עולם הספורט נתון בסגר. כבר יותר מחודש אין שידורים חיים של משחקים ותחרויות, וערוצי הספורט בטלוויזיה הפכו, בלית ברירה, לערוצים של שידורי נוסטלגיה. בערוצי הספורט 1,2,3,4, של צ'רלטון, שודרו בימי שגרה כ-70 שידורים ישירים בשבוע, ובימים אלה משודרים בהם רק שידורים חוזרים של משחקי עבר.

בערוץ הספורט הוסיפו לתכניות האולפן הקבועות – 'חדשות הספורט' ו'מגרש פתוח' – את התכנית היומית 'אולפן הלילה', שסוגרת את היום בכתבות, ראיונות ומשחקי טריוויה; ובאחרונה, באין ציפור שיר, החלו לשדר בשידורים חיים משחקי כדורגל מהליגה הבלארוסית, היחידה שמשחקת באירופה; וטורנירים של משחקי מחשב.

השממה הספורטיבית קשה לצופי הספורט וקשה לא פחות לאנשים ששידורי הספורט הם עבודתם. "בהתחלה נורא דאגנו ממה יהיה במהדורה", אומרת מאיה רונן, מגישת 'חדשות הספורט', "כי בדרך כלל המהדורה מורכבת ברובה מתקצירים של משחקים, וכרגע אין את הכרוניקה היומיומית להיאחז בה. אבל עכשיו, אנחנו במצב שיש המון מה לשדר ואין לנו מקום להכל. מבחינת עולם הספורט יש הרבה זוויות לקורונה – כל דחייה של אירוע כמו המשחקים האולימפיים, היורו ועכשיו גם טורניר ווימבלדון, מביאה המון סיפורים, והכתבים שלנו עושים עבודה מעולה בלהביא את זה למסך".

איך זה לשדר מהדורת חדשות כשאין ספורט אמיתי?
"ברור שאני מרגישה ריקנות, ברור שאני מתגעגעת מאוד לספורט, אבל אנחנו מנסים לעשות את כל מה שאפשר כדי לתת לצופים משהו אחר חוץ מחדשות בענייני הקורונה. יש משהו מאוד כייפי, שובר שגרה, במצב הזה שפתאום מכניס אותך לבתים של הספורטאים, וזה יוצא נורא מצחיק ואישי". רונן מתכוונת לשידור קטעי וידאו שמעלים השחקנים לרשתות, ובהם מתועדים חיי היומיום שלהם ושל משפחותיהם בבידוד ובסגר, ולראיונות מרחוק שעושים איתם במהדורה.

מאיה רונן (צילום: ינאי יחיאל / באדיבות ערוץ הספורט)

רונן היתה מתוכננת לנסוע לשדר בקיץ מאולימפיאדת טוקיו, וגם זה בוטל. "מאוד התבאסתי למרות שזה היה ברור", היא אומרת, "אני מאוד אוהבת את המשחקים האולימפיים והייתי אמורה להיות כתבת שטח כחלק ממשלחת גדולה מהערוץ. חיכיתי לזה מאוד והתחלתי להתכונן וללמוד, ופתאום זה חמק. אני מקווה שזה יתאפשר לי בשנה הבאה".

"אנחנו עובדים עכשיו במשמרות ושומרים על כללי משרד הבריאות"

אם לאנשי החדשות עוד יש במה להיאחז, שדרי המשחקים לא יודעים את נפשם. "עם יד הלב, זה מוות", אומר מוטי חביב, שדר בערוצי הספורט של צ'רלטון, "קשה לי לתאר את הקושי". חביב הוא השדר הוותיק ביותר בליגה הישראלית, עוד מימיו בקול ישראל בתוכנית 'שירים ושערים'. "לשמחתי, בצ'רלטון שומרים עלינו השדרים המבוגרים יותר. רגע לפני שהפסיקו את המשחקים", הוא מספר בגילוי לב, "היה צריך להיות לי שידור של הליגה הטורקית. בערוץ שאלו אם אני רוצה לשדר, כי כבר נהיה מסוכן לאנשים בגילי, והמליצו לי לא לשדר ושעדיין ישלמו לי. בסוף בכלל ביטלו את המשחק". ולא רק זה. במקביל עובד חביב במעריב, "אבל עכשיו יש בעיתון רק שני עמודי ספורט".

