המושג שהכי משפיע על עתיד משק החשמל הוא תמהיל הדלקים לייצורו. משק החשמל מתוכנן על ידי החלטות פוליטיות, והקרב על התמהיל העתידי נמצא בעיצומו. שר האנרגיה יובל שטייניץ נחוש לקדם את השימוש בגז, בעוד המשרד להגנת הסביבה כבר מתחיל לתבוע ליישר קו עם העולם ולהעדיף אנרגיות מתחדשות.

השיקולים בעניין אינם רק כלכליים, אלא גם בטחונים: ייצור מבוזר בטוח יותר במדינה מאוימת מהתקפות טילים, ואחסון פחם לשעת חירום נחשב עדיף על אחסון דלקים או הסתמכות על צנרת גז. שיקולים נוספים הם הפליטות לסביבה והפחתת ההתחממות הגלובלית, אשר כלל הדלקים הפוסיליים מגבירים, כולל גז.

אנרגיה מתחדשת או גז טבעי? (צילומים: פלאש90, shutterstock)

ההחלטות מתקבלות לאט, המציאות משתנה מהר

החלטות במשק החשמל אמורות להתקבל לטווחים ארוכים, אך כאשר ההחלטות מתקבלות לאט יותר מהשינויים הטכנולוגיים, הן לא בהכרח נשארות רלוונטיות.

מאגרי הגז המשמעותיים מול חופי ישראל התגלו לפני כעשור, ונחשבו למנוף כלכלי עם יתרונות סביבתיים. אלא שקבלת ההחלטות, כאמור, מתרחשת לאט. ב-2011 עודכנו כללי המיסוי (ועדת ששינסקי), ב-2013 עודכנה מדיניות הייצוא (ועדת צמח), ב-2014 אושרה תמ"א 47 ח' (פיתוח שדות הגז בים ומתקני הקליטה ביבשה) ובסוף 2015 הועבר מתווה הגז (הלבנת אי-החוקיות של מונופול הגז על מנת להאיץ את פיתוח מאגר לוויתן). ב-2017 התקבלה החלטת ממשלה 2592 (תקנות חירום במשק הגז ומסלול מהיר ליצירת מלאי תכנוני של תחנות כח מונעות בגז ובאנרגיות מתחדשות). כיום, בסוף 2019, אולי יתחיל לפעול מאגר לוויתן, וההליך התכנוני של תחנת הכח "מפגש השלום" (של חברת ריינדיר) אושר בות"ל.

במקביל, טכנולוגיות הפקת האנרגיה הסולרית עברו מהפכה אדירה, שכוללת ירידה דרמטית במחיר, והגדלת כמות האנרגיה המתקבלת לתא שטח נתון. בשונה מהפקת חשמל מגז, שנחשבת לטכנולוגיה בשלה, שקשה לשפר אותה, הייצור הסולרי לא סיים את דרכו, והוא מתקדם במקביל למהפכה הבאה – שיטות מתקדמות לאחסון כמויות גדלות של אנרגיה ובזול. כך למשל, בשנה הבאה צפויה סמסונג להציג לראשונה אחסון חשמל בסוללות גרפין, אשר אמור לאפשר אחסון אנרגיה בצפיפות גבוהה בכ-45% לעומת הסוללות הנפוצות כיום, על בסיס ליתיום. טכנולוגיות מקבילות של קבלי-על, ואגירה אלקטרו סטאטית מתפתחות אף הן.

גם טורבינות הרוח נהנות מהגידול בביקוש, ועוברות שדרוגים בהליכי הייצור, כך שגם בארץ דלת רוח כמו ישראל, טורבינות רוח יעילות יותר יוכלו להפיק חשמל באופן יעיל כלכלית.

התוצאה היא שקשה יותר לקבל החלטות עתידיות, וכאשר רודפים ב2019- אחר יעדי עבר, כמו 17% אנרגיות מתחדשות בתמהיל ייצור החשמל הארצי, "הגבינה כבר זזה", ובעולם מקובל להציב יעדים הרבה יותר שאפתניים.

מה יקרה ב-2050?

ב-17 בדצמבר ייפתח כנס אלי הורוביץ לכלכלה וחברה. בכנס זה אמורים להיות מוכרזים יעדים של צוותים רבים, בהם שותפים משרדי ממשלה וארגוני חברה אזרחית, לגבי תמונת המצב של ישראל בשנת 2050. בשונה מרוב המשרדים, במשרד האנרגיה לא הציגו טיוטה למסמך משותף המעובד מתוך מפגשי "שולחן עגול" שקיימו, ומאחורי הקלעים מתקיים שיח ער לגבי היעדים שיוצבו.

