בחודש נובמבר 1941 כתב קארל בלסינג, מנהל קונצרן הנפט הנאצי "Kontinentale Öl" (קונטיננטל אויל) שהוקם על מנת לנצל את עתודות הנפט במדינות הכבושות על ידי הנאצים, מכתב לסגן האדריכל הראשי של אדולף היטלר. דירה שהיתה שייכת ליהודים בברלין נותרה מיותמת מדייריה, ומנהל הקונצרן הנאצי רצה בה. לאחר המלחמה מונה בלסינג לנשיא הבנק המרכזי של גרמניה והפך לאחת הדמויות החשובות בהיסטוריה הכלכלית של גרמניה החדשה.
דמותו של בלסינג תהיה אחד הנושאים המרכזיים אותם יחקרו בקרוב מספר היסטוריונים, שמונו על ידי הבנק הלאומי הגרמני, " דויטשה בונדסבנק", לבדוק את עברו של הבנק המרכזי של גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה ובשואה. 72 שנים לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה, ראשי הבנק המרכזי של גרמניה מבקשים ללמוד על שיתוף הפעולה של ה"רייכסבנק", הבנק הלאומי והסמכות המוניטרית העליונה של גרמניה בתקופת השואה, עם המשטר הנאצי ואנשיו של היטלר. בין היתר מבקשים ראשי הבנק המרכזי הנוכחי לבדוק מה עלה בגורלם של אוצרות רבים שנבזזו על ידי הנאצים מקורבנותיהם היהודיים, לרבות חפצי אומנות, פריטים אישיים ואפילו שיני זהב שנעקרו מפיהם של הקורבנות והועברו לפיקדון בבנק הלאומי הגרמני דאז.
לצורך המחקר המקיף שכרו ראשי "דויטשה בונדסבנק" בין היתר את ההיסטוריונים אלברכט ריטשל מבית הספר הגבוה לכלכלה בלונדון, ואת הפרופסור מגנוס ברכטקן מהמכון להיסטוריה במינכן. דובר "דויטשה בונדסבנק" סיפר כי "המחקר יתמקד בפעילותו של הבנק בין השנים 1969 – 1923, עם דגש מיוחד על עבודתו של ה"רייכסבנק" תחת הנציונאל סוציאליזם. המחקר יעסוק בצורה ניכרת גם בפעילותם של ראשי הבנק וצוות הניהול שלו. החוקרים גם יבדקו את מידת השתתפותו של הרייכסבנק כשחקן מרכזי במלחמות הכיבוש של היטלר והמימון שלהן". חלק נוסף במחקר יתמקד בעובדים הבכירים של הבנק בתקופה מלחמת העולם השנייה, אשר חלקם המשיכו לעבוד בו גם לאחר המלחמה. כמו כן מתוכננים מחקרים מיוחדים על פעילותו של הבנק בהקשר למדינות מסויימות שהיו קורבנות הנאציזם במלחמת העולם השנייה ובהן פולין, צרפת ויוון. המחקר אמור להימשך ארבע שנים ועלותו מוערכת ב 3.4 מיליון יורו.
בשנים האחרונות פתח הבנק הלאומי של גרמניה את הארכיונים שלו בפני חוקרים שביקשו לבדוק את ההיסטוריה שלו בתקופה הנאצית, אולם לטענת פרופ' ריטשל "ישנן שאלות קשות שעדיין לא נשאלו"
![פרופ' מגנוס ברכטקן, אחד ההיסטוריונים שיחקרו את חלקו של הבנק המרכזי הגרמני בזוועות השלטון הנאצי. "ראש הבנק המרכזי הראשון שאחרי המלחמה, בלסינג, נחשב לאנטי-נאצי. מכתב שכתב במהלך המלחמה מאתגר את הזכר של דמותו". צילום באדיבות המרואיין](https://static.davar1.co.il/www/uploads/2017/11/Brechtken_Magnus-688x387.jpg "פרופ' מגנוס ברכטקן, אחד ההיסטוריונים שיחקרו את חלקו של הבנק המרכזי הגרמני בזוועות השלטון הנאצי. "ראש הבנק המרכזי הראשון שאחרי המלחמה, בלסינג, נחשב לאנטי-נאצי. מכתב שכתב במהלך המלחמה מאתגר את הזכר של דמותו". צילום באדיבות המרואיין")
פרופסור מגנוס ברכטקן הוא בעל תארים בהיסטוריה, מדעי המדינה ופילוסופיה באוניברסיטאות בבון ומינסטר בגרמניה. הוא חיבר ספרים רבים על מלחמת העולם השנייה ויחסי גרמניה עם העולם לפני ואחרי מלחמות העולם הראשונה והשנייה. הוא זה שחשף את המכתב ששלח בלסינג לסגן הארכיטקט של היטלר ובו הבקשה לקבל לבעלותו של הדירה שהיתה בבעלות יהודית. בראיון ל"דבר ראשון" הוא מספר על העניין הרב שגילה ב"רייכסבנק", שהביא אותו בסופו של דבר להיות חלק מצוות המומחים שנשכר למחקר החדש. "הייתי להוט ללמוד על הרקע של הבקשה הזו. אלא שכמעט לא היה מידע, מלבד מעט פרטים ביוגרפיים על הקריירה של בלסינג בתקופת הרייך השלישי. כאשר נכנסתי לעומק הנושא, גיליתי כי גם דמויות חשובות אחרות באותה תקופה של מלחמת העולם השנייה ואחריה לא היו מושא למחקרים מעמיקים. הייתי מבולבל".
