ט � ייא לי כבר לעבוד בכיסופים, ברעים, בזמרת, במב חים וביישובים נוספים בנגב המערבי", מספר אלכס ת � , מ 85 חחונטמן, "אני כבר לא זוכר את כולם". הוא בן בקבוצות 2024 גורר בקריית עקרון, ומתנדב מאז ינואר ו � עעודה, "קבוצות שמגיעות באוטובוסים ליישובי העוטף וע בדות בכל מיני עבודות חקלאיות כדי למלא את מקומם של הפועלים הזרים והפלסטינים שחסרים". . "הורי, אחי ובני משפחה 1939- חרונטמן נולד באמסטרדם ב ע � , ב 1947 עליתי ארצה, בסוף 8 ננספים נספו בשואה. בגיל ש � זזת דודתי שעלתה לפני בעליה בלתי לגאלית, נתפסה וי בה במחנה המעפילים בעתלית. דודתי הפכה להיות לי אמא בפועל. בהתחלה התגוררתי בקיבוץ משמר דוד. נשאתי את שנים. בהמשך גרנו שנים ארוכות בבן 57 פנינה לאישה לפני שמן, מתוקף תפקידי כמנהל הרפת. "בתחילת תשפ"ד, אחרי יום הכיפורים, נסענו כל המשפחה לאמסטרדם לאירוע מיוחד, להניח אבני זיכרון לזכר שמונה ת � ממני משפחתי שנרצחו בשואה. כמה חודשים לפני כן ה חלנו את התהליך מול ארגון הולנדי, סיפקנו להם את המידע על בני משפחתי שנספו בשואה וכתובות מגוריהם, בנוסף ב � ללשלום סמלי. הארגון הזה מברר את המידע, מכין את הא נים ומטפל בכל האישורים הדרושים לצורך הנחתן. "בבוקר שבעה באוקטובר ישבתי לאכול ארוחת בוקר קלה לפני האימון בחדר הכושר. הייתה אזעקה. אני ואשתי רצנו י � ללמ"ד. ישבנו בממ"ד ולאט לאט הגיעו הודעות הזוועה למ ניהן. בהתחלה לא ניתן היה לדעת מה קורה, אבל ככל שזה התבהר הבנו שהמצב חמור מאוד. "היינו מאוד מודאגים מכל מה שקורה וחיפשנו איך אנחנו יכולים לעזור. חשתי שבשל גילי, רוב היוזמות וההתנדבויות לא מתאימות ליכולות שלי. כלתי היא אשת צבא, סגן אלוף בקבע. מאז שבעה באוקטובר היא הייתה מגויסת כל הזמן, בני נותר לבד עם שלושה ילדים קטנים בבית. עזרנו לו עם הילדים. בילינו איתם זמן רב. זו הייתה תרומתנו הצנועה. ק � שמעתי לראשונה על קבוצות העבודה בח 2024 ""ינואר לאות ומיד הצטרפתי. האוטובוסים של המתנדבים יוצאים מרחובות, מתל אביב וממקומות נוספים. כל אוטובוס יוצא ו � בברך כלל לעבודה אחרת, אבל לפעמים, כשיש עבודות גד לות, מגיעים כמה אוטובוסים. כך יצא לי גם לעבוד עם בתי שגם היא מתנדבת, אבל מגיעה עם ההסעה של תל אביב. "אנחנו עובדים בענפי חקלאות שונים, לפי הצורך העונתי: קטיף, שתילה, דילול, עישוב, ניקיון, אריזה. פה ושם שמענו הפגזות, פעם אחת או פעמיים נאלצנו להישכב על הרצפה בשל ירי רקטות. "אחד הדברים שלומדים בעבודה החקלאית זה כמה ידיים ו � ייק עובר מהרגע שהזרע נטמן באדמה ועד שהוא מגיע כמ ב � צצ גמור למדף בסופר. כמה עבודה נדרשת בשביל כל עג מ � נניה או פלפל. הרבה עבודות שפשוט לא ניתן לעשות ב כונות, עבודות שדורשות ידיים עובדות. זה דבר שאתה לא חשוף אליו עד שאתה הולך בעצמך לעבוד בחקלאות. למדנו להעריך את הירקות שאנחנו אוכלים, להסתכל אחרת על כל חסה או חציל. "העבודה הקשה והנמרצת נתנה לי הרבה כוח. אתה מתנדב ת � ווותן, וזה נותן לך כוח. גיליתי שלמרות גילי אני מסוגל ל רום. זו תחושה משמחת. אני רואה בהתנדבות ברכה רבה לכל הצדדים. אנחנו תורמים ידיים עובדות שחסרות מאוד מ � בבקלאות, גם היום, ואנחנו מקבלים מזה חוויות נפלאות ו שמעות. אני חושב שיש בזה גם הרבה ערך חברתי. ש � ""בוצת המתנדבים התגבשה לאט לאט. לא כל האנשים מ תתפים כל שבוע, כל אחד והאילוצים שלו. לומדים להכיר אחד את השני ונוצרות חברויות. פוגשים חלק מהעם שלא הכירו לפני כן. אלה אנשים מכל חלקי האוכלוסייה, ממגוון גילאים. באות משפחות. הורים וילדים. אנשים מבוגרים שמגיעים עם ההורים היותר מבוגרים שלהם. האווירה מצוינת וזה תורם לנו הרבה. עובדים במרץ, בנכונות, בשמחת עבודה. למדתי שרוח ההתנדבות נושבת בעם ישראל. עם ישראל מתגלה ביופיו, לצערנו, במצבים קשים – למרות הכל ואף על פי כן – וזה ⚫ כנראה אחד הדברים שעושה אותנו מה שאנחנו". "אנחנו תורמים ידיים עובדות שחסרות מאוד בחקלאות, גם היום, ואנחנו מקבלים מזה חוויות נפלאות ומשמעות. אני חושב שיש בזה גם הרבה ערך חברתי" ״ 48 , פסח תשפ"ה 2025 אפריל המעוף ״שלך״ לגמלאי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=