ביום שני השבוע הוכרז, וגם ובוטל, תדריך כתבים בנושא תמהיל דלקים במשק החשמל העתידי של ישראל, בו היו אמורים לדבר השר שטייניץ, אסף אילת ראש רשות החשמל ואודי אדירי מנכ"ל משרד האנרגיה. הביטול נעשה מסיבות מקצועיות. במשרד מבינים היטב שההחלטות שמתקבלות כעת, הן החלטות קריטיות לעתיד משק האנרגיה. כעת, הלחץ לא מגיע רק מגופים אזרחיים, אלא גם המשרד להגנת הסביבה מותח ביקורת על תשתית המידע שרשות החשמל מספקת, כך שמה שכבר הוסכם כברור מאליו, יכול להיות מוטל בספק.

המשרד להגנת הסביבה מתעורר

עד כה, המשרד להגנת הסביבה נטה להסכים עם טענות משרד האנרגיה, לפיהן התבססות עיקרית על גז במשק החשמל היא הכיוון הנכון, כלכלית וסביבתית. לאחרונה החלו "חריקות ראשונות", בדמותן של התנגדות להקמת תחנות פיקריות, שמאפשרות הזנקה מהירה, במחיר של חוסר יעילות אנרגטי, וזיהום רב יותר. במשרד מכירים בכך שבמקרים לא מעטים ניתן כבר היום לספק חלופה לתחנות מסוג זה באמצעות סוללות לאגירת חשמל, ללא תוספת עלות.

לבקשת שר האנרגיה, רשות החשמל הפיקה תחשיב לגבי חלופות של הפחתת השימוש בפחם והוציאה אותו לשימוע ציבורי. במשרד להגנת הסביבה תקפו את התחשיב באופן חריף, ובכל הרמות. לפי המשרד, ברשות החשמל עשו עבודה שגויה, שלא רק שאינה מחשבת את העלויות של פליטת גזי החממה, היא אפילו לא מתייחסת בכלל לעלויות של זיהום האוויר בחלופות השונות.

תחנת הכוח "אורות רבין" בחדרה. תוך כמה שנים יופסק השימוש בפחם (צילום: יעקב נחומי/ פלאש 90).

עוד נטען כי מחיר הבסיס החזוי לפחם הוא 60 דולר לטון, כאשר המחיר היום הוא 90 דולר, כך שהחיזוי בו בחרה רשות החשמל נמוך מדי ומטה את התחשיב כך שהפחתת הפחם בפועל הרבה יותר כלכלית לעומת מה שטענה הרשות. המשרד טען גם כי לא ניתן להגדיר את המסים על דלקים בתור "עלויות משקיות", משום שמדובר דווקא ב"העברה בתוך המשק בין חברת החשמל ויצרני החשמל הפרטיים לבין המדינה". מהתחשיב המתוקן שערכו במשרד להגנת הסביבה, עולה כי החלופה של הסבת יחידות פחמיות לגז לא עולה 3 מיליארד שקלים אלא חוסכת 13 מיליארד.

התעלמות מאגירת אנרגיה

לפי המשרד להגנת הסביבה,  "כיום, במדינת ישראל, מוקמות תחנות כח בטכנולוגיה פוטו-וולטאית, אשר מייצרוחת חשמל בעלות של 16.5-14.5 אגורות לקוט"ש – עלות נמוכה זו מתחרה בעלויות הייצור המשתנות בלבד בתחנות כח יעילה קיימת הפועלת על גז טבעי (כ-14.5 אגורות לקוט"ש). נציין גם שהעלות הזולה ביותר במכרז של אנרגיה מתחדשת עמד על 8.6 אגורות בלבד. יתירה מזו, העלות של מתקן פוטו-וולטאי עם 4 שעות אגירה – מתקן אשר מסוגל ברוב הזמן להוות תחליף מלא לתחנת כח לא יעילה הפועלת במחזור פתוח (פיקר) – מתחרה כבר היום בעלות הקמה וההפעלה של התחנות לא יעילות אלו, עוד לפני שלוקחים בחשבון את עלות הזיהום שכולנו משלמים".

חוות פאנלים סולאריים בנגב (צילום: משה שי פלאש 90)

המשרד מחשב כי תחנה פיקרית ותחנה סולרית עם אגירה, בטכנולוגיות הקיימות, עולות אותו מחיר: כ-52 אגורות לקוט"ש, אך עלות האנרגיה הנקייה צפויה לרדת באופן דרמטי, עם הוזלת האגירה בעשור הקרוב. במשרד צופים כי ב-2035 יהיה זול יותר לממן הקמה וגם הפעלה של הפקת חשמל מאנרגיות מתחדשות, מאשר הפעלה בלבד של תחנה קיימת בגז טבעי.

האם תחנות הגז ייתקעו?

