת נתג"ז בצד הישראלי. למחיר זה יש להוסיף את עלות ההולכה בצד הירדני, כך שהמחיר הכולל שישלמו הירדנים גבוה מהמחיר הקיים כיום לישראל, ואף לא רחוק מהחוזה היקר של חברת החשמל.
האם החוזה בסכנה?
מאז חתימתו, גורמים רבים בירדן העבירו ביקורת חריפה כנגדו, מסיבות פוליטיות. בתגובה ללחץ, ביקש מלך ירדן עבדאללה במרץ השנה דו"ח לגבי המשמעויות של ביטול החוזה. גם בפרלמנט הירדני נערכו הצבעות סמליות במטרה לבטלו, וגורמים אנטי ישראלים בירדן קיימו מספר הפגנות כנגד מימוש החוזה. מנגד, החוזה כולל קנסות יציאה משמעותיים של מאות מליוני דולרים, וכן הוא נחתם בערבות ממשלת ארצות הברית, כך שהאמריקאים יכולים להפעיל מנופי לחץ משמעותיים לקיום ההסכם, דוגמת העברת כספים מהסיוע השנתי לחברות הגז בישראל ולנובל אנרג'י. נראה שבית המלוכה הירדני משחק משחק כפול – עוין לישראל על פני השטח, ומתחתיהם, מעמיק את קשריו עם ישראל בחסות אמריקאית.
לצורך מימוש החוזה הוקמה חברת בת הרשומה באיי קיימן, כך שאין בפועל עסקה ישירה בין חברה ישראלית לחברה ירדנית. עם הפעלת הצינור, ישראל למעשה תתחבר לצינור הפן ערבי, כך שישראל, מצרים וירדן יהיו מחוברות למעשה לאותה רשת גז. מצב זה מגדיל את היכולת לבצע עסקאות החלף, בהן ההתחשבנות הכלכלית לא חופפת במדויק את מקור הגז המוזרם בצינור.
המעמד המעורער של דלק
קבוצת דלק, מבעלי מאגר "לוויתן" הסתבכה עם השקעה מסוכנת בחברת הנפט "איתקה" בארה"ב, אשר גרמה לנפילה בערך המניה והאמרת הריביות על אגרות החוב שלה, עד לרמה של מעל 9% בחלק מהאיגרות. הקבוצה אמורה למכור עד 2021 את כל אחזקותיה במאגר "תמר" הרווחי עד מאוד, כאשר היא זכאית לקבל נתח מהכנסות מאגרי "כריש" ו"תנין" ולנסות למכור גז ממאגר "לוויתן" שפיתוחו קרוב לסיום. שליטתו של מאגר "תמר" במשק הישראלי כה גדולה, כך שללוויתן יש מיעוט של לקוחות בישראל, והוא נשען בעיקר על חוזי יצוא למצרים ולירדן. גם חוזה היצוא למצרים עדיין לא ניתן למימוש והוא זקוק לאישורים רגולטוריים משתי המדינות שעוד לא ניתנו. לכן, אף על פי שמאגר לוויתן גדול הרבה יותר ממאגר "תמר", בינתיים, הוא גם נכס הרבה יותר מסוכן.
האם המשרד להגנת הסביבה יתערב אם האסדה תזהם?
היום (שלישי) בשעה 18:00 יתקיים שימוע ציבורי להיתר הפליטה של מאגר לוויתן במשרדי איגוד הערים שרון כרמל בחדרה. המשרד להגנת הסביבה פרסם להערות הציבור טיוטה של היתר הפליטה ומחר ישמעו הערות שונות, לגבי משטר הפיקוח שיוטל עליו. בשונה ממאגר תמר, אסדת הטיפול בגז של מאגר לוויתן נמצאת קרוב יותר לחוף וחלים עליה חוקי התכנון והבניה במלואם. ארגוני סביבה הביעו חששות, בשל היקף הזיהום הרב שנפלט ממאגר תמר, כאשר אסדת הטיפול של מאגר לוויתן קרובה הרבה יותר לחוף. במשרד להגנת הסביבה מסתמכים על הצהרות בעלי לוויתן, לפיהן אסדה זו נבנית בתכנון הנדסי שונה, שמיועד להפחית באופן דרמטי את היקף הפליטות המזהמות מן האסדה לאוויר. השאלה הגדולה בהקשר זה, היא אם וכאשר יתברר שהאסדה תחרוג מהמותר, האם יעז המשרד להגנת הסביבה להורות על הגבלת השימוש באסדה או הפסקתו, כאשר אינטרסים בינלאומיים כבדים של משק האנרגיה בישראל ויחסי החוץ שלה עם מצרים וירדן קשורים בהפעלה רציפה של האסדה.