"המצב הזה לא פשוט בכלל", אומר יהונתן כהן, שדר בערוץ הספורט ומגיש התוכניות 'שער השבת' ו'מועדון כדורגל', "אנחנו משוועים לאיזה אופק, שיתחילו להסיר הגבלות ויהיה תאריך יעד שנוכל לשאוף אליו. בערוץ אנחנו עובדים עכשיו במשמרות, יש הקפדה על כללי משרד הבריאות כדי שאף אחד לא יידבק, כך שלא כל הערוץ מגיע כל הזמן. ולדאבוני, רוב הדברים שאני עושה חוץ מלשדר משחקים התפקששו. טור האוכל שאני כותב בעיתון 'כל העיר' לא ממש פעיל כרגע, וגם כאוהד הפועל קטמון שהעונה נקטעה לו ברגעי השיא, אני מאוד מחכה שהמצב הזה יחלוף".

יהונתן כהן (צילום: ינאי יחיאל / באדיבות ערוץ הספורט)

ועד אז?
"לשמחתנו, בערוץ הספורט עוד שומרים עלינו, וגם מייצרים תוכן מסכי. לפעמים, ביומיום, מזלזלים בתוכניות אולפן, אבל במיוחד כעת מבינים את החשיבות של השיח הספורטיבי, ואת זה יודעים לעשות מדהים בערוץ הספורט. במקביל, זו הזמנות להביט אחורה בנחת וליהנות מהנוסטלגיה העשירה של הכדורגל, זה נותן פתרון רגעי לרעב לשידורי ספורט".

כהן מוצא במצב הבלתי אפשרי גם משהו טוב. "מתוקף הסיטואציה", הוא אומר, "אתה מעריך הרבה יותר את מה שלפני חודש היה מובן מאליו. כרגע אנחנו מבינים שכלום לא מובן מאליו, וזה הלקח הכי משמעותי מהמצב הזה. רק כשלוקחים לאנשים משהו הם מבינים את המשמעות שלו. מתוך הגעגוע אנשים מבינים כמה זה סיפק להם עניין ועורר בהם אטרף, עכשיו הם מבינים את זה ולומדים להעריך".

יהונתן כהן משדר בהתמוגגות שער, בימים כתיקונם:

"אני מלא תשוקה להגיד שוב אררררבע דקות"

גם חביב וגם כהן לא זוכרים תקופה כל כך ארוכה שבה לא היו במגרש כדורגל. "אף פעם במהלך עונה לא לקחתי חופשה", אומר חביב, "אפילו יום אחרי החתונה שידרתי משחק. פעם עוד הייתי חי 'משבת לשבת', אבל בזכות צ'רלטון אנחנו משדרים כמעט כל ליגה בעולם, אז יוצא לי לשדר משחקים מכל מקום בעולם ולא רק ליגה ישראלית בשבת".

כהן: "המצב הזה משול לפגרה ארוכה, כזאת שאין בה טורניר גדול באופק, עד שיש איזה מוקדמות ליגה אירופאית ממגרש חנייה באסטוניה, שבלתי אפשרי לשדר בו".

לפני שמשחקי הכדורגל נפסקו לחלוטין שודרו כמה משחקים ללא קהל באצטדיונים. למי זה יותר קשה, לשחקנים או לשדרים? "כשאני שומע שחקן שאומר 'איזה באסה לשחקן לשחק בלי קהל'", אומר חביב, "אני אומר שאין דבר גרוע כמו לשדר משחק כדורגל ללא קהל. כדורגל זה משחק שחי מהקהל, כשאתה משדר מול יציע ריק, אפילו אם יהיו היכולות הכי גבוהות של השחקנים, זה יהיה משחק שדוף".

מוטי חביב משדר שער של יונתן כהן (השחקן, לא השדר):

למה אתם הכי מתגעגעים בשידור?
כהן: "כל שדר מתגעגע לשדר גול. זה רגע השיא של המשחק ושל השדר, שאליו אתה צריך להגיע הכי נכון, אסור לך לפקשש. אולי יש עכשיו תחרות סמויה בין הקולגות מי ישדר את השער הראשון אחרי הקורונה. בעיני הרגע הכי מרגש יהיה ה'קיק אוף' הראשון, אני בטוח שכל שדר יצטמרר ממנו, גם אם זה יהיה במשחק של הפועל רעננה מול נס ציונה, בלי קהל".

