מה הקשר בין קללות ברחוב, מעשי האונס באילת ובקפריסין וחברי כנסת עם עברית משובשת? כל אלה, לדעת רבקה מיכאלי, הם תוצאה של חוסר תרבות. בגיל 82, מספרת הבדרנית המיתולוגית על היכולות הטכניות שפיתחה במשך המשבר כדי שתוכל להגיש תוכנית רדיו מבית, מדברת על החיים כגמלאית שיוצרת תרבות וגם צורכת אותה, ומותחת ביקורת קשה על ההנהגה הישראלית ועל יחסה לתרבות – עוד לפני הקורונה.

"הקורונה חנקה את התעשייה", אומרת מיכאלי בעצב. "אנחנו מפעילים לא מעט לחץ על פתיחת התיאטראות, בתקווה שנוכל להתכנס מחדש בקפסולות. ב-12 יום שהיו בין הגל הראשון לגל השני, התקיימו הצגות – ואף אחד לא נדבק. אני שיחקתי, ורק על הסט מורידים את המסכה. ברגע שאתה יוצא החוצה – אתה עם מסכה. כולם עם מסכה. הבמאי עם מסכה. נשמעים לכל ההוראות, הכרטיסים מהאינטרנט – בקיצור, זה אפשרי".

מיכאלי מצביעה על הבעיה של הטלת הגבלות שאינה תואמת את נתוני ההדבקה. "הכל צריך להיות מבוסס על נתונים", היא אומרת, "אני מקווה ששיטת הרמזור תתבסס על נתונים, ואני מקווה מאוד שהתיאטראות ייפתחו מחדש".

גם ממרומי גילה, מיכאלי לא זוכרת מגפה כזאת. "נגיף כזה לא היה", היא קובעת. "היו שפעות קשות, ואז החליפו מיקרופונים. אבל אנשים נזהרו. אף אחד בעולם לא יגיד לך שהוא זוכר דבר כזה. אין לזה תקדים. יהיו הרבה יצירות, שידורים, הצגות אחרי, שיסייעו להתמודד עם המצב. שחקנים עם מסכות, אחרי שכבר לא צריך. צריך פרספקטיבה כדי ליצור במצב ההזוי הזה. זה קשה מאוד. זו מכה גדולה לבינה האנושית – ולזה אין לנו מענה. אני מניחה שנגיע לחיסון, זו חשיבותו של המדע. לתרבות יש תפקיד חשוב מאוד, אך שונה".

איך את מתארת את מצבה של התרבות בישראל בשנים האחרונות?
"המשבר בעולם התרבות התחיל הרבה לפני הקורונה – ברגע שהתחילה הנהגה חדשה. התרבות ירדה מסדר היום ונהפכה למוצר יוצר ציוויליזציה. לכלי. שרת התרבות הקודמת לא הכירה את צ'כוב, ומבחינתה זה בסדר. אני חושבת שזה לא בסדר. מי שמתעסק בתרבות חייב להכיר את צ'כוב, ואת התרבות הישראלית והעולמית.

"היו לנו שרי תרבות מדהימים בעבר. בעולם הרחב, נציגי תרבות בקונסוליות שונות, אלו אנשים שאמונים על ההשכלה. הם מבינים את תפקיד התרבות בבניית העם והחברה שלהם, בעוד אצלנו, שרת התרבות בחרה לנהל שיח מביך כזה. המצב בשנים האחרונות הוא חסר תקדים. בגלל זה התרבות נדחקה למקום ירוד. סל תרבות הגיע למקום קשה מאוד – והכל צריך לעלות. גם הערך בתרבות.

"זה אותו המצב גם עם חינוך. הערך של התרבות הוא בהתנהגות האנושית. היו מקרי אונס מזעזעים בתולדות ישראל. האונס בשמרת היה לפני שנים רבות בחברה הקיבוצית, האונס עכשיו באילת, החבר'ה מקפריסין שחזרו בשנה שעברה כמו גיבורים. האלימות, והאפשרות לנצל אדם אחר, לפגוע בכבודו, באנושיותו, על כל מיני רקעים, אם זה השקפת עולם או צבע אחר, או מין אחר. החופש המיידי הזה לקלל אותך ככה ברחוב – הוא בגלל היעדר תרבות כוללת. חוסר התרבות הזה, הוא דבר קשה מאוד. עליו תיפול המדינה. זו החרב שעליה ניפול".

מה המדינה צריכה לעשות כדי לשנות את המצב הזה?
"אני חושבת שכל המדינה צריכה להתגייס לתרבותיות-יתר. אפילו אם זה יהיה מלאכותי. הגברת הלימודים בנושא, ולא רק 5 יחידות מתמטיקה. אני למדתי תנ"ך, אני מכירה תנ"ך ואוהבת תנ"ך. דוד ויהונתן, ההספד של יעל, הדברים הללו הם בתוכי והם חלק ממני. ילדים היום לא אוהבים את המקצוע, וזה עונש משמיים.

"הבעיה היא לא הספר, אלא בחינוך, בתנאים של המורים ובאווירה הכללית. אתה רואה אנשים שלא מבטאים נכון עברית על כל צעד ושעל. אם שר בממשלה אומר 'תלכי לערוז' במקום 'לארוז' – זו בעיה. הוא צריך לדעת איך לדבר, הוא מהווה דוגמה".

