אוצ'ו ריוס, ג'מייקה (AP) – אברטון סימפסון מעיף מבט מסירת המנוע שלו לעבר הים הקריבי, תוך שהוא סורק רצועות אור מסנוורות בחיפוש אחר רמזים למה שטמון מתחתן. ירוק איזמרגד מצביע על קרקעיות חוליות. כחול ספיר נוח הוא הצבע שמעל כרי עשב ים. ואינדיגו עמוק מסמן שוניות אלמוגים. לשם מועדות פניו.
הוא מנווט את הסירה לעבר נקודה בלתי מסומנת, המוכרת לו כ"משתלת האלמוגים". "זה כמו יער מתחת לפני הים", הוא אומר, מרכיב סנפירים על רגליו ומהדק את המכל שלו לפני שהוא מתהפך לאחור לתוך המים התכולים. הוא שוחה לעומק של כ-25 רגל (7.6 מטרים), כאשר הוא נושא עימו מזמרה ממתכת, חוט דיג ותיבת פלסטיק.
על קרקעית האוקיינוס משתלשלים שברי אלמוגים קטנים מחבלים תלויים, כמו גרביים המתייבשות על חבל כביסה. סימפסון וצוללנים אחרים מטפלים במשתלה תת קרקעית זו כפי שגננים מתייחסים למצע לגידול פרחים – קוטפים באיטיות ובדקדקנות חלזונות ותולעי אש הניזונים מאלמוגים שטרם הבשילו.
כאשר כל אחד מן הגדמים מגיע לגודל הדומה לזה של כף יד אנושית, סימפסון אוסף אותם בתיבה שלו על מנת "לשתול" כל אחד מהם על שונית, בתהליך הדומה לשתילת כל עלה דשא במדשאה בנפרד. אפילו מיני אלמוגים בעלי קצב צמיחה מהיר גדלים בסנטימטרים ספורים בלבד מדי שנה. לא ניתן פשוט לפזר זרעים.
מספר שעות לאחר מכן, באתר הנקרא "השונית של דיקי", סימפסון צולל שוב ומשתמש בחלקים של חוט דיג כדי לקשור אשכולות של אלמוגים מסוג staghorn על גבי מחשופים סלעיים – חיבור זמני עד ששלד הגיר של האלמוג יצמח ויתקבע לסלע. המטרה היא לדרבן את הצמיחה הטבעית של שונית אלמוגים. ועד עכשיו, זה עובד.
יערות הגשם של הים
כמעט כל תושבי ג'מייקה תלויים בים, וסימפסון, המתגורר בבית צנוע שבנה בעצמו בקרבת החוף הצפוני של האי, אינו יוצא מכלל זה. האיש הנמרץ בן ה-68 המציא את עצמו מחדש מספר פעמים, אך מצא תמיד את פרנסתו בים. אחרי שעסק בדיג באמצעות צלצלים ועבד כמדריך צלילה, הוא החל לעבוד כ'גנן אלמוגים' לפני שנתיים – כחלק מן הפעילות העממית להשבת שוניות האלמוגים של ג'מייקה מסף התהום.
שוניות אלמוגים מכונות לעתים קרובות "יערות הגשם של הים", הודות למגוון המדהים של צורות החיים המוצאות בהן מחסה. 2% בלבד מקרקעית הים מלאה באלמוגים, אך המבנים המסועפים – אשר צורתן מזכירה לעתים צבאים או מוחות אנושיים – מקיימים רבע מכלל המינים הימיים. שושנונים (דגי ליצן), דגי תוכי, דגי דקר ודגים ממשפחת הלוטיניים מטילים ביצים ומסתתרים מפני טורפים בחללים ובפינות החבויות שבאלמוגים, ונוכחותם מושכת צלופחים, נחשי ים, תמנונים ואף כרישים. בשוניות בריאות ניתן לראות כל העת מדוזות וצבי ים.
היחסים בין הדגים לאלמוגים מתאפיינים בתלות הדדית – הדגים מנצלים את המבנה של השונית כדי לחמוק מסכנות ולהטיל ביצים, והם גם אוכלים חלק מיריביו של האלמוג. למעשה, החיים על קרקעית הים דומים למרוץ בהילוך איטי אחר מרחב, או למשחק כיסאות מוזיקליים תת-ימי. דגים טרופיים ובעלי חיים ימיים אחרים, כגון קיפודי ים שחורים, זוללים אצות ועשבי ים הצומחים במהירות, אשר אלמלא כן היו עלולים להשיג את האלמוגים הגדלים באיטיות במירוץ אחר שטחי מחיה. כאשר דגים רבים מדי נעלמים, האלמוגים סובלים – ולהיפך.
בעקבות שורה של אסונות טבע ומעשה ידי אדם אשר אירעו בשנות השמונים והתשעים של המאה הקודמת, איבדה ג'מייקה 85% משפע שוניות האלמוגים אשר אפיינו אותה בעבר. בינתיים ירדה כמות הדיג לשישית מן הכמות בשנות החמישים, ומשפחות התלויות במאכלי ים נידונו לחיי עוני. מדענים רבים סברו כי מרבית שוניות האלמוגים של ג'מייקה הוחלפו לתמיד ע"י עשבי ים, בדומה לג'ונגל המכסה קתדרלה חרבה.
לתת לטבע הזדמנות לתקן את עצמו
אך כיום האלמוגים והדגים הטרופיים שבים להופיע בהדרגה, בין היתר הודות להתערבויות זהירות. עבודתם העדינה של גנני האלמוגים היא חלק אחד בלבד משיחזור השוניות – וחרף מורכבותה הרבה, היא מהווה למעשה את החלק הפשוט ביותר. שכנוע דייגים העסוקים בדיג כל חייהם לצמצם את שעות ואזורי הדיג שלהם, ובקרה על כמויות הפסולת הגדלות והולכות המושלכות לים הן משימות סבוכות יותר.
עם זאת, מאמץ ההשבה צובר אט אט מומנטום. "האלמוגים חוזרים, הדגים חוזרים", אומר סטיוארט סנדלין, ביולוג ימי במכון סקריפס לאוקיינוגריה בל ג'ולה, קליפורניה. "מדובר כנראה בכמה משוניות האלמוגים התוססות ביותר שנראו בג'מייקה מאז שנות השבעים."
"כשנותנים לטבע הזדמנות, הוא מסוגל לתקן את עצמו", הוא מוסיף. "עדיין לא מאוחר מדי."
סנדלין חוקר את בריאותן של שוניות אלמוגים ברחבי העולם כחלק מפרויקט מחקר בשם "אתגר 100 האיים". הנחת המוצא שלו הייתה שהאיים המיושבים ביותר מכילים את בתי הגידול הפגועים ביותר, אך במקום זאת הוא גילה שבני אדם יכולים להיות ברכה או קללה, בהתאם לאופן בו הם מנהלים משאבים.
בעשור האחרון צצו בג'מייקה למעלה מתריסר משתלות ומקומות מקלט לדגים המנוהלים ע"י הציבור, הנתמכים באמצעות מעניקים קטנים מקרנות, מעסקים מקומיים כגון בתי מלון ומועדוני צלילה, ומממשלת ג'מייקה.
האלמוגים הוחלפו באצות
במקלט הדגים של 'הנהר הלבן', בו עובד סימפסון ואשר נוסד לפני שנתיים בלבד, ההוכחה הברורה ביותר להצלחה המוקדמת היא שובם של הדגים הטרופיים המאכלסים את השוניות, וגם השקנאים הרעבים, המרחפים מעל פני הים בחיפוש אחר מזון. בעבר, אותה המעבדה עצמה שימשה כנקודת תצפית על היעלמותם של האלמוגים.
פיטר גייל משמש כביולוג ימי ב-Discovery Bay מאז 1985. מן החצר שמחוץ למשרדו הוא מצביע לעבר כפית השונית, הנמצאת במרחק של כ-300 מטרים – קו חום דק הנשטף בגלים לבנים. "לפני 1980 היו בג'מייקה אלמוגים בריאים", הוא מציין. אבל אז תקפו את האי מספר אסונות.
הפורענות הראשונה היתה הוריקן אלן ב-1980, שהיה אחד מסופות הציקלון העוצמתיות ביותר בהיסטוריה המתועדת. "הגלים, שהגיעו לגובה של 40 רגל (יותר מ-12 מטרים), התנפצו על החוף ולמעשה לעסו את השונית," אומר גייל. אלמוגים מסוגלים לגדול בחזרה לאחר אסונות טבע, אך רק כאשר נותנים להם הזדמנות להשתקם – אולם זו מעולם לא ניתנה להם.
באותו עשור ממש חיסלה מגיפה מסתורית יותר מ-95% מקיפודי הים השחורים בים הקריבי, ודיג היתר המיט כלייה על אוכלוסיות הדגים. בנוסף, כמויות הפסולת אשר הלכו וגדלו כתוצאה מן הגידול באוכלוסיית האי, אשר כמעט והוכפלה בין 1960 ל-2010, גרמו לשיחרורם למים של כימיקלים וחומרים מזינים אשר זירזו את צמיחת האצות. התוצאה: עשבי הים והאצות השתלטו על האזור. "בשנות השמונים נרשמה נקודת מפנה, עם הפיכתה של המערכת, אשר נשלטה ע"י אלמוגים, לכזו הנשלטת ע"י אצות," אומר גייל. "מדענים מכנים זאת 'שינוי שלב'".