חביב: "אני קצת שרוט בעניין הזה. היום בבוקר צלצל מישהו וביקש שאצלם לו ברכה ליומולדת 38, אמרתי לו שאשלח לו, ופתאום הרגשתי שאני מתכונן לברכה כמו שאני תמיד מתכונן לשידור. זה ממש חסר. אני מלא תשוקה להגיד כבר 'אררררבע דקות' ו'דקתיים'. עכשיו התחילו לשלוח לי מקבוצת ווטסאפ של שחקני כדורגל משנות ה-70 וה-80, תמונות וקטעי קול של שידורים מפעם, וזה מוסיף לי געגועים".

מוטי חביב (במרכז) משדר ממגרש האורווה בפ"ת בימי ראשית 'שירים ושערים' (באדיבות המצולם)

"אם ערן זהבי עושה עכשיו אימונים בבית, אז גם אני עושה"

איך שומרים על כושר שידור?
כהן: "כל שדר יגיד לך ששידור משחק זו טכניקה שדורשת פיתוח מיומנות ועקביות, אתה משתפר ממשחק למשחק. קורה ששדרים, כמו ספורטאים, נכנסים לעונה בדרייב נמוך יותר. העצירות האלו לא טובות גם לשדרים. לפעמים אני מתרגל על הילדים בבית, אבל בעיקר יש לי זמן לצפות בשידורים חוזרים וללמוד משדרים אחרים".

חביב: "אני מנצל את הזמן להשלים סטטיסטיקות, כי אני פריק של נתונים וסטטיסטיקות. אז השלמתי את כל הפערים שהיו לי על שחקני ליגת העל. אתה חייב להיות מוכן ביום שיחזור הכדורגל. אם ערן זהבי עושה עכשיו אימונים בבית, אז גם אני עושה".

"לא זוכר שחקן ישראלי שתרם משהו לקהילה"

איך ייראה הספורט אחרי המשבר?
חביב: "שום דבר לא יחזור לקדמותו, שחקנים יקרים יימכרו או יפחיתו את השכר, גם ספונסרים לא ישקיעו כמו פעם. יכול להיות שעוד בעלי קבוצות כמו אלונה ברקת יעזבו את הכדורגל".

כהן: "אפשר כבר להגיד, שמה שהיה לא יהיה עוד. הכדורגלנים יתעסקו יותר בביטחון התעסוקתי מאשר בהישג המיידי. אני מאמין שגם הקהל יידע להעריך יותר תהליכים ארוכי טווח של מועדונים, ופחות של הצלחה מיידית. אולי מועדון שישקיע במחלקת הנוער יוכל להיות כזה שאחרי רעידת האדמה יהיה הראשון להתאושש, כי יש תשתית של שחקני בית".

חביב: "יש הרבה מאוד דברים שאנחנו צריכים ללמוד מהעולם. שחקנים ברמה עולמית, שהרוויחו הרבה כסף, תמיד עשו דברים למען הקהילה. כמו למשל סמואל אטו, שתרם להקמת בתי ספר לכדורגל, גם רונאלדו כל הזמן תורם. אני לא זוכר שחקן ישראלי שתרם משהו לקהילה, שבנה מגרש בשכונה שגדל בה. אצלנו רק מתווכחים על כסף ועל קיצוצים".

סמואל אטו מעביר אימון לילדים בבית ספר לכדורגל שהקים בקמרון (Photo by Maja Hitij – FIFA/FIFA via Getty Images)

מה יהיה המשפט שאיתו תפתח את השידור הראשון אחרי הקורונה?
כהן: "זה לא יהיה משפט פתיחה רגיל, זה יהיה משהו מאוד אמוציונאלי, אני בטוח שישמעו את ההתרגשות בקול שלי. אני לא חושב שיש שדר שלא יתרגש ברגע הזה, גם הוותיק והנלהב ביותר וגם הקר ביותר".

חביב: "שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה".