החגים הסתיימו, ואיתם גם תקופת ההארכה שקיבלו מאות עובדים בסלולר: בפלאפון ימשכו הדיונים עם העובדים על איחוד חברות הבת בקבוצת בזק והשלכתם על העובדים, ובסלקום יפתחו דיונים בין הוועד להנהלה סביב תכנית ההתייעלות. התערבות יו"ר ההסתדרות ארנון בר-דוד הצליחה לייצב בינתיים את המצב, תוך מניעת פיטורי מאות עובדים בשתי החברות, שזכו גם למפגן מרשים של תמיכה מקרב ועדי העובדים האחרים. עצם הכוונה לפטר מאות עובדים, כאשר בכירי ההנהלות מקבלים שכר של מיליוני שקלים בשנה לא עולה בקנה אחד עם קריאתו של מנכ"ל סלקום ניר שטרן לעובדיו "לקחת אחריות", בעוד מעמדו נותר יציב.

לפי הדירוג האחרון של חברת ספידטסט לא רק שמהירות הגלישה בישראל בספטמבר ירדה חמישה מקומות באופן יחסי, למקום ה-75 בעולם, אלא אפילו ירדה באופן אבסולוטי. לפני שנה ישראל הייתה במקום ה-64 ולפני עשור במקומות המובילים בעולם

השיקול העיקרי בסלקום – שוק ההון

הדיווח של הנהלת סלקום לבורסה, קדם לכל מו"מ עם ועד העובדים. התגובה בשוק ההון הייתה מהירה, וכללה זינוק של 30% בערך המניה בשלושה ימים, שחייבת כ-2.3 מיליארד שקלים (נטו) וצופה קשיים במחזור החוב. גם הריבית על אגרות החוב ירדה ב-2% בעקבות ההכרזה. בפניה ישירה לעובדים בסרטון מצולם, ביקש שטרן מעובדיו להסכים לפיטורי מאות עובדים, תוך שהוא מתאר את הנסיבות העסקיות הקשות של החברה, אך לא ציין במילה אחת את תרומת ההנהלה להסתבכות הקשה של החברה.

רק במרץ האחרון, פעל ועד העובדים באופן נמרץ בכדי למנוע פיטורי 250 עובדים, תוך שהוא מתפשר על תוספות שכר עתידיות. יש לזכור, כי חברות הסלולר הוותיקות כבר פיטרו כ-7,500 עובדים בעשור האחרון (ומעל 10,000 בכלל השוק), מה שדירבן את עובדי חברות הסלולר הגדולות להתאגד על מנת לקבל מקום בשולחן מקבלי ההחלטות.

לעומת סלקום, לחברת פלאפון אין חובות כלל והיא נהנית מהגב החזק של החברה האם בזק, ואף על פי כן גם הנהלתה מעוניינת בפיטורי מאות עובדים, בכדי לעבור חזרה לרווחיות. הפיטורים מתקבלים באהדה בשוק ההון, אך כלל לא ברור אם הם מסוגלים לסייע משמעותית לחברות, משום שהבוץ הסלולרי עמוק הרבה יותר וחברות הסלולר כבר עברו "דיאטה" לא קטנה. למעשה, הבעיה לא מתחילה בהיקפי התעסוקה בחברות, אלא דווקא בהיסטוריה של החלטות הרגולציה של משרד התקשורת לגבי השוק.

הדעה כי המשרד לא מתערב בשוק איננה נכונה, משום שהמשרד מעניק הקלות רבות לחברות התקשורת בשנים האחרונות. הקלות אלו מורידות את רמת השירות לציבור, אך לא מאוששות את חברות הסלולר

שתי מהפכות הסלולר 

בסוף העשור הקודם קידם שר התקשורת דאז אריאל אטיאס (ש"ס) שינויי רגולציה שהחלישו את חברות הסלולר וחיזקו את ציבור הלקוחות. השינוי העיקרי היה בדמות ניידות המספרים בין החברות ומניעת התניה של שירות בשירות, מה שאפשר לחברות "לנעול" לקוחות לשלוש שנים, בתכנית שכללה קו ומכשיר סלולר ביחד. שר התקשורת הבא, משה כחלון (הליכוד), כיום שר האוצר, החליט להגדיל את מספר חברות הסלולר על מנת להגביר את התחרות. התחרות אכן נוצרה, אך מספר חברות הסלולר הממשיות דווקא נפגע.

