28 ספר תיכון, היה כבר שנים רבות חסיד גדול של העבודה המאורגנת, ופעל במלוא המסי־ רות והמרץ לקדם את הרעיון במסגרת תפקי־ דו הקודם באיגוד עובדי הסלולר, האינטרנט וההיי-טק בהסתדרות. בין היתר, ליווה בראון ועדים רבים בהתארגנויות ראשוניות, במאבקי עובדים ולא פעם בניהול משא ומתן להסכמים קיבוציים, כששיאה של הפעילות בפתיחת שערי ההסתדרות לעובדי ההייטק. "הייתה פה חבורה רצינית מאוד של הוועד", משחזר בראון. "וכנראה תרמו לכך גלי הפיטורין שקדמו להקמה. היה קשה מאוד להסתיר את העובדה שהחברה צומצמה בתוך .1,000־ עובדים בישראל ל 5,000־ כמה שנים מ זה דבר שכל עובד היה ער כלפיו, ומצד שני היו עבדים שחששו. לא היה אז מקום נוסף בענף הייטק שבו יש ועד ואפשר להסתכל עליו וללמוד ממנו, אז נדרשה אמונה מצד העובדים. גם אני לא ידעתי לאורך כל הדרך אם הדבר הזה יצליח. היה חשש שאם המאבק לא מצליח, כל מי שנמצא בוועד או קשור אליו יפוטר, מה שההנהלה אכן ניסתה לעשות". "הרבה מאוד מהתפקיד שלנו היה לגרום לעובדים לתת בנו את האמון", מסביר בראון. "נתקלנו בהרבה מאוד טיעונים שביטאו חוסר אמון, בהסתדרות או ברעיון של התאגדות בכלל. המושגים האלה של 'נמל אשדוד', כו־ חניים או עולם תחתון חלילה, שמענו עליהם. טיעון נוסף היה ש'זה לא יעשה לנו באמת טוב', וכמובן ש'אנחנו זה הייטק', זה לא מתאים לעו־ לם העבודה של היום, זה 'עולם ישן'". איך התמודדתם עם הגישה הזו? "בשיחות שהיו בתקופת הקמת הוועד ני־ סינו לגרום לעובדים לתת אמון ברעיון של התאגדות אנושית," מוסיף בראון. "לחלק מהעובדים לקח זמן להבין שהנהלת החברה היא לא לטובתם, שיש פה שני צדדים, ובסו־ פו של דבר אנחנו בצד של העובדים וההנהלה היא לא בצד שלהם. על זה היו המון ויכוחים. אלה ויכוחים שבהם נגררים לפרטים קטנים, כמו האחוז שלוקחים מהמשכורת לטובת דמי חבר, ולמה צריך לשלם. הוציאו כל מיני כתבות על ההסתדרות, ואמרו למה צריך פוליטיקה. בסוף, הטיעון המרכזי שגובר על כולם הוא האם אתה, העובד, סומך עלינו שאנחנו בצד שלך? האם אתה מבין שאתה לא לבד, אלא חלק מציבור גדול של עובדים?" "בענף ההייטק יש הרבה הטעיות בסוגיה הזו", אומר בראון. "כל המנהלים הזוטרים, וגם הבכירים יותר, רואים את עצמם לפע־ מים כקבוצה נבדלת משאר העובדים וקרו־ בה יותר להנהלה, אבל בפועל, החלוקה היא שונה: מצד אחד יש קבוצה קטנה של אנשים שמקבלים את הבונוסים השמנים, יושבים בישיבות הדירקטוריון ואמורים עכשיו נח־ ליט אם לפטר עובדים, ומצד שני ניצבים מהעובדים. המשימה המשמעותית 98% במהלך ההתארגנות היא לשכנע את אותם שהם ציבור אחד, ציבור שהוא לא נפרד. 98% השלב השני הוא להגיד: אנחנו הוועד, וגם אנחנו חלק מהציבור הזה. אתה צריך לסמוך עלינו שאנחנו ההנהגה שלך. אתה צריך לתת בנו את האמון הזה. ובאמת, זה נורא קשה לשכנע, כי אמון הוא כמו אמונה. זה לא דבר שיש לגביו ידיעה והוכחה. יש בזה מימד של סיכון מסוים, כי עובדים פחדו שידעו שהם קשורים לוועד". : השביתה הראשונה בהייטק 2018 הישראלי בשביתה, ECI פתחו עובדי 2018 בינואר לראשונה בתולדות ההיי-טק הישראלי, תוך שחברי הוועד חוסמים בגופם את הכניסות לחברה. בתגובה לכך, הזעיקה ההנהלה למקום מאבטחים רבים שפעלו באלימות קשה כנגד העובדים". איך חוויתם את השביתה? "זו היתה אחת התקופות הסוערות ביותר בחיי", מעיד בראון. "עודדתי את חברי הוועד לדרוש מהעובדים לא לפחד, וקבוצה גדולה מאוד הצטרפה אליהם והלכו איתם עד הסוף. זה התחיל בהפגנות נגד הפיטורים מול בעלי החברה, והמשיך בחסימה פיזית של בניין הח־ ברה. הם עמדו בכניסה מול החברים שלהם והקשו את המעבר על כל מי שרצה לעבוד. הם לא נרתעו גם מהאלימות, ולצערי, חלקם אפילו אושפזו בבית החולים, אבל בעמידה האיתנה שלהם הם הראו לכולם, לעצמם ולהנהלה, שהם נלחמים ביחד, שאי אפשר לפגוע בעו־ בדים באופן שרירותי וזה יעבור בקלות, כפי שהיה עד אז". בין העובדים שלא לקחו חלק בשביתה הסו־ ערת והתקדימית נמנה גם ליכטמן: "אני ועוד מנהלים זוטרים לא שבתנו, ועבדנו מהבית", הוא אומר. "זה היה נראה לי לא טוב. הרגשתי שמבחינתי אני לא רוצה לראות מראות כאלה של דחיפות ומכות בעבודה". השביתה שלוותה במאבק סוער נשאה פרי, ובעקבותיה צומצם מספר המפוטרים שעמד י � , בתנאי פר 60־ עובדים ל 100 על הפרק מ־ שה מוגדלים ועם יכולת השפעה של הוועד על זהות המפוטרים. "בסופו של דבר, קשה להגיד שהאנשים שפוטרו שמחו, אבל הם היו באמת גאים על כך שנאבקו על זה, שהיה מי־ שהו שנאבק עבורם", מספר בראון. "אנשים היו איתם, עמדו בשערים עבורם ואיתם. אלה אנ־ שים שלא היו ברשימת המפוטרים ואמרו שהם מתאגדים למען הרעיון הזה של הסולידריות, ביחד. הם הבינו שגם אם הם הפסידו פרקטית את מקום העבודה שלהם, התנהל פה איזשהו מאבק בשם רעיון שהיה חשוב להם, וזה יצר את ההבדל. אחרי הרבה שנים שבהן פוטרו פה עובדים והלכו הביתה בלי שום פיצויים כס־ פיים ובלי שום מאבק או אפילו שיחה מקדימה, כאילו שהם סתם איזשהו מספר, פתאום היה ״ הוועד לא יכול היה למנוע את המכירה של הבניין או את לקיחת ההלוואות, אבל לפחות היה יכול למנוע את הפיטורים של האנשים. בסוף, החברה זה העובדים, לא הבעלים. הבעלים בא והולך, והעובדים נשארים פה.״ האנשים שלנו צילום: אסף צבי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=