ברכטקן מוסיף "לאחר מכן פיתחתי תוכנית מחקר שנועדה לחקור את הביוגרפיות החשובות ביותר של מנהיגי ה"רייכסבנק" בין 1960 – 1920. התוכנית שלי השתלבה עם אינטרסים דומים של אלברכט ריטשל, מומחה ידוע להיסטוריה כלכלית מבית הספר לכלכלה בלונדון. בחודש ינואר 2016 פגשתי את יינס ויידמן, נשיא הבנק המרכזי של גרמניה כיום, והוא היה מאוד מעוניין בנושא ודחק בנו לפתח תוכנית מחקר מפורטת על הבנק המרכזי של גרמניה במהלך מלחמת העולם השנייה" מספר ברכטקן. לאחר מכן הוא מוסיף פרטים נוספים על הסיפור שהניע אותו לחקור את תולדות הבנק הגרמני ופעילותו למען מכונת המלחמה הנאצית.
"הנאצים גירשו באופן שיטתי יהודים מבתיהם ואילצו אותם להתגורר יחד עם יהודים אחרים, ולאחר מכן גירשו אותם לגטאות או מחנות ריכוז. דירות ובתים שהתרוקנו הועברו לאחר מכן לידי פקידי ממשלה ואנשי עסקים בכירים. בלסינג נחשב כאנטי-נאצי, והקצינים שניסו להתנקש בהיטלר ללא הצלחה נקבו בשמו לאחר המלחמה כמועמד לנשיא הבנק המרכזי או לשר הכלכלה של גרמניה החדשה. המכתב שהוא שלח לסגן הארכיטקט של היטלר, ובו הבקשה לקבל את הדירה היהודית הריקה, קוראת תיגר על דמותו של בלסינג, אחד מראשי הבנק הלאומי של גרמניה לאחר המלחמה" סיפר ברכטקן.
בראיון ל"דבר ראשון" הוא מפרט על שיתוף הפעולה בין שני המומחים וכיצד הוא יתבצע. "אני וריטשל פיתחנו יחד פרוייקט משותף שנתמך כעת על ידי הבונדסבנק. המחקרים של הפרוייקט, שיתבצעו במינכן, יתמקדו במימד הביוגרפי של נשיאי הבנק המרכזי של גרמניה ובמנהלים בעלי השפעה ב"רייכסבנק" ויורשיו. כמו כן נקיים מחקר מקיף על תפקידו של ה"רייכסבנק" במהלך תקופת הכיבוש של פולין, שהיא חלק מרכזי בהיסטוריה של השואה".
ריטשל, שכבר החל לאסוף מידע על פעילותו של ה"רייכסבנק" במלחמת העולם השנייה, מוסיף בראיון מיוחד ל"דבר ראשון" במה מתכוונים החוקרים להתמקד במהלך המחקר. "ארבעה פרוייקטים יתנהלו תחת ניהולו של השותף שלי למחקר, והם יתמקדו במונוגרפיה (מחקר ממוקד ומקיף סביב תחום מוגדר) של הרייכסבנק בפולין הכבושה, בהסתמך על ארכיונים פולנים ועדויות פחות ידועות מגרמניה. שני פרוייקטים נוספים יתמקדו בדמויותיהם של שני הנשיאים הראשונים של הבנק המרכזי של מערב גרמניה לאחר המלחמה, וילהלם ווק וקארל בלסינג. שניהם החזיקו במשרות בכירות ב"רייכסבנק" עד שנת 1939 והיו מעורבים בעקיפין בניצול המיעוט היהודי בגרמניה, בעיקר בשלילת רכישת מטבע זר ממי שהיגרו או היו מוכנים לעזוב את גרמניה אך סבלו מחסור משאבים. פרוייקט רביעי יהיה ביוגרפיה קולקטיבית של דמויות מובילות אחרות ב"בונדסבנק" לאחר המלחמה. ארבעה פרוייקטים יתנהלו תחת הפיקוח שלי, ויתמקדו במדיניות של ה"רייכסבנק" בשתי מדינות כבושות – צרפת ויוון, וכן במכירת זהב ושטרות כסף שנבזזו על ידי הנאצים על ידי ה"רייכסבנק", ועל מדיניות הבנק בין השנים 1960 – 1923. העובדות הבסיסיות פחות או יותר כבר ידועות, אבל פחות ידוע על האנשים המעורבים ועל מדיניות ה"רייכסבנק" כלפי המדינות הכבושות על ידי הנאצים. תפקידו של הבנק היה משמעותי במימוש המדיניות המוניטרית שהביאה לניצול המדינות הכבושות" מספר ריטשל.