אסיפת עובדי סלקום ואסיפת עובדי פלאפון (באדיבות אגף הדוברות בהסתדרות / ללא קרדיט)

בתחילת העשור פעלו בישראל ארבע רשתות: מירס, פלאפון, סלקום ופרטנר. הוט מובייל, שרכשה את מירס, הפכה לשותפת רשת של פרטנר – תחת מיזם PHI. פלאפון מחזיקה רשת עצמאית ואילו סלקום מארחת ברשת שלה גם את גולן טלקום וגם את WE4G (אקספון), שבבעלות חזי בצלאל. כלומר, מספר הרשתות דווקא ירד מארבע לשלוש. הרפורמה השנייה בסלולר כללה גם כניסת מפעילים וירטואליים – חברות "רזות" שמשווקות קווים מוזלים של חברות הסלולר הקיימות דוגמת "רמי לוי תקשורת", ואפילו משווקות של חברות הסלולר ללא כל רישיון, למשל "סאני תקשורת" שחיזקה את המירוץ לתחתית במחירים. לכן בישראל יש ארבע חברות סלולר של ממש (הוט מובייל, פרטנר, סלקום ופלאפון), לצד המון מותגי סלולר במודלים שונים (גולן טלקום, WE4G, סאני תקשורת, PMOBILE ,012 ,NEXT MOBILE ,019, טלזר, ורמי לוי תקשורת). את התנעת התהליך של צניחת המחירים יש לבחון דווקא מול גולן טלקום, החברה הראשונה שהנהיגה נורמה של מחיר קבוע, שהשתרשה בכל השוק, והובילה את ירידות המחירים שוב ושוב.

מי החברה ששומרת על רווחיות בשוק נחלש?

המצב בו דווקא חברת הסלולר גולן טלקום חסרת הרשת שומרת על רווחיות, ואילו בעלות התשתית מאוזנות או מפסידות לא מוסבר בגורם אחד בלבד. ראשית, גולן טלקום נולדה מראש כחברה "רזה", שרק מספקת שירותי סלולר. אין לה פעילות בשוק הקווי, היא איננה משווקת מכשירי סלולר, לעומת סלקום ופרטנר שהפכו בשנים האחרונת לקבוצות תקשורת שמספקות מספר רב של שירותים שונים – תשתית אינטרנט, ספקיות אינטרנט, שיחות בינלאומיות, טלפוניה נייחת, שידורי טלוויזיה, מכירות סמארטפונים וטאבלים וציוד היקפי וגם קווי סלולר. לכן, לגולן לא היו מעולם עובדים רבים, מרכזי שירות גדולים או הסכמי שכירות ארוכי טווח המעיקים פיננסית. שנית, עובדי גולן טלקום מעטים וחלשים יחסית, מה שמקל על הנהלתה. שלישית, גולן טלקום הפרה את הרישיון שלה באופן גס ומשנת 2014 פירקה בהדרגתיות את רשת הסלולר שהתחילה לבנות. בכך, יצרה מודל עסקי חדש, הקיים רק בישראל – חברה עם רישיון סלולר ללא רשת סלולר.

מחקר סטטיסטי לגבי כלכלות מפותחות מ-2014 מצא כי יש קשר הדדי בין צמיחה כלכלית לבין פיתוח תשתיות תקשורת. רשתות תקשורת אמינות מאפשרות לבצע פעולות מרחוק, ולייעל מערכות שירות לקוחות, שליטה ובקרה תוך חיסכון משמעותי בזמן, דלק וימי עבודה