זה נראה כמו סוף הסיפור, עד אשר ברית מפתיעה החלה להטות את המערכת האקולוגית בחזרה לכיוון השני, בסיועם של תושבים דוגמת אברטון סימפסון, ועמיתו הדייג ליפטון ביילי.
עיר מקלט לדגים
קהילת הדייגים של 'הנהר הלבן' (White River) סובבת סביב מעגן סירות קטן, הממוקם כ-1.2 ק"מ משפך הנהר לים הקריבי. בשעות הבוקר המוקדמות, כאשר השמיים מוארים באור השחר הסגול, עולים סימפסון וביילי על סירת מנוע באורך של כ-8.5 מטרים בשם ה-Interceptor.
שני הגברים חיים ודגים במסגרת הקהילה כל חייהם. לאחרונה הם החלו להאמין כי עליהם להגן על שוניות האלמוגים המושכות אליהן דגים טרופיים, תוך קביעת מגבלות על הדיג במטרה להבטיח כי הים לא יתרוקן מהר מדי.
הפתרון שנמצא באזור הנהר הלבן היה ליצור אזור מוגן – "מקלט לדגים" – בו יוכלו דגים שטרם בגרו לגדול ולהגיע לבגרות מינית בטרם יילכדו.
שנתיים לאחר מכן חברו הדייגים לאנשי עסקים מקומיים, ביניהם בעלי מלונות, במטרה להקים אגודה ימית ולדון בגבולות של אזור אסור לדיג, הנמשך לאורך של כשלושה קילומטרים מן החוף. אולם אין די בקו פשוט במים כדי להרתיע; על מנת להעניק לגבול משמעות, יש לאכוף אותו. כיום מסיירים הדייגים המקומיים, וסימפסון וביילי ביניהם, לאורך הגבול בתורות עם ה-Interceptor.
הבוקר הם מנווטים את הסירה אל מחוץ לשורה של מצופים כתומים ועליהם הכיתוב "הדיג אסור". "אנו מחפשים מפרי חוק," אומר ביילי ועיניו ממוקדות בחוף הסלעי. "לעתים ניתן למצוא דייגי צלצלים. הם חושבים שהם חכמים. אנחנו מנסים לנצח אותם במשחק שלהם."
לא כולם משתכנעים
מרבית הדייגים המבוגרים והוותיקים יותר, המחזיקים בבעלותם סירות ופורסים חוטי דיג וכלובי תיל, למדו לכבד את האזור האסור לדיג. מעבר לכך, הסיכון שהציוד שלהם יוחרם גבוה מדי. אבל לא כולם מסכימים. כמה מן האנשים הצעירים יותר צדים בעזרת רובי צלצלים קלי משקל, יוצאים לים בשחייה ויורים מטווח קרוב. אנשים אלה – אשר חלקם עניים עם מעט אופציות – הם מסיגי הגבול הנפוצים ביותר.
הסיירים אינם נושאים נשק, ולכן הם חייבים לשלוט באומנות השיכנוע. "צריך לתת להם להבין את זה. זה לא משהו שקשור אליהם או אלינו. זה לא אישי." מספר ביילי על מפגשי עבר עם מפרי חוק.
לעתים נוצרים מצבים מסוכנים. לפני שנתיים, ג'רלין ליין, המנהלת של מקלט הדגים 'בוסקובל' הסמוך, הגיעה לבית חולים עם רגל חבולה לאחר שהותקפה בידי גבר בו נזפה על כך שדג באופן בלתי חוקי במקלט. "הוא היכה ברגלי עם מקל בגלל שעשיתי את העבודה שלי ואמרתי לו שהוא לא יכול לדוג באזור המוגן," היא אומרת.
ליין סבורה שעבודתה היתה בטוחה יותר לו היתה זוכה למידה רבה יותר של תמיכה רשמית מן המשטרה, אולם אין בכוונתה להפסיק. "הלכי הרוח של הציבור עשויים להשתנות," היא אומרת. "איזה מסר אעביר אם אוותר? אנחנו חייבים לעמוד על שלנו". ליין הגישה תביעות בבית המשפט נגד מסיגי גבול סדרתיים, אשר הסתיימו לרוב בקנסות ובהחרמת ציוד.
אחד העבריינים הוא דמיאן בראון, בן 33, המתגורר בשכונת סטיוארט טאון הסמוכה לחוף. בראון, היושב בחוץ על גרם מדרגות מבטון ליד ביתו הצנוע, אומר שהדיג הוא אפשרות העבודה היחידה העומדת בפניו – והוא סבור שהגבולות של המקלט רחבים מדי.