הוא גם טוען כי יתכן ואנשי "דויטשה בונדסבנק" קיבלו את ההחלטה לבצע את המחקר מאוחר יותר מאשר משרדי וגופי ממשלה אחרים בגרמניה. "יתכן כי חשבון הנפש ההיסטורי של הבונדסבנק מגיע מעט מאוחר מדי, מאחר ולדורות קודמים של מנהלי הבנק היה מה להסתיר או שלא היו מוכנים לחשוף מידע שהיה עלול לפגוע בשמו הטוב ובאמינות של הבנק" הוא טוען. בשנים האחרונות פתח הבנק הלאומי של גרמניה את הארכיונים שלו בפני חוקרים שביקשו לבדוק את ההיסטוריה שלו בתקופה הנאצית, אולם לטענת ריטשל "ישנן שאלות קשות שעדיין לא נשאלו" והוא מתכוון להתמקד בהן במהלך המחקר שלו יחד עם עמיתו ברכטקן. "התשובות על השאלות האלו יכולות לעורר רגשות עזים גם כיום. אנו נבדוק את תפקידו של הבנק הגרמני הלאומי אז, בניצול הכלכלי של מדינות שנכבשו על ידי הנאצים, בשיטות אכזריות וציניות שלא ניתן לתאר".
שני החוקרים מתכוונים לבדוק חומרים ארכיוניים שלא נבדקו בקפידה מאז סיומה של מלחמת העולם השנייה. כך, לדוגמא, הם טוענים כי במהלך כיבוש יוון על ידי גרמניה הנאצית ואיטליה, סייע ה"רייכסבנק" להגדלת האינפלציה למימדי ענק עד שהמטבע המקומי איבד את ערכו כמעט לחלוטין, מה שהביא לעוני ורעב כבדים ביוון. החשש הוא כי תוצאות המחקר עלולות להביא לזעם עצום ביוון הנוכחית, שסובלת ממשבר כלכלי חמור ורבים מתושביה מאשימים את גרמניה בהטלת סנקציות כלכליות על המדינה החל משנת 2010.
המחקר של ההיסטוריונים אמור להכיל שמונה כרכים עבים בסופו. לדבריהם של ריטשל וברכטקן הוא יתורגם במלואו לאנגלית לאחר סיומו. "תחת הניהול הנוכחי של בנק ה"דויטשה בונדסבנק" ומנהלו יינס ויידמן בן ה-49, ישנה הרבה יותר פתיחות לחקר העבר" סיפר ריטשל.
"רק מעט ידוע על האנשים המעורבים ועל מדיניות ה"רייכסבנק" כלפי המדינות הכבושות על ידי הנאצים. תפקידו של הבנק היה משמעותי במימוש המדיניות המוניטרית שהביאה לניצול המדינות הכבושות"
ה"רייכסבנק" היה הבנק המרכזי והסמכות המוניטרית העליונה של גרמניה בין השנים 1945 – 1876. לאחר סיומה של מלחמת העולם השנייה פורק הבנק על ידי בנות הברית, שלקחו על עצמן את תפקיד הדפסת שטרות הכסף עבור גרמניה. בנק "דויטשה בונדסבנק" שתפס את מקומו של ה"רייכסבנק" הוקם בשנת 1957 כבנק המרכזי של גרמניה המערבית.
מחקרים על פעילותם של מוסדות וחברות גרמניות בתקופת השואה הפכו בשנים האחרונות לנפוצות במיוחד. חברות הרכב "פולקסווגן" וב.מ.וו, כמו גם חברת הרכבות הגרמנית הלאומית ואפילו משרד החוץ הגרמני שכרו בשנים האחרונות את שרותיהם של היסטוריונים ומומחים שונים לביצוע מחקרים מקיפים על ההיסטוריה שלהם במלחמת העולם השנייה.