26 2025 ספטמבר | עמיתים כ חלק מפעילויות התרבות, מי־ לאו מאות חברי העמותה לקי־ דום מקצועי את בית לסין באחד מימי הקיץ החמים ביותר במהלך אוגוסט, כשהגיעו לצפות במחזה 'אמא', בכיכובה של יונה אליאן. החום הכבד לא הפריע למאות משתתפים להגיע בהסעות לתיאטרון וליהנות מעוד אירוע מוצלח. בפתיחת ההצגה בירכה את הקהל סי־ גלית ברוך-כהן, מנכ"לית העמותה לקי־ בדבריה ביקשה להקדיש דום מקצועי. את הערב לזכרה של אורלי לוי ז"ל, חברת הוועד המנהל של העמותה, שנפטרה בטרם בנוסף, בירכה ליום עת זמן קצר קודם לכן. הולדתה את ציפי פינס, מנהלת תיאטרון בית לסין, שגם היא נכחה בקהל. יונה אליאן, השחקנית הוותיקה, מג־ למת בהצגה רוקרית מזדקנת שנטשה – או אולי לא נטשה – את בנותיה, ועברה להתגורר בארצות הברית, וכעת שבה לי־ שראל לקאמבק (או לא – את זאת תגלו בהצגה). נדמה שהמחזה, שבו משתתפות ארבע שחקניות מופלאות, נתפר על ידי המחזאי הלל מיטלפונקט למידותיה של יונה אליאן. על כך סיפרה השחקנית בשי־ חה שהתקיימה עם הקהל בסיום המחזה. בין היתר, שיתפה אליאן את הקהל בח־ וויותיה מהעבודה על ההצגה: "יש מחזות שמשוחקים במשך המון שנים, והם כבר ידועים ומוכרים. ויש מחזות אחרים, כמו זה, שהם חדשים – המחזה נכתב ואנח־ נו עולים איתו אחרי חודשיים בלבד של עבודה. במחזה מקורי הדמות נבנית מתוך עצמך, וזה אושר גדול. לטעמי, אמנות התיאטרון, והתרבות בכלל, צומחת מתוך שורשים; והשורשים הם מחזה ישראלי, אך כזה שהוא גם קוסמופוליטי. "הלל המחזאי, באמת כותב תפקידי נשים באופן יוצא דופן. זה מפתיע איך גבר מצליח לכתוב ככה נשים; למשל, שייקספיר כתב הרבה פחות טוב את דמויות הנשים שלו בהשוואה לדמויות הגברים", שיתפה אליאן, לקול צחוק הקהל. "כשאת משחקת, מגיע שלב שבו את כשחקנית מבינה את הדמות אפילו יותר ממי שכתב אותה, משום שאת כל כך נכנסת אליה. זה היה תהליך של עבודה, והלל היה נדיב וקשוב מאוד – כולל בי־ צוע שינויים במהלך החזרות". על השאלה עד כמה היא רואה את עצמה במחזה השיבה אליאן כי בעיניה כל אחד מוצא משהו מעצמו במחזה. "המון אנשים מגיעים להצגה עם אימא שלהם", סיפרה. "זה פותח הרבה שאלות, שיחות ובירורים בתוך המשפחה. בעיקר מה שעולה כאן הוא הזכות שלנו כנשים ואימהות להגשים את עצמנו, לפתח קריירה – מול מה שצ־ ריך להקריב כדי להקים משפחה. תמיד שאלו אותי איך אני משלבת קריירה ומש־ פחה יחד, וזה בהחלט נושא לשיחה. מעבר להנאה ולצחוקים, זה התפקיד האמיתי של האומנות". יעל אוחנה מקריית טבעון הגיעה במיוחד להצגה ושמחה על ההזדמנות לב־ לות את אחר הצהריים בתל אביב. "עבד־ מ � שנים, יצאתי לג 35 תי כסייעת במשך לאות לפני תשע שנים, ואני מאד נהנית מהמופעים האיכותיים שהעמותה לקידום מקצועי והעמותה לקידום מקצועי מצי־ עים לנו. אני גם חברה בוועד הגמלאים של המועצה, ושמחה לעודד את כולם לצרוך עוד תרבות". עבורה זו הייתה גם הזדמנות להיפגש עם חברתה, ענת בועז כהן, עובדת עיריית תל אביב: "אני אוהבת להגיע לכל הפעי־ לויות של המועדון – לא משנה אם מדובר בהופעות, בהצגות או בהשתלמויות. הת־ כנים מצוינים, ומתייחסים אלינו בכבוד". אביבית ברי ואורלי בר מרמת גן, שעו־ בדות במרפאת כללית סמייל בגבעתיים, הגיעו גם הן להצגה. "כיף לנו להיפגש – ובמיוחד כשזו הצגה כל כך מצוינת, עם שחקניות נהדרות ומיוחדות, ובפרט יונה אליאן שמגיע לה פרס", סיפרו. "ההצגה היתה מאד מעניינת וריאלית לחיים שלנו. גם בלי קשר לאקטואליה, אנחנו כנשים מתמודדות כל הזמן עם דילמות כאלה בין משפחה לעבודה, וזה בהחלט נתן מקום ⚫ לחשוב על הדברים". "כשאת משחקת, מגיע שלב שבו את כשחקנית מבינה את הדמות אפילו יותר ממי שכתב אותה, משום שאת כל כך נכנסת אליה. זה היה תהליך של עבודה, והלל היה נדיב וקשוב מאוד – כולל ביצוע שינויים במהלך החזרות״ שחקניות ההצגה (יוה אליאן במרכז) עם סיגלית ברוך כהן (מימין), ציפי פינס וגיל בר-טל. צילום: באדיבות שחר-און
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=