לקראת הפריימריז לראשות מפלגת העבודה אבי גבאי משתדל לצבוע את עצמו כסוציאל-דמוקרט. בחוגי בית ופאנלים הוא מצהיר כי הוא מאמין בתפיסה הסוציאל-דמוקרטית וכן הוא פרסם לאחרונה תכנית כלכלית-חברתית עם אלמנטים סוציאל-דמוקרטיים. כמו כן הוא זוכה לתמיכה של חברי כנסת ופעילים סוציאל-דמוקרטים. מנגד עלו גם טענות של סוציאל-דמוקרטים אחרים, לפיהם גבאי איננו אלא ניאו-ליברל בתחפושת, שלמד את השפה והמושגים רק כדי לשחק את המשחק. הדבר העלה דיון מעניין סביב השאלה מיהו באמת סוציאל-דמוקרט ומהי סוציאל-דמוקרטיה. ברצוני להתמקד באספקט שהוא אולי החשוב ביותר מבחינת האג'נדה הסוציאל-דמוקרטית, על אף שנעלם כמעט לחלוטין מהדיון האחרון, והוא היחס לעבודה מאורגנת. עבודה מאורגנת הינה אחד משלושת הבסיסים של כל תנועת עבודה בעולם. שתי הרגליים האחרות הן מפלגת עבודה ותנועה קואופרטיבית.

בתכניתו מציין גבאי כי "נעמוד לצד העבודה המאורגנת ונמנע כל ניסיון לפגוע בה באופן שיטתי". הצהרה יפה בהחלט, אולם בלא פירוט מה היא כוללת ומה כוונת העניין, הרי שהיא חסרת תוכן. נדיר למצוא אנשים בשמאל שיוצאים באופן חזיתי כנגד העבודה המאורגנת, וגם מי שמבקש לפגוע בעבודה המאורגנת ע"פ רוב איננו מצהיר בגלוי שזו עמדתו. דוגמא לכך היא חיים רמון, שפגע אנושות בהסתדרות הכללית, אך עד היום הוא מתעקש לטעון שהדבר היה למעשה לטובת העבודה המאורגנת וההסתדרות. אפילו גיא רלוניק, שנלחם באופן שיטתי מעל דפי העיתון שלו כנגד העובדים המאורגנים, טוען לשם גניבת הדעת שארגוני עובדים זה דבר חיובי וטוב, אלא שהתצורה הספציפית שלהם בארץ היא דבר שלילי.

כאשר אנו בוחנים את הפוליטיקה אנו מתבקשים לנתח ולהבין את העולם במונחים של עוצמה – היכן היא נמצאת, בין מי היא מתחלקת וכיצד. כמו כן, אנו מתבקשים להתייחס להצהרות של פוליטיקאים בעירבון מוגבל ביותר. פוליטיקאים מבקשים להיבחר, והם יאמרו כל דבר שיקדם אותם למען מטרה זו. על כן, על מנת להבין מהי עמדתו של גבאי בעניין העבודה המאורגנת, אני מבקש להסתכל על מעשיו ועל הקשרים הפוליטיים-כלכליים שלו, ומתוך כך לנסות ולהבין למי הוא באמת יהיה חייב דין חשבון ביום לאחר שיבחר.

גבאי עלה וצמח כמנכ"ל בזק, זמן קצר לאחר שהופרטה, ובמהרה הפך מיליונר עם משכורת עתק ובונוסים שמנים. כמנכ"ל, הרבה לפטר עובדים, רובם עובדי דור ב', שהיו מכונים דור 2000. ניתן לטעון כי מדיניות זו החלה לפני כניסתו של גבאי לתפקיד המנכ"ל, אך גם לפני כניסתו לתפקיד שימש כמנכ"ל בזק בינלאומי ולפני כן כסמנכ"ל כלכלה ואסטרטגיה בבזק. ברור אם כן שגבאי היה בעל השפעה בעיצוב מדיניות זו. בהסכם קיבוצי עם ההסתדרות הכללית מ-2006 עוגנה הזכות של בזק לפטר עד 250 עובדים בשנה. כמנכ"ל לא חרג גבאי ממדיניות זו והפיטורים של דור 2000 נמשכו, בו בזמן שהוא עצמו השתכר כל שנה מיליונים.

לא ייתכן שאני, כסוציאל-דמוקרט, ואלוביץ', בליליוס או עוזר, נתמוך באותו מועמד. אם זה המצב, הרי שמישהו התבלבל. בלתי-אפשרי שגבאי יוכל לייצג גם אותי וגם אותם. ובהתייחס לפערי העוצמה בינינו, הרי ברור שזה אני שהתבלבלתי.

