במזג אוויר שמשי ונוח לחופו של ים סוף במפרץ אילת, נחנכה אנדרטה לזכר כ"ד הנופלים – 19 חיילים וחמישה אזרחים עובדי צה"ל, חמישים שנים אחרי אסון משאית התחמושת. האנדרטה, יוזמת יוצאי פלגת הנחתות של חיל הים, בשם משפחות ההרוגים, הונחה בכניסה הדרומית של בסיס חיל הים באילת כמאה מטרים מנקודת הנחיתה של "הבת שבע" בה גם אירע פיצוץ המשאית.

בטקס פורמלי למחצה, ברוח יוזמת ההנצחה העצמאית שחיל הים ארח בבסיסו באילת, השתתפו מאות אנשים בהם משפחות שכולות וחברי הנופלים, פצועי האסון, חיילים לשעבר ששבו ממבצע צה"ל באי המצרי "שדואן" וחיילי זרוע הים בהווה. מבין המשתתפים באירוע היה גם ראש עיריית אור עקיבא, השר לשעבר, יעקב אדרי ששירת כנשק בבסיס חיל הים בזמן האסון. כולם הגיעו כדי לחלוק כבוד לנופלים ולפרוע מעט מן החוב שהלך והצטבר משך חמישים שנים בהן האסון שיכול היה להימנע הודחק ונשכח מן הזיכרון הלאומי. על הבמה נישאו נאומים, הרכב חלקי של להקת חיל הים ביצע מספר שירים ולראשי הקהל כובעים שחולקו עם סמל פלגת הנחתות והכיתוב "אילת 2020".

חניכת אנדרטה אסון המשאית. (צילום: שי ניר)

אל"מ במילואים מייק אלדר, לשעבר מפקד פלגת הנחתות, ומי שדחף ופועל מזה ארבע שנים לסגור את מעגל הזיכרון, עמד במוקד האירוע וניצח על שלביו השונים, סיכם מעל הבמה את המסע אליו יצא עם חבריו לפלגה להנציח את האסון. "היעדר המורשת והיעדר הנחלתה, יש בה חוסר מקצועיות וחוסר מקצועיות מוביל לאסונות", אמר אלדר בנאומו וביקר בחריפות את מפקדי צה"ל. על רקע כינוס פורום השואה בירושלים בהשתתפות מנהיגי העולם במקביל לטקס חניכת האנדרטה, אמר אלדר כי "אירועי השואה זועקים את המילים 'לעולם לא עוד'. גם האירוע הזה 'לעולם לא עוד' והיו צריכים לומר זאת לפני 50 שנה ולא אמרו. אנדרטה נבנית לא רק למשפחות אלא שמשהו ילמד ממנה. יש דברים שלא נלמדו מהאירוע הזה. אני מצפה שיזמינו מחיל הים אותי ואת פקודי שיש לנו מה לומר. לא יתכן שמפקדים מסרבים לשמוע את מסרי הדור הקודם".

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

חמשת האזרחים עובדי צה"ל שנהרגו באסון המשאית. מימין לשמאל: זולי נשאור ז"ל, לייב אריה דויטש ז"ל, מנשה מלמד ז"ל, ניסים אילוק ז"ל, סעדיה אלקיים ז"ל (באדיבות המשפחות)

מזכירת העיר חיפה, ברכה סלע, ששכלה את אביה מנשה מלמד ז"ל, אזרח עובד צה"ל, נאמה בשם המשפחות השכולות ואמרה כי "היום חיל הים פורע חוב". סלע בדבריה הזכירה את אמה יוכבד מלמד ז"ל שנפטרה לפני כחודש בגיל 92 ולא זכתה להשתתף באירוע. "שורדת שואה, ניצולת אושוויץ וחיילת בצבא הגנה לישראל. אישה אמיצה שלמרות התלאות שמרה על אופטימיות ובימים טרם מותה התנחמה בכך שלאבא ולחבריו תהיה אנדרטה שתאזכר את אלה שלא היו להם חיים מאושרים" אמרה סלע והוסיפה כי, "היום סוגרים מעגל ומברכים שהחיינו והגיענו לזמן הזה, סוף סוף".

משפחת סעדיה אלקיים ז"ל בחניכת אנדרטה אסון המשאית. (צילום: שי ניר)

ראש מספן ים תא"ל אייל הראל השיב בנאומו לדבריי הביקורת של אלדר ואמר כי "אנחנו כמפקדים לא שוכחים. יש הרבה לקחים ואירועים שלומדים עד היום מקום המדינה, דרך המבצעים ואם האירוע הזה נפקד אז הוא יכנס. אין ספק". עם זאת, הראל לא התנצל בשם צה"ל וחיל הים בפני המשפחות השכולות על כך שאירוע הזיכרון התקיים באיחור של חמישים שנים.

לאחר הטקס הקהל הגדול הלך אל המצבה לטקס הסרת הלוט. לאחר דברי ברכה נוספים של אלדר הוסר הלוט על ידי סגן יעל אלפי, המשרתת על אח"י חנית וסמ"ר ים נגר מיחידת סנפיר בבסיס זרוע הים של אילת, בשם סביהן, יהורם אלפי ושאול נגר זכרונם לברכה, שנהרגו באסון. נגר אמרה ל"דבר" כי זהו "מעמד מרגש" עבורה ועבור משפחתה.

