דבר העובדים בארץ ישראל
menu
יום חמישי י"ח באדר ב' תשפ"ד 28.03.24
21.4°תל אביב
  • 19.7°ירושלים
  • 21.4°תל אביב
  • 24.4°חיפה
  • 21.7°אשדוד
  • 25.0°באר שבע
  • 25.3°אילת
  • 21.1°טבריה
  • 20.8°צפת
  • 21.3°לוד
  • IMS הנתונים באדיבות השירות המטאורולוגי הישראלי
histadrut
Created by rgb media Powered by Salamandra
© כל הזכויות שמורות לדבר העובדים בארץ ישראל
צה"ל

אגף השיקום בצה"ל / אם לחייל שנפצע בדקירה: "מטרת הרופאים בוועדה היא לחסוך כסף"

מירב מזמר, אמו של גלעד אשר נפצע במהלך שירותו הצבאי, מתארת את התלאות שעוברת המשפחה, בנסיון לזכות לתמיכת צה"ל והמדינה. "לגלעד שלי הייתה מפרצת בעורק התרדמה. שנגרמה מידיו המגואלות בדם של מחבל שטוף שנאה ורוע. על כך מקבלים אחוז נכות אחד? זה נשמע הגיוני למישהו?", היא אומרת בכאב.

גלעד מזמר ואמו - מירב (התמונה באדיבות המצולמים).
גלעד מזמר ואמו - מירב (התמונה באדיבות המצולמים).
מיכל רוטנברג
מיכל רוטנברג
כתבת צבא וחברה
צרו קשר עם המערכת:

ב 25.10.2015 נפצע גלעד מזמר בן הישוב שמשית, לוחם בחטיבה 188 בשריון, בפיגוע דקירה בכיכר בית ענון. המחבל התנפל על גלעד מאחור ודקר אותו בראשו, הסכין חדרה לצווארו וקרעה את עורק התרדמה, עורק מרכזי בצוואר. גלעד איבד כמויות מסיביות של דם ומצבו הוגדר כאנוש. מזמר הצליח לירות במחבל, שמת מפצעי הירי מאוחר יותר.

גלעד, המשפחה והרופאים נאבקו על חייו, והצליחו להצילו, ולאחר שבוע שוחרר מבית החולים. מיד לאחר מכן, גילתה המשפחה, שהמאבק לא תם – וכעת משרד הביטחון מערים קשיים על המשך הטיפול בגלעד.

כתבה במבט על גלעד, שלושה ימים לאחר הדקירה:

לפני מספר ימים פירסמה מירב, אמו של גלעד פוסט נוקב בפייסבוק בו סיפרה על בנה, וקראה לשר הביטחון "לבדוק את כל נושא של האגף לשיקום נכים במשרד הביטחון ולעשות רפורמה חדשה, איך שהדברים מתנהלים עכשיו זה בושה וחרפה."

בפוסט מתארת מירב את מצבו של גלעד לאחר הפיגוע "הוא נותח והעורק הראשי חובר מחדש על ידי שתל של וריד שנלקח מהמפשעה. שלושה ימים היה מורדם ומונשם, ולא ידענו איך ולאיזה מצב הוא יתעורר. אבל שרשרת הניסים שלנו לא הסתיימה שם וכשגלעד התעורר, קיבלנו ילד 'כמעט חדש'."

"סליחה? אני חודש סעדתי את הבן שלי בבית. מה אתם בכלל נכנסים לי לכיס? הילד שלי נפצע אנושות. פתאום את קולטת את הציניות והעלבון".

לאחר הפציעה וטרם ההחלמה, הגיעו בני משפחת מזמר לוועדה שמטרתה לקבוע את אחוזי הנכות של גלעד, "בהתחלה אתה מאוד נאיבי יש אופוריה גדולה כי ככל שהילד נפצע יותר קשה וניצל, יש תחושה של איזה נס. לא יודעים למי להודות. בהתחלה לא מחשבנים כלום" מספרת מירב מזמר ל'דבר ראשון'.

המפגש עם "המערכת"

אחיו של גלעד, נדב, נפצע במהלך צוק איתן כאשר שירת באותה היחידה בה גלעד שירת. מירב, המכירה גם את הצדדים הכואבים והקשים של שליחת הבנים לתפקיד קרבי בצבא, התקשתה לקבל את המציאות שנגלתה לעיניה – "ביסודי אני בן אדם שמאמין למערכת. בבית הספר לדוגמא אני מההורים שיגבו את המורים ויקשיבו להם. העמדה הבסיסית שלי היא שיש צדק בעולם ואף אחד לא מנסה לרמות אותי סתם ככה. אחרי הפציעה הכל כך דרמטית הזו, הייתי בטוחה שיחבקו אותי."