החיבוק המוזר של משרד התקשורת לגולן טלקום

משרד התקשורת נהג בחברה בסלחנות יתרה. למרות מסמך מסמר שיער משנת 2017 בחתימת השר לשעבר איוב קרא המתאר במילים חריפות מאוד את התנהלות החברה והשפעתה על השוק כולו, המשרד לא ביטל את רשיונה, אלא הסתפק בחילוט של 28 מליוני שקלים מדמי הערבות שלה לאורך שלוש שנים. חודש לאחר מכן, המשרד החליט להשיב לחברה 46 מיליון שקלים בגין אגרות תדרים ורוקן מתוכן את החלטתו הקודמת. פרטנר עתרה לבג"ץ וטענה כי ההישג שזיכה את ההחזר – עמידה ביעד נתח שוק – הושג במרמה ולכן השבת האגרות איננה חוקית. לעומת טענת פרטנר כי "אין להלום מתן תמריץ רגולטורי למי שאינו עומד בדרישות הרגולטוריות", בג"ץ גיבה דווקא את מדיניות משרד התקשורת, תוך הישענות על הנימוק של "חיזוק שחקנים שונים בשוק על-מנת לשמור על האינטרס הציבורי שבקידום התחרות".

המשרד לא הסתפק בכך, והשנה אף החליט לאפשר לגולן טלקום להשיב תדרים למשרד ולקבל החזר שנתי של 20 מיליון שקלים ו-118 מיליון שקלים בסך הכל, בעוד החברה "רוכבת" על רשת סלקום, שלא נזקקת כלל לתדרים של גולן. מדיניות מיטיבה זו כה משמעותית, עד שבעלי גולן טלקום "אלקטרה צריכה", שוקלים להשתלט על סלקום ולא להיפך, כפי שדובר כאשר חברת גולן נקלעה לקשיים בשנת 2016 ונמכרה לאקלטרה, תוך שהיא חייבת לסלקום כ-600 מליון שקלים.

החובות הללו הם חלק משמעותי ממה שפוגע כיום בסלקום. החברה שוקלת למכור את החובות כלפיה בהנחה לחברות חיצוניות בשל המצוקה התזרימית אליה נקלעה, בעוד גולן טלקום היא החברה היחידה בשוק שיש לה רווחיות ברורה ועקבית, ללא צורך בהשקעות רשת, באדיבות משרד התקשורת כמובן.

אופי ההסכמים שיש לסלקום עם WE4G ועם גולן טלקום, שלא פורסמו לציבור מעולם, יחד עם האישור שניתן להם ממשרד התקשורת הוא גורם מרכזי בהתדרדרות הענף כולו, משום שאלו החברות ששומרות את המחירים ברצפה, מתחת לסף הקיום של חברה עם רשת של ממש.

אירוניה לא קטנה מופיעה במכתב של איוב קרא לגולן בהחלטת החילוט: "התנהלותה של חברת גולן ערערה את הציות לרגולציה ועלולה להביא למצב בו בעלי הרישיונות השונים מכח חוק התקשורת יבחרו לאילו מהוראות הדין והכללים החלים עליהם יצייתו".

לא מדובר באפשרות תיאורטית כדברי השר, אלא במציאות עצמה, כאשר חברות הסלולר הממשיות מפרקות בעצמן אתרים סלולריים רבים, מפעילות פרקטיקות מפוקפקות מול הלקוחות, מפירות את החוק (למשל בפרישת סיבים ללא רישיון וללא מתן גישה לספקי אינטרנט אחרים, בניגוד להוט ובזק ולרישיון של עצמן) והכל בעידוד משרד התקשורת. הציות לחוק הפך מחובה ל"בונוס בלבד" ואולי אפילו ל"טרחנות בלתי משתלמת".

הציבור הרוויח או הפסיד?

להתמוטטות הערך של פלאפון, פרטנר וסלקום יש השלכה מעורבת על הציבור הרחב. התחרות החריפה בשוק, מסומנת במעל למיליון ניודי מספרים במחצית הראשונה של 2019 בין החברות. תנועת לקוחות זו, עולה לחברות הסלולר כסף רב בהוצאות שיווק ובסבסוד מבצעים זמניים באופן מצרפי. חשבונות הסלולר יורדים בעקביות, אך חשוב לזכור כי הרפורמות הולידו לסעיף הוצאה משפחתי אחר של רכישת מכשירים בנפרד מרכישת קו בחברת סלולר.