האיש שהיה אחראי לשלם לגבאי את המשכורת הוא שאול אלוביץ', בעל השליטה בבזק. בזק הינה חברת האם של חברת פלאפון. כאשר עובדי פלאפון התאגדו בהסתדרות הכללית, מנכ"ל פלאפון גיל שרון פעל בנחישות על מנת לשבור את ההתארגנות. מתוך סולידריות עם העובדים פנתה חה"כ שלי יחימוביץ' במכתב  גלוי לאלוביץ' ובו קראה לו לפטר את שרון לאור ניסיונותיו הבוטים לשבירת ההתארגנות. בתגובה כתב אלוביץ' שהוא מגבה את המנכ"ל באופן מלא. המאבק נגמר בהצלחת ההתארגנות וחתימה על הסכם קיבוצי. בנוסף לכך, הושג בהתארגנות זו תקדים היסטורי לעבודה המאורגנת בישראל: פסק דין פלאפון של בית הדין הארצי לעבודה, שאוסר על מעסיקים להתערב במהלך התארגנותם של עובדים.

אולם כאן לא נגמרים קשריו של גבאי עם אויבי העבודה המאורגנת בישראל. נוסף על אלוביץ', גבאי קשור בחברות ארוכת שנים עם איש העסקים אלי בליליוס, התומך במועמדותו לראשות מפלגת העבודה. בליליוס הינו מהבעלים של חברת סופרבוס. ב-2010 היה ניסיון התארגנות של נהגי סופרבוס בהסתדרות, ניסיון שנכשל לאחר התנכלויות ואיומים מצד הנהלת החברה. ניסיון התארגנות נוסף התחיל לפני כשנתיים, הפעם בכוח לעובדים. בעניין זה נדרש גילוי נאות: אני מלווה כבר כמעט שנתיים את ההתארגנות של עובדי סופרבוס בכוח לעובדים בסניף עפולה. גם את ההתארגנות הזאת ניסה בליליוס לשבור בהפחדה ואיומים, אולם הפעם, לאחר מסע ארוך וסכסוך בין ארגוני עם ההסתדרות הכללית לגבי איזה ארגון הוא הארגון שמייצג את עובדי החברה, בית הדין הארצי הכריח את הנהלת סופרבוס להכיר בוועד. ההתארגנות נמצאת בימים אלו במשא ומתן על הסכם קיבוצי.

כאשר פרסמו בדה-מרקר רשימה של התורמים למועמדים לראשות מפלגת העבודה, הופיע שמו של הרצל עוזר, מנכ"ל הוט לשעבר, כאחד התורמים של גבאי. ב-2013 היה ניסיון של התארגנות של עובדי חברת הוט בכוח לעובדים, לאחר שני ניסיונות כושלים להתארגן בהסתדרות הלאומית (2009) ובהסתדרות הכללית (2011). הניסיון נתקל בלחץ ואיומים מצד ההנהלה על העובדים על מנת שלא יצטרפו להתארגנות. ניסיון ההתארגנות כשל סופית בעקבות הוראתו של עוזר להעביר מאות עובדים, שהיו חברי כוח לעובדים, למיקור חוץ בחברות קבלן. בהעברות אלו הצליחה הנהלת הוט לפורר את ההנהגה של העובדים שהובילו את מהלך ההתארגנות.

עבודה מאורגנת הינה אבן היסוד של כל תפיסה סוציאל-דמוקרטית. כך גם ההבחנה והניגוד הבסיסי שבין הון לעבודה. לפנינו נחשפת אמת פשוטה: לא ייתכן שאני, כסוציאל-דמוקרט, ואלוביץ', בליליוס או עוזר, נתמוך באותו מועמד. אם זה המצב, הרי שמישהו התבלבל. בלתי-אפשרי שגבאי יוכל לייצג גם אותי וגם אותם. ובהתייחס לפערי העוצמה בינינו, הרי ברור שזה אני שהתבלבלתי. מפלגת העבודה אמורה להוות אלטרנטיבה לשלטון הימין. שלטון זה דן את העובדים ליומיום של ניצול בידי ההון, ומאיים לפגוע ביכולתם להיאבק כנגד גורלם, אם ע"י הגבלת זכות השביתה, ואם בקידום פירוק מוקדי הכוח של תנועת העבודה. משום כך אני חרד למחשבה שאדם כמו גבאי, המקושר לשוברי התארגנויות ואויבי ועדים, יצבור כוח ואף יעמוד בראש מפלגת העבודה.

__________________________________________

בועז גרפינקל –  פעיל מפלגת העבודה בחיפה, חבר חוג יסו"ד (ישראל סוציאל-דמוקרטית), וחבר אסיפת הנציגים של כוח לעובדים.