תקוותיה של משפחת מזמר התבדו – הוועדה הרפואית שיושבת בחיפה קבעה לגלעד רק 33% אחוזי נכות זמניים, שהם למעשה 20% על הצלקות, ועוד 10% זמניים על הקרע בעורק התרדמה. המשמעות של קביעה זמנית היא שבעוד שנה גלעד יאלץ להגיע שוב לוועדה, ואם ישנו שיפור, האחוזים ירדו.

"שמו 10% למקרה שתתפתח תיסמונת, אבל לא תתפתח. אם נרד מתחת ל-20% נרד לקיצבה חד פעמית." מספרת מירב. "פתאום התוודעתי לאטימות. לא רק שפעלו לא לטובתי פעלו לרעתי, זאת תחושה של אגרוף בבטן". מירב מספרת כי למעשה החוק שמפרט את הסעיפים עליהם מקבלים אחוזי נכות נחקק ב-1967 ומאז לא שונה. באותו חוק אין התייחסות לפגיעה בעורק התרדמה, הפגיעה ממנה סובל גלעד.

"ביסודי אני בן אדם שמאמין למערכת. בבית הספר לדוגמא אני מההורים שיגבו את המורים ויקשיבו להם. העמדה הבסיסית שלי היא שיש צדק בעולם ואף אחד לא מנסה לרמות אותי סתם ככה. אחרי הפציעה הכל כך דרמטית הזו, הייתי בטוחה שיחבקו אותי."

"מפרצת בעורק הראשי לאחר שתוקנה והאדם חזר לתפקוד מלא – מקבלת 60% נכות. איך יתכן שפגיעה דומה בעורק שני בגודלו מקבלת רק אחוז אחד? איך? פשוט מאוד. אין תקנה אז רושמים אחוז אחד. לגלעד שלי הייתה מפרצת בעורק התרדמה. מפרצת שנגרמה מידיו המגואלות בדם של מחבל שטוף שנאה ורוע. הוא ניצל והחלים וכיום "מתפקד" כביכול. על כך מקבלים אחוז אחד? זה נשמע הגיוני למישהו?".

"זה רק בירוקרטיה"

מירב ממשיכה ומספרת על מה שהיא מתארת כ'מסכת השפלות' שעברה ממשרד הביטחון, "הם ביקשו ממני דוחות מס של 2014-2015 בגלל שאני עצמאית. חשבתי שאקבל פיצוי תואם להכנסה שלי, בדיוק כפי שקיבלתי אחרי מלחמת לבנון השנייה בה הקליניקה שלי היתה בלתי נגישה בגלל איום הטילים. פתאום אני מקבלת אמירה שלא הוכח נזק כלכלי. סליחה? אני חודש סעדתי את הבן שלי בבית. מה אתם בכלל נכנסים לי לכיס? הילד שלי נפצע אנושות." מירב עוצרת לרגע, ומוסיפה בעצב מעורבב בכעס, "פתאום את קולטת את הציניות והעלבון".

"התחלתי לבכות. הרמנו טלפון לעובדת השיקום היא אמרה לי למה את לוקחת את זה למקום אישי? זה רק בירוקרטיה. אתם טוענים שאני מרמה? אתם טוענים שאני מנצלת את פציעתו של הבן שלי".

"כל המאבק המיותר הזה מול אגף השיקום רק מחליש את הכוחות הטבעיים של המשפחה. וזה עלול לפגוע ישירות בשיקום של הנכה".

"שני הילדים שלי היו בקרבי, ונפצעו. גם נדב האח נפצע מרסיסים. אני לא מבקשת נדבות של ביטוח לאומי. אני אמא גאה לשני בנים שבחרו בשירות קרבי. מה זה היחס הזה?"

החזקים שורדים

"המטרה היחידה שלהם זה לחסוך כסף. הם מעוניינים שיהיה כמה שפחות אחוזי נכות אצל החיילים שנפגעים, כדי שהם יקחו כמה שפחות כסף." אומרת מירב בזעם, "הטענה שלהם זה לשמור על כספי המדינה".

מירב לקחה ייעוץ משפטי, והגישה עירעור בגין אחוזי הנכות של גלעד. אבל לא כל אחד יכול להרשות לעצמו עורך דין. "סביר להניח שמי שאין לו כסף, יפגע. אם זאת משפחה חלשה, הם פשוט לא יצליחו, יושבים בוועדה רופאים אינטרסנטים שמטרתם לצמצם באחוזי הנכות כדי לחסוך כסף, אדם בלי תמיכה כלכלית סביר להניח שזכויותיו לא יישמרו."