גם עלות מכשירי הסלולר יורדת בעקבות הנכונות בציבור לרכוש מכשירים מוזלים, בעיקר מתוצרת סין, ביבוא אישי או בחנות בישראל לאחר הפחתת מסים. גם הוצאות ביטוח המכשירים כמעט ונעלמו כי מדובר בהסדר שבדרך כלל אינו משתלם ללקוח. כלומר, הקטנת חשבון הסלולר לא זהה להקטנת הוצאות התקשורת. בהשוואה שמותאמת לעלות הקו הסלולרי עצמו, הערכת עלות מכשיר הסלולר ללקוח נעה בטווח של 15 ל-90 שקלים בחודש – בהתאם ליוקר המכשיר ומשך השימוש בו, עלות משמעותית שקל להתעלם ממנה בהשוואה למצב שקדם לרפורמה בשוק.

לפירוק האנטנות בו נקטו כלל החברות יש מחיר שמתבטא באיכות הכיסוי שהוא גם בטיחותי וגם בריאותי.

מוקדי השידור הסלולריים בארץ 2012-2018 (מתוך מרכז והמחקר והמידע של הכנסת)

פחות קליטה סלולרית פירושה יותר "שטחים מתים" בהם לא ניתן להזעיק עזרה במקרה חירום. פחות אנטנות סלולר פירושן יותר קרינה מהמכשיר עצמו, אשר "מתאמץ" יותר למצוא אנטנה פנויה ו/או מרוחקת יותר. למרות שאין הוכחה ברורה שקרינת הסלולר מסוכנת לבריאות, המחקרים בתחום אינם חד משמעיים והמחקר בתחום זה יקר, מחייב משך ארוך, נגוע במימון בעייתי של היצרניות עצמן ומפגר אחרי ההתפתחות בטכנולוגיות השידור. לכן, הפחתת חשיפה לקרינה היא בגדר מדיניות נבונה של זהירות מונעת.

רשתות הסלולר מתדרדרות וזמני ההמתנה מתארכים

הפסד נוסף וברור יותר לציבור הוא הפיגור של ישראל אחר מהירות הגלישה הסלולרית בעולם.

מהירות הגלישה הממוצעת בישראל ומדינות נוספות (מתוך אתר ספידטסט)

לפי הדירוג האחרון של חברת ספידטסט לא רק שמהירות הגלישה בישראל בספטמבר ירדה חמישה מקומות באופן יחסי, למקום ה-75 בעולם, אלא אפילו ירדה באופן אבסולוטי, מ-24.07 מגה-ביט, ל-23.66 מגה-ביט. לפני שנה ישראל הייתה במקום ה-64 ולפני עשור במקומות המובילים בעולם. ההשקעה הנמוכה בתשתיות עומדת ביחס הפוך לגידול הביקוש לגלישה ברשתות.

בסופו של דבר, ה"פקקים" בגלישה ברשת מאיטים את התקדמות הכלכלה כולה. מחקר סטטיסטי לגבי כלכלות מפותחות מ-2014 מצא כי יש קשר הדדי בין צמיחה כלכלית לבין פיתוח תשתיות תקשורת. רשתות תקשורת אמינות מאפשרות לבצע פעולות מרחוק, ולייעל מערכות שירות לקוחות, שליטה ובקרה תוך חיסכון משמעותי בזמן, דלק וימי עבודה.

למרות נכונות של משרד התקשורת לסבסד כשליש מההשקעות הנדרשות בטכנולוגיות הדור ה-5, לחברות הישראליות פשוט אין יכולת פיננסית להשקיע בכך. אמנם חברת פלאפון לא נושאת חובות, אך ללא רווחים היא תתקשה לגייס הון במחיר סביר ולא ברור עד כמה ישראלים יסכימו לשלם מעבר לרמת המחירים הנוכחית, בעבור היכולת לגלוש בטכנולוגיית דור 5. אם מתכונת ההסכמים שמאפשרת כיום לחברות חסרות רשת לרכב על גבן של חברות סלולר בדור התימשך כפי היא היום, הרי שההחזר על ההשקעה יירד גם הוא.

