מרכזי היום לקשיש סגורים כבר חודשיים ועשרות אלפי קשישים נשארו בודדים בבתיהם. המתווה להחזרת המרכזים יאושר על ידי משרד הבריאות ביומיים הקרובים אך הוא דורש התאמות שדורשות עלות כספית מעבר לתעריף שנקבע. לדברי העמותות, אין ביכולתן לעמוד בעלויות הנדרשות ועל כן המרכזים יישארו סגורים. לא ברור מתי והאם תוספת התקציב תאושר על ידי משרד האוצר, שידון בנושא רק בשבוע הבא.

עד למשבר נהגה ז'קלין טולדנו (82) מנוף הגליל, להגיע למרכז היום בכל ימות השבוע. "אנחנו מחכים בקוצר רוח לחזור למועדון. אני בסגר טוטאלי כבר מעל חודשיים. המועדון חסר לנו, זה המקום שלנו, הריפוי בעיסוק שלנו, זה מרפא אותנו. אנחנו הולכים לשם כאילו זה בית מלון, טוב לנו, אווירה טובה, הצוות מעולה. עכשיו נכנסתי שוב לדיכאון כמו אחרי שבעלי נפטר. אני לא יוצאת החוצה בכלל, מרוב הסגר גם עלה לי הלחץ דם ואין לי מצב רוח. מאבדים את הכוחות. כל יום מתקשרות אלינו מהמועדון, שואלות מה שלומנו, וגם באות לבקר. השבוע גם הסכימו להיכנס עם מסכה, שלא יעמדו בחוץ כאילו זה בית כלא. זה ממש עשה לי טוב על הנשמה".

לדברי שמואל (סמי) קידר, מנכ"ל איגוד העמותות לזקן – הל"ב, "המדינה מתחילה להיפתח ואין סיבה שהקשישים יישארו בבית. המצב מאוד קשה, הם בודדים ובדידות זה אומר דיכאון, ודיכאון אומר מחלה ומחלה זה מוות. ישנם כרגע שני מצבים – הראשון אלה הקשישים שמפחדים לצאת מהבית. הם חסרי מוטיבציה ובקושי לוקחים תרופות. המצב השני הוא קשישים שיודעים שצריך להישאר בבית, אבל הם רואים שכבר פותחים דברים אז הם הולכים לקניון וכו'." עוד מסביר קידר כי העמותות לא קיבלו כסף על חודשים מרץ-מאי, בהם לא הייתה פעילות, אך נאלצו לשלם את עלות אחזקת המבנים.

אישור ההצטרפות מהווה הסכמה לתנאי השימוש באתר

שמואל (סמי) קידר. "עבור העמותות הרווח הוא לא מה שחשוב, אלא להוציא את הקשישים מהבית" (צילום: אלבום פרטי)

למרכזי היום מגיעים כ-20 אלף קשישים ולמועדונים מגיעים כ-50 אלף. את המרכזים והמועדונים מפעילות עמותות בהסכם היקשרות עם משרד הרווחה, בתעריף קבוע. על פי המתווה המוצע, בהסעות למרכזים יוכלו לנסוע בכל פעם רק שניים עד שלושה קשישים, במקום שמונה עד תשעה בשגרה, ובקבוצות הפעילות יוכלו להשתתף עד חמישה אנשים במקום 25. סעיפים אלה דורשים את עיקר התוספת התקציבית והתוספת בכוח אדם.

"לכל ההגבלות שיש במתווה יש עלות כספית, זה אומר גם להגדיל את כוח האדם", אומר קידר. "אנחנו מעריכים את העלות בכ-40 מיליון שקלים. עבור העמותות שמפעילות את מרכזי היום הרווח הוא לא מה שחשוב, אלא להוציא את הקשישים מהבית. הצענו למשרד האוצר, הרווחה והבריאות שנשב ונכין תכנית שכוללת העברת תקציב אבל הם לא מוכנים לשבת איתנו. כרגע הכל תקוע".

"הקשישים זקוקים לעזרה"

"המצב של הקשישים קשה ביותר. הם לא רוצים לצאת מהבית, לא רוצים לתפקד", אומרת טלי שטרית, מנכ"לית העמותה למען הקשיש בנוף הגליל. "כל יום הצוות עושה שיחות טלפון לכל הקשישים של המרכז וזה הגיע למצב שהם צריכים שיחה טיפולית, מעבר ללשאול אותם מה שלומם. הם אומרים דברים כמו, 'אנחנו לא יכולים יותר', 'עדיף לי למות', 'עדיף להיות עם קורונה'. הם זועקים לעזרה".

טלי שטרית. "הקשישים אומרים דברים כמו, 'אנחנו לא יכולים יותר', 'עדיף לי למות', 'עדיף להיות עם קורונה'. הם זועקים לעזרה" (צילום: אלבום פרטי)

 

"מדובר בעשרות אלפי אנשים בכל הארץ", אומרת שטרית. "בסופי שבוע שומעים כמה המצב קשה בטלפונים שהצוותים עושים, ואנחנו מפנים לטיפול נפשי ולעמך. היו גם מקרים מאוד קשים של אשפוז על רקע הבדידות. אף אחד לא סופר אותם. אם יתמהמהו יותר מדי, מעבר לכך שהעמותות יקרסו כלכלית, לא יישארו קשישים. אחת מהעובדות הסוציאליות שלנו אמרה אחרי שיחה עם קשישה שהיא כבר לא מכירה אותה. לדבריה היא הפכה לבן אדם אחר ממי שהייתה מגיעה למרכז. אנחנו רואים איך הקורונה השפיעה על צעירים עובדים אז על הקשישים… זה בכלל לא על סדר היום, לא מבינים את המצוקה".​