מירב מספרת על נכה צה"ל שיצר איתה קשר בעקבות הפוסט, "פצוע מהנדסה קרבית- עיוור שהתפוצץ לו מטען בפנים, יש לו אחוזים זמניים ולא מממנים לו כלב נחייה. מי שלא חזק אין לו מה לעשות, ואין לו יכולת לקחת ייצוג משפטי."

הצעה לשיפור

"קודם כל אני רוצה להרגיש שאני משנה למישהו. הילד שלי נשלח בצו חובה לשרת את המדינה שלו. בעזה, בחברון, בלבנון. ועל הצבא ומשרד הביטחון לקחת אחריות במידה והוא נפגע. אפילו על שריטה, ולו הקטנה ביותר.

"שני הילדים שלי היו בקרבי, ונפצעו. גם נדב האח נפצע מרסיסים. אני לא מבקשת נדבות של ביטוח לאומי. אני אמא גאה לשני בנים שבחרו בשירות קרבי. מה זה היחס הזה?

אני חושבת שצריך לשנות את כל שיטת הפיצוי וההתייחסות לנכים מרגע הפציעה. לא ברור לי למה אין מדרג מענקים שיוענקו אוטומטית לחייל ולמשפחתו לפי דרגת וחומרת הפציעה – קל, בינוני, קשה ואנוש.

הרי ברור לכל בר דעת שחייל שנפצע אנושות (כמו גלעד) הוא ומשפחתו מנוטרלים מכל עיסוק בשלבים הקריטיים של הפציעה וגם בשבועות העוקבים. ברור שלא האבא ולא האמא יכולים לעבוד כשהבן שלהם מאושפז במצב קריטי בבית החולים, וגם לא כשהוא מתעורר מסויט מכאב ופחדים שהמחבל יחזור להשלים את העבודה… למה המשפחה בכלל צריכה במצב כזה להתנהל, ועוד להשקיע כספים בעורכי דין כדי לקבל את העזרה הכל כך מתבקשת ונחוצה".

"נכון לעכשיו גלעד נותר עם צלקות חיצוניות ופנימיות. הוא סובל מפוסט טראומה ומתמודד יום יום עם התסמינים הפוסט טראומטיים של אדם שעבר נסיון רצח שכמעט הצליח. לשמחתנו יש לו משפחה תומכת בת זוג מקסימה והמון חברים תומכים שעוטפים אותו ועוזרים לו במאבק היום יומי להשתלב בחזרה בחיים. זה עסק לא פשוט. ואנחנו רק בתחילת הדרך." אומרת מירב בכאב, "כל המאבק המיותר הזה מול אגף השיקום רק מחליש את הכוחות הטבעיים של המשפחה. וזה עלול לפגוע ישירות בשיקום של הנכה".

תגובת משרד הביטחון:

"אגף השיקום מטפל ומסייע לגלעד מזמר בכל הכלים העומדים לרשותו, בכפוף לחוק ולנכותו המוכרת, ובמסגרת זו נפגש באחרונה סמנכ"ל וראש אגף השיקום עם הוריו של גלעד.

באשר לאחוזי נכותו, מטעמים של צנעת הפרט ובשל ערעורו התלוי ועומד על ממצאי הועדה הרפואית, לא נוכל להתייחס לממצאיה. אך נדגיש כי אחוזי הנכות נפסקו על-פי מה שמגדיר החוק, ובכל מקרה מדובר באחוזי נכות זמניים לשנה, כמקובל במקרים של פצועים שמצבם הרפואי טרם התייצב.

באשר לאובדן ימי העבודה, החוק מאפשר לממן החזר ימי עבודה לבן משפחה אחד ובתקופת האשפוז בלבד.  אגף השיקום ביקש מהאם להגיש מסמכים נוספים על מנת שניתן יהיה לבחון מחדש את בקשתה. במקביל, ובאופן חריג, אושר גם לאב החזר כספי בגין אובדן משכורת בתקופת האשפוז. 

לצערנו, אף שהאישור ניתן לפני למעלה מחודשיים (30.6) ולמרות מספר פניות של עובד הרווחה, האב טרם העביר את המסמכים הנדרשים לצורך התשלום."

דבר היום כל בוקר אצלך במייל
על ידי התחברות אני מאשר/ת את תנאי השימוש באתר

כל העדכונים בזמן אמת

הירשמו לקבלת פושים מאתר החדשות ״דבר״
נרשמת!