"זה אסון שאנשים העדיפו לשכוח ולא רצו לזכור ובכך פגעו במשפחות שלא קיבלו הכרה מהממסד" אמר האדריכל יהודה פרחי ל"דבר" והוסיף כי "זה פגע בנכדים ובילדים. העוול היום תוקן מעט על ידי יוזמת ותיקי פלגת הנחתות בראשות מייק אלדר". פרחי הוא מי שתכנן את האנדרטה והביא את סיפור מאמצי הנצחת האסון לידיעת "דבר" לפני כשנתיים, מאמץ שהחל לפני כעשר שנים. "הבטחנו להנציח את האסון של אח של בני מעיין (מי שהיה שותף לתכנון אנדרטת אח"י אילת ששכל את אחיו משה באסון המשאית, ש.נ.). לקח עשר שנים אבל התחברנו עם אנשים טובים שהביאו את היום למימוש. אנדרטת אסון המשאית תוכננה על ידי פרחי וגבי מגן. "השמות חקוקים על סולם שמסמל את רמפת הנחיתה של הבת שבע" אמר פרחי והוסיף כי מדובר ביוזמה פרטית וכי "חיל הים ועיריית אילת הצטרפו לישורת האחרונה ובלעדיהם זה לא היה קורה ועל כך אני מודים להם".

חשבון שלא נגמר

יהודית טויזר, בתו של סעדיה אלקיים ז"ל, אזרח עובד צה"ל אמרה ל"דבר" כי לא ישנה בשלושת הלילות האחרונים "מרוב התרגשות" לקראת האירוע. בתשובה לשאלה אם האירוע הזה סוגר מעגל אמרה טויזר כי "אף פעם לא נסגר המעגל" וכי משפחתה מרוצה מ"ההכרה שגם להם (הנופלים, ש.נ.) מגיע". ביתה של טויזר, עדן (27) אמרה ל"דבר" כי זו "שמחה מהולה בעצב". ביחס לעובדה שאף גורם בצה"ל ובמשרד הביטחון לא התנצל ולזמן הרב שחלף אמרה טויזר כי "זו תעודת עניות לחיל הים שרק אחרי חמישים שנה הטקס נעשה ביוזמה עצמאית".

משפחת סעדיה אלקיים ז"ל בחניכת אנדרטה אסון המשאית. (צילום: שי ניר)

עבור חמש משפחותיהם של האזרחים עובדי צה"ל שנהרגו באסון, חניכת האנדרטה היא רק עוד שלב במאבקן להנצחת יקיריהן לקראת מטרתן הסופית, הכרה על ידי משרד הביטחון בהיותם חללי מערכות ישראל לצד חיילי צה"ל שנפלו באסון. "אנחנו נמשיך להילחם במאבק שלנו בדרגים הגבוהים ביותר שאפשר" אמרה טויזר. סלע אמרה, "כתבנו מכתבים למשרד הביטחון ולרמטכ"ל, האחרון בהם לפני כחצי שנה, עד כה תשובה לא קיבלנו". "מאבקים לא נגמרים אף פעם", אמר אלדר.

ב-24 בינואר 1970, עת שבו כוחות צה"ל מ"מבצע רודוס", משאית עמוסת תחמושת, התפוצצה ממוקש שהועמס עליה בצורה לא בטיחותית, ללא פריקה מהחימוש. על פי הערכות התפוצצו כ-6 טון תחמושת ממנה נהרגו 19 חיילים וחמישה אזרחים עובדי צה"ל. חיילי צה"ל שנהרגו באסון הונצחו ביחידותיהם כל השנים אך לעומתם, חמשת האזרחים עובדי צה"ל, נסים אולוק, לייב דויטש, מנשה מלמד, זולי נשאור וסעדיה אלקיים, שהובאו לאילת במיוחד לצורך תיקונים בתחום אחריותם המקצועי, לא הונצחו ולא הוכרו כחללי מערכות ישראל. באפריל 2018, אחרי בקשות חוזרות ונשנות של יוצאי פלגת הנחתות, נקבע קיר זיכרון לחמשת האזרחים במספנות חיל הים בחיפה.

תגובת דובר צה״ל: "השנה מציינים 50 שנים להתרחשות פיצוץ משאית התחמושת בנמלה הצבאי של העיר אילת. באירוע נהרגו 24 חיילים ואזרחים עובדי צה״ל ועשרות נפצעו. אסון המשאית מהווה אירוע קשה בעבור צה״ל וכתוצאה ממנו נלמדו והופקו לקחים נרחבים.

"צה״ל ליווה ותמך במשפחות השכולות לאורך השנים ברגישות רבה. לפני כשנה, התקבלה בקשה מעמותת יוצאי הנחתות להקים אנדרטה להנצחת הנופלים מחוץ לשערי הבסיס הצבאי של זרוע הים הנמצא בעיר אילת. העמותה והעירייה נרתמו למען הקמת האנדרטה במטרה להנציח באופן המכבד ביותר את הנופלים. היום התקיים טקס חניכה של האנדרטה בנוכחות נציגי צה״ל מחיל הים ויחידות נוספות. במהלכו נאם ראש מספן ים, תא"ל אייל הראל, אשר שלח את תמיכת הזרוע וצה"ל כולו למשפחות השכולות."