לדברי מיכאלי, משבר הקורונה החמיר אף יותר את מצב התרבות והחינוך. "הקורונה יוצרת דאגה גדולה שמא הלימודים יצומצמו לאפס. אני חוששת שנותיר את ילדינו לחסדי המסך. היום אנחנו במצב שבו הנראות היא חזות הכל – וזה הדבר הקשה. תוכניות הריאליטי, וכל המניפולציה שהן מלמדות, כל הדברים המקלקלים הללו. כל דבר שבנוי על קנוניה 'לגיטימית', זה דבר אסור. זה לא מוסרי.

"אני עדיין לא מבינה איך יצרו תוכנית שלמה על שקרים וקנוניות. אם 'הישרדות' זה על כוח פיזי – בואו נראה אותו. אם זה בנוי על קנוניות, קשה לי לקבל את זה. זה לא קיים בתוכניות האוכל, והן בכל זאת טובות. אנשים אוהבים לראות סדרות. אז למה לדחוף את כל הרוע הזה?"

יש לכל זה חלופה?
"כן. יש דיווחים מהתיאטראות, מהסימפוניות, מהתזמורות – שלא ביטלו את המינויים. אנשים בארץ מחכים לזה. הקהל שלהם הוא גדול. אין לזה תקדימים רבים בעולם. במצרים העלו אופרות נפלאות והופעות ג'אז. זה נוגע בצורך עמוק. שוחרי התיאטרון בישראל הם רבים".

מה את עושה בימינו?
"החיים עברו לאינטרנט. אני מפעילה תוכנית רדיו מהבית, בוחרת שירים – והכל דרך הרשת. אני יודעת לשלוח חומר לטכנאי מ-fm103, יש לי מיקרופון ואני שולחת לעריכה כשאני מסיימת. אני נכנסת לשידור מתי שאני רוצה. אני מנסה לשים את האצבע על הדופק של אירועי תרבות. אני לא מתיימרת לכסות הכל, הבחירה היא לפי טעם אישי. יש לי שעה בשבוע, אז אני לא צריכה להתנצל. אני יכולה להגיב חברתית להתרחשויות.

"האורח הקבוע שלי הוא בני ציפר. אני יכולה להשתעשע איתו, אבל האמת היא שאני מעריצה שלו. יש לו טעם מדהים. אנחנו מארחים הרבה מאוד זמרים, הרבה יוצרי תיאטרון. לפעמים סיפורים אנושיים וקרובים שמסתכמים באיזה שיר.

"לפני שבועיים או שלושה הקדשתי תוכנית לגידי גוב. השבוע התרכזתי בזמר, אבנר מולד, ואז גיליתי שהוא נכד של יהודה שרת. כל הריבוד הזה של תרבות, ולהיות נכד של הילה שרת, זמרת נפלאה, ואיש תרבות כזה – זה מאוד מעניין. כפי שאתה רואה, אני מאוד אוהבת את העבודה שלי".

כיצד היית מתארת את הזיקה בין הגמלאים לתרבות?
"השכבה שאני נמנית עליה, הגיל השלישי, היא זו המאכלסת את אולמות הקונצרטים. לכל מקום שתלך, תמיד תראה שיש הרבה שיער לבן באולמות. רואים אותנו בתיאטרון, במחול, במוזיאונים ועוד (לרוב נשים יותר מגברים משום מה).

"בדרך כלל זה מה שאנחנו נהנים ממנו. יש הנחות והטבות לגיל השלישי, כמו שלישי בשלייקס. כל הזמן יש לאן לצאת. רק תעקוב אחרי עיתונים ותראה שיש חיים מלאים. אם אתה מוצא אפשרות להירשם למכון כושר, אתה יכול להתעמל או למצוא לך אתרים מתאימים לפעילות. אם אתה בבית אבות או בדיור מוגן, יש שם המון פעילות תרבותית. כך חיים פנסיונרים. יש גם חברויות שאתה לומד להעריך, כי הילדים לא יכולים למלא את החלל. זה מאוד חשוב".

מה את מצפה מהגמלאים?
"לא לוותר. גם כשחיים בקפסולות. לקחת חלק. לא לוותר. לא לחשוב שהם מיותרים. אי-אפשר לשים את כל גמלאי ישראל בהוספיס. אף אחד לא יודע, או כמו שכתב אריאל הורוביץ: 'לא לנו להחליט מתי תבוא המעלית'. אני רואה אנשים שמשחקים ברידג' וזה נותן להם הרבה שמחה ועניין בחיים".

יש לך ציפיות גם מהצעירים?
"אנשים ששרים צריכים לקרוא שירה, להתעניין במשוררים. להבין על מה מדברים על הבמה. אני חושבת שהם צריכים לחשוב על דרכים מקוריות. לא לחקות את מי שהצליח. למצוא את הקול שלהם בתוך כל הבלגן.

"התחרות היא מאוד קשה וצריך הרבה מזל. יש הרבה יותר תחרות מאשר בזמני. יש יותר אנשים, ויותר אנשים מוכשרים ומיומנים. אני לא יודעת איפה הייתי אם הייתי נולדת היום, אני חושבת שנולדתי ממש בזמן. אני מאחלת לצעירים להשקיע בחברויות ולהישאר סקרנים ביחס לעולם".