אולם אחרים, אשר היו ספקנים בעבר, אומרים שהם למדו לראות בהגבלות דבר חיובי.
במעגן הנהר הלבן, מנקה ריקי ווקר, דייג צלצלים בן 35, את סירת המנוע שלו. הוא זוכר את ההתנגדות המוקדמת למקלט לדגים, כאשר אנשים רבים אמרו, "לא, הם מנסים לקחת את הפרנסה שלנו". שנתיים מאוחר יותר, ווקר, אשר אינו מעורב בהפעלת המקלט אך תומך בגבולותיו, אומר שהוא יכול לראות את היתרונות. "קל יותר לתפוס דגים לוטיניים וברקודות," הוא אומר. "לפחות הנינים שלי יזכו לראות קצת דגים."
סיפורי ההצלחה עוברים מפה לאוזן
כאשר קולומבוס נחת בג'מייקה, הוא הפליג לתוך מפרץ אורקבסה, הנמצא כיום במרחק של 20 דקות נסיעה משפך הנהר הלבן. מקלט הדגים של מפרץ אורקבסה היה הפעולה העממית הראשונה להחייאת שוניות האלמוגים של ג'מייקה. המקלט שלו התאגד באופן חוקי ב-2010, והגישה שלו, המבוססת על גיוס דייגים מקומיים כסיירים, הפכה למודל עבור אזורים אחרים. "רוב הדייגים תומכים ושמחים, זה ההבדל. זו הסיבה שזה עובד," אומר מנהל המקלט אינילק וילמוט.
דייוויד מארי, העומד בראש אגודת הדייגים של אורקבסה, מציין כי 60,000 הדייגים בג'מייקה פועלים ללא רשת ביטחון. "דיג הוא כמו הימורים, זה משחק. לפעמים אתה תופס משהו, ולפעמים לא," הוא אומר.
מארי עובד כעת כפקח במקלט באורקבסה וממשיך לדוג מחוץ לגבולותיו. בנוסף הוא מקדיש זמן להסברת הקונספט לשכנים. "מדובר בעבודה מול אנשים – זה תהליך שמטרתו לגרום לאנשים להסכים על הגבול של המקלט," הוא אומר. "זו משימה קשה לומר לאדם שדג כל חייו שהוא לא יכול לדוג כאן."
כאשר אוכלוסיית הדגים החלה לקרוס לפני שני עשורים, משהו היה חייב להשתנות. לאחר שהתברר שיצירת אזור אסור לדיג אכן מסייעת להתאוששות של אוכלוסיות הדגים בסביבה, גיוס התמיכה הפך לקל יותר. מספר הדגים במקלט הוכפל בין 2011 ו-2017, והדגים עצמם גדלו – אורכם כמעט שולש – כך לפי סקרים שנתיים שבוצעו ע"י הסוכנות הלאומית לסביבה ולתכנון של ג'מייקה. התנופה הזו מתפשטת לאזורים הסמוכים.
לאחר פרסום החדשות אודות אורקבסה, אזורים אחרים ביקשו ייעוץ. "יש בידינו נתונים כדי להראות את ההצלחה, אבל הסיפורים העוברים מפה לאוזן חשובים יותר מנתונים," אומר וילמוט, אשר פיקח על ההדרכה כדי לסייע בהקמת מקלט הדייגים ב'נהר הלבן'.
האגודה הימית של 'הנהר הלבן' מנוהלת על ידי בלינדה מורו, חובבת ספורט משחר היוולדה, הנצפית לעתים קרובות כאשר היא שטה על חסקה עם הכלב שלה, Shadow ("צל"). היא משתתפת באסיפות של הדייגים, ומגייסת מענקים קטנים מממשלת ג'מייקה ומקרנות נוספות לצורך סיוע ברכישות ציוד ובקמפיינים לשתילה מחודשת של אלמוגים.
"כולנו תלויים בים," אומרת מורו, היושבת במשרד קטן המקושט במפות ימיות במלון "ג'מייקה אין" האייקוני, שנוסד לפני שבעים שנה. "אם לא תהיה לנו שונית טובה ובריאה וסביבה ימית טובה ובריאה, נאבד יותר מדי. חלק גדול מדי מן המדינה נסמך על הים."
___
כתבה זו היא חלק מסדרת הכתבות "?What Can Be Saved" (מה ניתן להציל?) של סוכנות הידיעות Associated Press. הסדרה הופקה בשיתוף עם המחלקה לחינוך מדעי של המכון הרפואי ע"ש הווארד יוז. AP נושאת באחריות בלעדית על התוכן.