"ברגע שהגענו לסוף הדרך מבחינה רפואית, ישבנו מול הוועדה, בתוך תוכנו ידענו שזה הסוף, וברגע ששאלו אותנו אם אנחנו מעוניינים לתרום את איבריו, היה רק מבט ביני ובין אישתי, הסתכלנו אחד על השנייה וידענו שזה כן", מספר סעיד אבו-ליל, אביו של ודיע סעיד אבו-ליל (21) שנפצע קשה בתאונת אופנוע, ובשבוע שעבר נקבע מותו בבית החולים רמב"ם.

ודיע, כך מספר אביו, היה צעיר שרק התחיל את החיים. "הוא התנדב בנוער העובד והלומד אצלנו בכפר, כמוני, היה מדריך ותמיד התנדב. בשנה האחרונה התלבט מה ללמוד בחו"ל, והיינו קרובים להחליט על רוקחות, אבל הגורל מלמעלה נפל עלינו, ולא הצלחנו", הוא אומר בצער. "הוא היה בן אדם מלא אהבה לאנשים, מלא אהבה לחיים. בהלוויה שלו ראינו את האהבה אליו, בכמות האנשים שהגיעו לנחם. ההלוויה הכי גדולה בתולדות עין מאהל".

עם יוסף אבו-ליל, רכז קן עין מאהל לשעבר. אביו: "כמוני, היה מדריך ותמיד התנדב" (צילום: יוסף אבו-ליל)

זר הנוער העובד והלומד על קברו של אבו-ליל (צילום: יוסף אבו-ליל)

ביום חמישי 18 באפריל החליק האופנוע שנהג בו ודיע בכביש משובש באזור שפרעם. הוא נפצע קשה ונפגע בגזע המוח. "בארבעת הימים שבהם שכב בבית החולים מאז התאונה החיוך נשאר לו על הפנים", מספר סעיד. "הוא השאיר את אימא שלו סלאם, את האחים הקטנים שלו מוחמד, יוסף ורים, ואותי. הוא היה הבן הגדול שלי. עד עכשיו אני מרגיש שהוא בחיים, גם אם אני יודע שהוא מת, אני שומע את הדפיקות של הלב שלו קרוב.

ההלוויה. "היו לו מלא חברים מכל הארץ שבאו לבית שלנו, כולם אהבו אותו" (צילום: אלבום פרטי)

"אני גאה שחינכתי גבר שהיה נותן לאנשים, תמיד כשהיו ילדים שמקבצים נדבות בצמתים הוא ביקש ממני לעצור ולתת להם מים או אוכל. היו לו מלא חברים מכל הארץ שבאו לבית שלנו, כולם אהבו אותו. אני בטוח במיליון אחוז שאם הייתי שואל אותו על תרומת האיברים, הוא היה אומר כן. זה הבן שלי, חינכתי אותו על עזרה לאנשים".

ודיע סעיד אבו-ליל. "הבן שלי לא הציל רק את האדם שתרם לו לב, אלא את כל המשפחה שלו" (צילומים: אלבום פרטי)

חמישה איברים של ודיע נתרמו לחולים שנזקקו להם, ללא התערבות המשפחה כמובן. סעיד מספר שמשפחתו של האדם שקיבל את לבו של ודיע הגיעה להלוויית בנו. "זה גבר עם ילדים שהיה בסכנת חיים, הבן שלי מת אבל אור החיים שלו יצא לחיים של אחרים. הבן שלי לא הציל רק אותו, אלא את כל המשפחה שלו".

ההחלטה מורכבת יותר עבור מוסלמים מאמינים. "עם כל הכאב, אמרתי לרופא: תתרמו את האיברים של הבן שלנו לבן אדם, למי שזקוק – לא חשוב לי הגזע, הדת, הצבע. זה מה שמנחם אותנו בהחלטה הזו, תהיה לו צדקה מאלוהים, שינוח בקבר שלו בעזרת האל. ברגע שאני לא יודע למי התרומה הולכת – מבחינה דתית אני פטור. נתתי בשביל אלוהים, בשביל הבן שלי, בשביל להציל חיים".

סעיד מבקש שהאנשים שקיבלו את איבריו של בנו לא יחושו שהם חייבים למשפחה. "שלא ירגישו שאני עושה בשבילם טובה. העיקר שיהיה בן אדם. כולנו אחים בעולם הזה, ואני מקווה שזה יגיע לאנשים טובים. עשינו משהו טוב בשביל הבן שלנו. למרות הכאב והאסון הגדול, נתנו תקווה. לצערי הוא איננו עכשיו, הגוף שלו הלך, אבל הנשמה שלו אצלנו. לא נשכח".