עלהפיגומים 46 | ), עורך דין מוסמך 44( נאור קקון שנים שמתגורר 10- כבר מעל ל ברמת גן, נכנס בימים אלה לתפקידו החדש כמזכיר איגוד מקצועי ומחזיק תיק ענף הבנייה והתעשייה במרחב רמת גן. בימים האחרונים הוא נפגש עם אנשי הענף, לומד את ההסכמים הקיבוציים, את העובדים ואת האופי של הענף באזור, כדי שיוכל לייצג את העובדים ולהביא לחתימתם של הסכמים נוספים. "אני חושב שיש כאן ענף מעולה", הוא אומר. "גם בהסכמים הקיבוציים, גם בתנאים שיש לעובדים, וגם יש פה הרבה דברים שהם מעבר. יש פה הסכמים קיבוציים מעולים, מאוד מיטיבים, שהעובדים באמת מרוויחים מהם, שמביאים פתרונות אמיתיים בתוך התחום ומחוץ לתחום". קקון התרשם במיוחד מהסכמים ששמים דגש על בטיחות העובדים. "יש פה מנגנונים של בוררות, יש פה מלחמה אמיתית וכנה בתאונות ובמוות של עובדים ודאגה אמיתית לביטחון בענף. ההסתדרות נותנת למעסיקים פעמיים בשנה הדרכות וסדנאות בתחום הבטיחות והגיהות בעבודה, עם מעבדה ניידת לבטיחות שמגיעה עם ההדרכות עד לאתרים. "זה קודם כל רווח של העובד, אבל יש פה גם רווח של המעסיקים. בתחום הבוררות, יש פה דרך יותר מהירה וזולה לסיים את הסכסוכים, בתחום הבטיחות, בסוף זה החיים של העובדים שלך וזו אחריות שלך. מעסיק שקורית אצלו תאונה ישלם פיצויים, יפסיק את העבודות ויכול לשבת בכלא. בהחלט שווה למעסיק שהעובדים שלו יהיו מאוגדים, ובטח בהסכמים האלה". "מניסיון, אין תחליף למקום עבודה מאוגד" הזיקה של קקון לפעילות איגוד מקצועי ולהגנה על עובדים הגיעה מהבית. "אבא שלי היה חבר הסתדרות, ועבד במפעלים כל חייו. כך תמיד ידעתי מה זה להיות פועל. כשהשתחררתי מהצבא, התחלתי לעבוד במפעל קלת אפיקים, שבו אבא שלי עבד כטכנאי שנה". באותו הזמן, 35 מכונות במשך המפעל, שייצר לבידי עץ בקיבוץ אפיקים, פשט את הרגל, וכל עובדיו פוטרו. "ראיתי את אבא שלי ואת שאר העובדים, אנשים מבוגרים, חלקם לפני פנסיה, מאבדים את עבודתם בלי לקבל שום דבר. זו הייתה תקופה מאוד קשה. אבא שלי היה מאוד מאוכזב, והיו עובדים שחטפו התקפי לב, היו מצבים נפשיים קשים, אפילו ניסיונות התאבדות. זה היה מצב מאוד קשה לכולם". תוך זמן קצר, לאחר שמונה למפעל כונס נכסים, ההסתדרות הסכימה מיליון שקלים לפתיחת המפעל 3 לתרום מחדש, והחלה להפעיל אותו (מאז נהרס ). כצעיר שרק השתחרר 2011- סופית ב מהצבא לעולם עבודה קפיטליסטי ודורסני, קקון הופתע לגלות שיש גוף שפועל קצת אחרת. "העובדים במפעל באותו זמן היו ממש אבודים, וההסתדרות היה הגוף היחיד שהתעניין בהם. ראיתי בפעם הראשונה גוף שיש לו אידיאלים, שאכפת לו מאנשים, שמציל את המפעלים בפריפריה. הערכים הסוציאליים האלה שהם הביאו, של התאגדות, של שוויון, של כבוד לאדם העובד, מאוד קסמו לי. הם היו ההפך ממה שפגשתי עד אז מהעולם הקפיטליסטי, שגם היום הוא מאוד מוגזם". בזכות החוויה במפעל, בין השאר, בחר קקון לעסוק במשפטים ולהתמחות בתחום החובות ופשיטות הרגל. הוא עבד עד לאחרונה במשרדים בשוק המסחרי-אזרחי. בעקבות הקורונה סיים את עבודתו במשרד האחרון שבו עבד, ראה מודעת דרושים במרחב רמת גן בהסתדרות, ומיד קפץ על ההזדמנות. "במפעלים לא מאוגדים עובדים מקבלים שכר מינימום ולא אגורה יותר, לא פרמיות ולא כלום, אתה רוצה לעבוד – תעבוד, אתה לא רוצה – אל תעבוד. ההתאגדות תמיד תתרום לך, ותמיד תהיה יותר חזק כשיש לך גב" Unsplash : צילום
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=