ממתינים יותר לקבל שירות

פגיעה נוספת בציבור היא ירידה ברמת שירות הלקוחות, הכוללת זמני המתנה ארוכים מאוד בטלפון.

מתוך דו"ח משרד התקשורת על זמני המתנה בחברות הסלולר, אוגוסט 2017

הלקוחות המתוקשבים יותר, מסוגלים לעיתים להיעזר במגוון צורות המענה הדיגיטליות של החברות, כמו אפליקציות, אתר אינטרנט או דף הפייסבוק. ברמה הכללית, רוב הציבור עדיין זקוק לשירות לקוחות שניתן בטלפון ושירות זה נחות לעומת העבר.

משרד התקשורת יכול להמשיך לצפות

למעט כמה הצהרות, במשרד התקשורת לא משנים כיוון. ייתכן שכישלון מהדהד במכרז הנוכחי של תדרי הדור ה-5 עשוי להניע שינוי כלשהו, אבל כל עוד המשרד לא עושה חשבון נפש לגבי יחסו המיטיב לחברה זו או אחרת בכל פעם, קשה לצפות לאופק חיובי. הדעה כי המשרד לא מתערב בשוק איננה נכונה, משום שהמשרד מעניק הקלות רבות לחברות התקשורת בשנים האחרונות. הקלות אלו מורידות את רמת השירות לציבור, אך לא מאוששות את חברות הסלולר. הסיבה היא שיש הבדל של סדרי גודל בין ההקלות שמעוותות את השוק לטובת חברות חסרות רשת בתחום הסכמי שיתוף הרשתות ואגרות התדרים, לבין הקלות מינוריות רבות שניתנות במשותף לכל חברות הסלולר, כמו קיצור משך הפעלת מוקדי השירות בשלוש שעות בכל יום.

אחד המשפטים המופרכים ביותר שיצאו מידי המשרד התקשורת התפרסם בתוצאות שימוע במאי 2018: "על פי נתוני אחד מבעלי הרישיון הגדולים (פלאפון – א.ר) עלות שעת הפעלת מוקד מאויש הינה כ-17,000 שקלים לפחות, כך שקיצוץ שעות הפעילות של המוקד בשלוש שעות בימי חול רגילים הביא בחישוב גס לחיסכון שנתי של כ-13 מיליון שקלים לפחות. המשרד ציפה שחיסכון זה יושקע בשיפור רמת השירות במוקדים הטלפוניים, אך הסתבר שלא אלה הם פני הדברים".

כך, משרד התקשורת ציפה מחברות התקשורת לשפר שירות, בעוד הוא יצר להן מערכת תמריצים לדרדר אותו.

מיקרו-רגולציה שמעודדת אפליה

בשוק ההון מצפים לתיקון שיבוא רק דרך קריסה או מיזוג בין חברות סלולר, במגמה להפחית את התחרות ולאפשר לחברות להעלות מחירים, פעולה שמשרד התקשורת לא אמור להתערב בה.

מכיוון שמשרד התקשורת מתערב בשוק כל הזמן במסגרת מהלכי הסדרה רבים, הרי שמה שחשוב הוא הכיוון של ההתערבות.

הכיוון הפשוט ביותר, שלא מצריך שום שינוי בחקיקה, ברשיונות או בתקנות, ושיכול להתחיל תהליך תיקון בשוק הסלולר, הוא פשוט לאכוף את החוק באופן עקבי ושוויוני. תיקון כזה צפוי להיות כואב לחברות, משום שהוא כולל את הגברת הדרישה מהן לעמוד ברמות כיסוי ואיכות השירות ללקוחות, אך רק מדיניות אכיפה שוויונית בתחום התדרים בין החברות השונות יכולה לתקן את ההעדפה שנוצרה לחברות חסרות רשת, אשר מרסקת את חברות הסלולר, ביחד עם הדרדרות הרשתות שלהן. היחס המיטיב לגולן טלקום, לצד הידיעה שפורסמה בגלובס לגבי אופן הטיפול הפרטני בתדרים של כל חברה, ללא מדיניות שוויונית כוללת, רומזת ששיטת המיקרו-רגולציה של עיוותים ועיוותים שכנגד תמשך ומה שהיה הוא גם מה שיהיה.