ואסיל אנדרייב, בן 41, הגיע בתחילת השבוע עד לגבול מולדובה כדי להעביר את אשתו ובנותיו למקום בטוח. ״עכשיו אני קצת יותר רגוע, כשאני יודע שהם בטוחים. הם בינתיים בעיר קישינב במלון״.
אנדרייב, נשיא איגוד עובדי הבניין באוקראינה, מספר שהערים במערב לא מופצצות, ותושביהן ממשיכים לעבוד כרגיל, אבל ברוב אוקראינה העבודה הופסקה, והעובדים במרכזי הערים יושבים במקלטים.
"אין דיווחים ממקורות רשמיים על מה קורה בכלכלה הפורמלית, אבל כלכלת המדינה נהרסה. בשבועות הראשונים אנשים ישתמשו בחסכונות שלהם. לצערי, אני שומע מהרבה עובדים שהם לא קיבלו משכורות של פברואר, וזה משפיע על היכולת שלהם לשרוד. מחיר הדלק עלה ב-20%, אוכל בקושי זמין. יש חנויות שכבר מעלות מחירים של הסחורה והאוכל. זה גם נושא גדול בשבילנו כאיגוד״.
פעילות האיגוד השתבשה לחלוטין בימים האחרונים. אנדרייב מספר שבתחילת המלחמה כולם ישבו במקלט בגלל ההפצצות הכבדות. ״ביום שני הוריתי לצוות האיגוד לשבת גם בבית, כי התחבורה לא עובדת, ולקחתי את המשפחה לגבול. עכשיו אנחנו חוזרים לארגן מקלטים לכל אלו שעוברים ממזרח למערב״.
דאגותיו של אנדרייב לא נגמרות במלחמה. ״אני מודאג מהמשכורת של פברואר ומאיך אנשים יתפרנסו, יעבדו, יאכלו, איך הדירות יתחממו והתשתיות יעבדו, ובכלל איך הכלכלה תתקיים אם אין הכנסות. עד כה במזרח אוקראינה אי אפשר לעשות משא ומתן עם מעסיקים בכלל. אנחנו דורשים ממעסיקים לשלם את משכורות פברואר, ורק אז נעבור למשימות ההומניטריות של איך לקיים את האנשים בתקופה הקשה הזאת״.
אנדרייב מתעדכן בחדשות ומזועזע מההרס והפגיעה המלחמתית הקשה באנשים. ״עכשיו הפוקוס שלנו הוא על מה מצב החברים״. הוא מספר שהגיעו אליו פניות מחברי האיגוד דרך הרשתות החברתיות. ״אנחנו מתקשרים ככה בינתיים כדי לראות מה הצורך של האנשים עכשיו״.
איגוד עובדי הבניין רואה את ההרס הגדול ואת התפקיד שיהיה לו בשיקום המדינה אחרי המלחמה. ״ברור שביום השני, בזמן שבכינו, גם התבדחנו שעובדי הבניין יהיו הראשונים לחזור לעבודה כשהמלחמה תגמר״. אבל לאנדרייב לא נראה שיש מה לחשוב על בנייה מחדש בשלב זה. ״ייקח זמן לחזור לשגרת חיים שבה הצרכים הבסיסיים מסופקים. לרוע המזל, הרבה תשתיות נהרסו, הרבה בתי ספר, גני ילדים. זה יהיה עניין גדול להתמקד בו בשלב הראשון״.
אנדרייב חושש לחייו. אי-הוודאות השוררת היא עצומה, והחרדה הקיומית ניכרת בזמן הריאיון. ייתכן שיגויס לצבא בעקבות הגיוס חובה שחל על כל הגברים. הוא רואה את עצמו מנהיג, והוא חזר מהגבול לאוקראינה כדי לטפל בענייני העובדים. ״עכשיו צריך להציל את המדינה. אנחנו מאוד מפחדים מטבח שיכול לבוא אחרי שהרוסים יתפסו את אוקראינה״.
פועלי כל העולם התאחדו? עדיין לא
האיגודים המקצועיים מזדהים עם המדינות, ואין קשר בין האיגודים ברוסיה לאוקראינה. ההצהרה של האיגודים המקצועיים הרוסיים אף הביעה תמיכה מלאה בפוטין, וכינתה את האוקראינים ׳נאצים׳. ״אלו לא איגודים אמיתיים, ואנחנו מקווים שקונפדרציית האיגודים המקצועיים הבינלאומית תקבל את בקשותינו להוציא אותם מברית האיגודים העולמית.
"אני לא חושב שיש ממש משמעות לאמירתו של קרל מרקס 'פועלי כל העולם התאחדו'. מובן שעכשיו אנשים מזדהים עם המדינה שלהם ונלחמים עבורה. היו דיונים בתוך האיגודים השונים שנאמר בהם שהסולידריות בין העובדים צריכה להתקיים מעל רוסיה ומעל נאט"ו. אבל יש פה עניין קיומי של הישרדות. כש-2,500 קילו של טילים בליסטיים טסים לבית שלך, אתה לא חושב על מהפכה עולמית אלא על איך לשרוד, מה לאכול ואיך לחמם את הילדים, ואז למצוא עבודה כדי לקיים את החיים.
״עכשיו אנחנו רואים את השלב הראשון של תמיכה וסולידריות מאיגודי עובדים אירופיים שמספקים לנו סיוע בפולין ומולדובה. כמובן אנחנו נשתמש ביכולות הפנימיות שלנו ובמשאבים שיש לנו לסייע לעובדים. לצערי המצב רק יחמיר. אנחנו צופים עלייה של עבודה לא פורמלית, משכורות נמוכות ותנאים ירודים. אבל ידענו להילחם בתופעות האלה בעבר, ונדע גם בעתיד״.
כשהוא נשאל מה הוא צופה שיהיה תפקידו בשבוע הקרוב, הוא עונה שהוא לא רואה מעבר למחר. ״יש פה מובילציה טוטאלית, וחזרתי מגבול מולדובה אחרי ששמתי את המשפחה שלי שם כדי להגן על המדינה שלי. אסייע במה שצריך למדינה שלי, לעובדים, ולא רק לעובדי הבניין, אלא לכל העובדים שצריכים סיוע ומקלט״.
בין אוקראינה לישראל יש קשרים ענפים. עובדי בניין אוקראינים רבים עובדים בישראל. ״יש לנו טווח רחב של קשרים עם איגודים חדשים שיוצרים נטוורק בתחום הבנייה. אני מבין לגמרי את המצב שלכם, שאתם באופן קבוע צריכים צבא כדי להתמודד עם איומים ומתקפות מסביב לכל המדינה. אני מקווה שאף פעם לא נצטרך לדבר על איך להוציא אנשים מסיטואציות מסוכנות מהזווית הצבאית. אני רוצה שהמלחמה שלנו תהיה על תנאי עבודה טובים יותר לעובדים. אם יש איזושהי דרך לסייע לעובדים האוקראינים שבורחים כרגע מהמלחמה, זה יהיה מעשה סולידרי״.
