61 אך בסוף השנה שמחתי להיפרד מהם, כי כאב הלב הכרוך בהיכרות חסרת העתיד איתם היה קשה לי מדי. גם אני עזבתי ח � בעקבות התלבטויות, התפתחות אישית ו 19 את הדת בגיל וויות כאלה ואחרות. שאר העלילות והאירועים בספר הם פרי דמיון מוחלט". מה עמד מאחורי הבחירה להכניס לספר מקצועות "שקופים" כמו סייעת בבית ספר לחינוך מיוחד? ומאיפה ההשראה לדמויות בספר? "יש בארץ שלנו המון אנשים שהמקצוע שלהם כזה – שול לייתי אבל ממש לא שולי. חוטבי העצים ושואבי המים. נהניתי מאוד לכתוב אותה ואת אלי ולהמציא את דמויותיהם. בכתיל בה הראשונית הדמות של שוש הייתה שטוחה, הומוריסטית וסטריאוטיפית. אחת העבודות החשובות יותר שעשיתי בזל כות העורכת דבורה נגבי היא הפיכתה של שוש לדמות עגול לה, מנומקת, אנושית ונוגעת. הילדים מבית הספר מבוססים על ילדים שהכרתי בשנת השירות שלי, כמובן עם השינויים שנים 30- הנדרשים לשמירת פרטיותם, אף שמדובר ביותר מ אחורה. מילות המנטרה שהילדים חוזרים עליהן שוב ושוב – 'יא אלוהים כל הלילה לא ישנתי'/'הוא אמר לי-הוא אמר לי' – הן ציטוטים אמיתיים". כמה הספר מושפע ממגמות בחברה הישראלית? למי כתבת אותו? "זה ספר מאוד ישראלי. הוא מתרחש בלב הקונפליקט הפול ליטי, ובכל זאת הוא אינו ספר פוליטי. אפרת הגיבורה שלו גרה בהתנחלות והיא דתייה. זאת עובדה. זאת האישה, זאת דרך החיים שלה, שם היא גרה ואין שום קשר בין זה לבין האדם שהיא, לאופי שלה, לעבר שלה, לזוגיות שלה ולתהליכים שהיא עוברת. היא גרה שם כי בירושלים היה להם יקר מדי לקנות בית וזה היה הכי קרוב שיכלו לגור ליד העיר. אומנם אין לה בעיה אידיאולוגית עם המגורים מעבר לקו הירוק, אבל היא גם לא גרה שם מתוך אידיאל, אלא מתוך נוחות ושיקול דעת כלכלי. "עם זאת, מכיוון שהיא גרה בהתנחלות, ומכיוון שהיא יוצאת ובאה בין אנשים שאינם גרים בהתנחלות, יש דיבור ודיון סביב הנושא. למשל גידי, אח של שירת ים, שהוא פעיל שלום, מסרב אידאולוגית לעבור את הקו הירוק. יש גם עניין סביב בחירתו של יאיר, בנה של אפרת, לברוח מהבית ולהפוך לנער גבעות. אפרת מזועזעת ומבועתת מהרעיון שהבן שלה בחר לגור במאחז בלתי חוקי. צביקה החוקר הפרטי מנסה להאיר את עיניה שככה היא נתפסת מצד האזרחים שיושבים . לא כתבתי בספר, אבל האמת היא שככה כולנו, 67 בגבולות כל אזרחי ישראל, נתפסים אצל רבים מאזרחי העולם – חיים בסכנה ועל אדמה ספק חוקית. "בימים האלו של קיטוב ושנאה ניסיתי לכתוב כמה שפחות שיפוטי. החיים פה לא קלים ולא נעימים לאף צד, ואין בשום צד של המפה הפוליטית רעים או טובים מוחלטים. "לגבי קהל היעד של הספר, אני אדם חילוני, הליברליות היא הדת שלי וכתבתי את הספר ממקום ליברלי ופלורליסטי. אומל נם רוב הגיבורים בספר דתיים, אבל זה ספר על אנשים, לא על דתיים. אם בכלל, יש בו הרבה ביקורת על העולם הדתי, ובמיוחד על החינוך המיני או על היעדר החינוך המיני ועל השוביניזם המגולם בדת. "מאז שיצא נראה שהוא מושך תשומת לב מסוימת מצד הקהל הדתי, אני מניחה שהייתי אמורה לצפות את זה כשל כתבתי על גיבורה מתנחלת דתייה. אני שמחה שהקהל הדתי אוהב את הספר ומקווה מאוד שיקראו אותו במידה שווה כל אוהבי הספרות. אני מאמינה שכל אחד ימצא בו עניין בלי קשר לאמונתו". לדבריה, קיבלה תגובות אוהדות על הספר, ודיברה בעיקר עם קוראים לא דתיים. "אנשים דיברו על כתיבה חומלת ורל גישה, על נגיעה בנושאים נפיצים בדרך עדינה, מישהי כתבה שהיא גם בכתה וגם צחקה, כמה קוראים ביקשו שאכתוב ספר המשך כי הם נקשרו לדמויות. הורים לילדים מהחינוך המיוחד הודו לי על מתן מקום לאוכלוסייה הזאת ועל טיפול עדין ורל גיש בנושא. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי הייתה ממבקרת הספרות גילית חומסקי שהכתירה אותו כאחד הספרים הטול בים שיצאו השנה. הייתי שמחה שהספר יגיע לכמה שיותר ⚫ קוראים, זה יהיה הסיפוק הגדול ביותר שלי". בתשבע קודיש. כל אחד ימצא בספר עניין בלי קשר לאמונתו. צילום: אביבית רימון בימים האלו של קיטוב ושנאה ניסיתי לכתוב כמה שפחות שיפוטי. החיים פה לא קלים ולא נעימים לאף צד, ואין בשום צד של המפה הפוליטית רעים או טובים מוחלטים.״ "
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=