בחודשים האחרונים, מחאת הנכים תפסה הד ציבורי יותר מכמעט כל מחאה אחרת לפניה

בחודשים האחרונים, מחאת הנכים היא אולי הנושא החדשותי הבוער ביותר במדינת ישראל. יותר מכל נושא פוליטי ומדיני אחר, ויותר מכל אוכלוסייה אחרת, הנכים הצליחו למצב את המאבק שלהם כמאבק שהוא מצד אחד צודק ואידאליסטי, במטרה להעלות את קצבת הנכות ולאפשר לנכים להתקיים בכבוד במדינת ישראל, ומצד שני גם בלתי מתפשר ולוחמני מול מוסדות המדינה השונים. הנכים המפגינים, שהגיעו עד מצבים של חסימות כבישים מדי יום, דורשים מהמדינה להעלות את קצבאות הנכים – ולפני מספר שבועות נחתם הסכם שהממשלה הגדירה כ"היסטורי", שבו למעשה ציפינו שהמחאה תבוא לסיומה – אך לא כך הדבר.

מחאת הנכים נגמרה בהסכם עם הממשלה – אז למה היא עדיין ממשיכה?

מחאת הנכים ממשיכה כיום בעיקר משום שההסכם הנחתם בין המדינה לבין ארגוני הנכים, נחתם בפועל רק מול חלק מארגוני הנכים הגדולים שהובילו את המאבק – מטה מאבק הנכים ארגון "נכה, לא חצי בן אדם". בהסכם מפורטת עלייה של קצבת הנכות ל-4,500 ₪ עבור נכים קשים ביותר, ול-4,000 ₪ עבור נכים של למעלה מ-40%, בעלייה של ארבע פעימות שאמורה להתחיל בחודשים הקרובים. עשרה ארגוני נכים אחרים השתתפו גם הם במחאה, ובראשם הארגון "נכים הופכים לפנתרים", וכן ארגונים של נכי צה"ל. הם מרגישים שתוצאות ההסכם הן גרועות, וכי המטרה המרכזית של המאבק – להשוות קצבת נכות לשכר המינימום – לא הצליחה.

מי ממשיך במאבק, ומהן המטרות של הממשיכים במאבק כיום?

כאמור, הממשיכים במאבק כיום – בחסימות הכבישים ומול בית ראש הממשלה – הם ארגוני הנכים שלא השתתפו בחתימת ההסכם מול הממשלה. המוחים דורשים שני מרכיבים מרכזיים מהממשלה – הראשון הוא השוואה של קצבת הנכות לשכר המינימום באופן מלא, כפי שנדרש בתחילה על ידי ארגוני הנכים. השני הוא עלייה מידית ולא בפעימות, שכן במתווה הפעימות עליית קצבת הנכות אמורה להסתיים רק בשנת 2021, מה שלא מסייע ב-4 השנים הקרובות לעשרות אלפי נכים שעדיין לא יצליחו להתקיים בכבוד. צריך להגיד שגם שני ארגוני הנכים הגדולים שחתמו על ההסכם מול הממשלה עדיין תומכים בהמשך המאבק ולא מתנערים ממנו, הגם שאינם יכולים לקחת בו חלק פעיל – ואת הפיקוד על המאבק לקח ארגון "נכים הופכים לפנתרים" שהוא גם זה שיזם את חסימות הכבישים מלכתחילה.

אפשר להסכים או לא להסכים, אבל מה שבטוח הוא שנכים צריכים להתקיים בכבוד

קצבת נכות היא קצבה שתפקידה לאפשר לנכים להתקיים בכבוד, ואין כל ספק שכיום היא לא עושה את זה. ההסכם שנחתם עם הממשלה הוא צעד חשוב, ויתכן כי זה גם כל מה שניתן לעשות כעת – אבל אין ספק שעלינו כחברה וכמדינה לסייע לנכים ככל שניתן, והדבר מגלם בצורה הבסיסית ביותר את אחריות המדינה כלפי אזרחיה.

 

*** מדור פירסומי