"אנו סבורים שהקמת הספק ייצור חדש המבוסס על גז טבעי ייקבע את התלות הישראלית בייצור חשמל יקר ומזהם המבוסס על דלקים פוסיליים ויעכב את המעבר לאנרגיות מתחדשות, נקיות וזולות, וזאת על חשבון צרכן החשמל הישראל", כתבו במשרד להגנת הסביבה, וזאת בסתירה חריפה למדיניות משרד האנרגיה עד היום

מחקר חדש של מכון הרי הרוקי מארה"ב חושף את הסיכון הגובר להשקעה בטכנולוגיות גז, אשר תכנונן, הקמתן והפעלתן מתרחשת על טווח של כ-30 שנה, והן עלולות להגיע למצב בו משלב מסויים כבר לא יצליחו להחזיר את ההשקעה בהן. בראיון למגזין סולאר, אומר צ'אז טפלין, מעורכי המחקר, כי פרויקטים של אנרגיות מתחדשות הינם גמישים יותר וניתנים לשדרוג תוך כדי פעולה בעלויות סבירות, בשונה מהשקעה בגז, אשר מתבססת על עלויות מקובעות. סיכונים בהשקעות כה ארוכות טווח נקראים "נכסים תקועים" (Stranded Assets), שאין איך להרוויח מהם ואין למי למכור אותם.

כוחן של החלטות קטנות

מודל ההכנסות של תחנת כח בגז מבוסס על שני מקורות הכנסה – תעריף זמינות, ותעריף ייצור, כאשר השני הוא רווחי יותר. ככל שיותר גופים, ארגונים ומשקי בית בישראל מתקינים פנלים סולריים, הרי שהייצור הסולרי מקבל עדיפות מובנית ברשת החשמל, ומקשה על ניהול תמהיל הייצור היומי משום שהוא יותר תנודות יותר משמעותיות בביקוש לחשמל. בינתיים, אין מניעה מהציבור להתקין יותר ויותר מערכות כאלו בסדר גודל קטן ובאופן מבוזר. מרמה מסויימת , כח ייצור זה מעביר את תחנות הכח בגז להעביר יותר זמן בתעריפי זמינות ופחות זמן בתעריפי ייצור.

תחנת הכח אלון תבור המייצרת חשמל בגז (צילום: יוסי וייס/חברת החשמל)

אגירת חשמל, בכל טכנולוגיה שהיא, יכולה להוות מענה לקושי הזה, מפני שהיא מאפשרת להטעין את הסוללות ביום בעזרת עודפי חשמל מייצור סולרי, או בלילה, בעזרת תחנות כח בגז. היתרות באגירה, שהיא מקטינה את הפערים בין ביקושי השיא לשפל, ובכך מאפשרת להפחית עוד יותר את השימוש בתחנות פיקריות, ולהסתמך יותר על תחנות ייצור בסיסיות – שעובדות שעות ארוכות בהספק קבוע.

עתיד הביקוש לגז בישראל

כיום מונופול הגז של מאגר תמר הינו אחד המפעלים הרווחיים במשק. עם זאת, מאגר לוויתן מפותח בשעה שכבר הרבה יותר קשה לגייס לקוחות בישראל, והוא מתבסס על יצוא למצרים ולירדן. עסקאות יצוא אלו חשופות לסיכונים של התנגדות פוליטית וחלופות זולות יותר לאספקת גז במצרים, כך שבתנאים אלו, כדי להשיג חוזים נוספים מאגר לוויתן יצטרך להתחרות במאגר תמר על לקוחות ישראלים, תוך כדי הורדת מחירים ופגיעה ברווחיות. העובדה שבלוויתן יש הרבה יותר גז, לא מועילה מבחינה כלכלית אם אין למי למכור את הגז הזה. סגירת יחידות פחמיות או הסבתן לגז היא אחת ההחלטות שיכולות לבצר באופן משמעותי את האופק הכלכלי של מאגרי הגז הישראלים.

הנחת יסודות אסדת לווייתן מול חוף דור. 31 בינואר 2019 (צילום: מרק ישראל סלם)

משק החשמל כבר עבר הסבה להסתמכות על גז כדלק עיקרי (68%), והוא חובר למרבית המפעלים הגדולים בישראל. פוטנציאל של 30% נוספים בצריכה תעשייתית של גז נראה תקוע, בשל מודלים בלתי כלכליים של חברות חלוקת גז התקועים בסבך בירוקרטי של היתרי בניה, לצד ניגוד אינטרסים מול חברות גז הבישול, משום שעיכובים בהנחת קווי חלוקת הגז בלחץ נמוך משמרות את שוק גז הבישול ללא תחרות מהותית. בשוק הרכב סביר שמכוניות חשמליות יהיו פופולריות יותר מכלי רכב מונעים בגז. שתי הטכנולוגיות מצריכות תשתית טעינה, אך רכב חשמלי אפשר להטעין גם ליד הבית ובעבודה, ואפילו בעזרת פנלים סולריים.

תחנות כח ותיקות זכו להגנות והטבות כלכליות רבות, רק בשל היותן בבעלות פרטית. תחנות כח חדשות, אמורות להיכנס להסדרות של תמחור תחרותי, ולסבול מנחיתות מובנית בסדר ההעמסה לעומת אנרגיות מתחדשות, כך שקשה יותר לחזות את רווחיותן במשטר הפעלה דינמי. אם יתקבלו החלטות חדשות, המכירות כלכלית גם בעלויות החיצוניות של זיהום האוויר ופליטת גזי החממה, הרי שרווחיות השימוש בגז תלך ותרד.