19 למשל לאחר אירוע מוחי או אחרי ניתוח להסרת גידול בראש. זה לא הוגן שבן אדם שהולך למיון כי הוא לא יכול להזיז את יד ואת הרגל שלו, ואין מקום במחלקה הנוירולוגית אז הוא נשלח לאשפוז בפנימית ומחכה חמישה ימים כדי לראות מטפל שיה קומי. הרי אילו התאשפז בנוירולוגיה הוא היה מתחיל יום אחרי". את חוסר השוויון הזה בן עמי פועלת לתקן. היא התחילה את הקריירה שלה במחלקת השיקום של איכילוב, בתקופה שלא היו בכלל שירותי שיקום במחלקות הפנימיות. כשבן עמי נרשמה ללימודי המשך, הייתה צריכה להוריד אחוזי משרה והבינה שזה לא יתאפשר במחלקת השיקום. "אז אמרה תי למנהלת שלי, שמאוד זרמה איתי למזלי, שאני רוצה לנסות ללכת למחלקה פנימית, שאני מודעת למצוקה שיש שם, יודעת שקשה לגייס לשם עובדים. יחד עם קולגה הצלחנו להשיג משרות חלקיות שמיועדות לפנימיות, והתחלנו לעבוד. וזה מדהים. אני עפה על העבודה". העבודה של מרפא בעיסוק מתמקדת באבה חון פגיעה בתפקוד ובעזרה למטופל לשקם את המיומנויות שנפגעו או להתאים את הסביבה שלו למצבו כך שיוכל לחזור לתה פקד. חלק מהעבודה כוללת התאמה של אביזרי עזר. "אם למטופל יש אחיזה חלשה ביד מאיזושהי סיבה והוא לא מצליח להחה זיק כפית, יש פתרונות מאוד פשוטים בתוך בית החולים שאפשר להביא לו. זה יכול להישמע שולי כשמדובר באדם במצב רפואי מורכב שדורש הרבה התערבויות רפואיות, אבל כשבן אדם לא יכול להאכיל את עצמו זה מבאס, והמשמעות היא שהוא לא יאכל עד שמישהו יתפנה להאכיל אותו. אני יכולה תוך שנייה לפתור לו הרבה תסכולים ולקדם אותו תפקודית. בלי שירותי ריפוי בעיסוק במחלקות הפנימיות זה לא היה מתאפשר". במחלקות לטיפול נמרץ, תחום נוסף שנמה צא באחריות של בן עמי בהיעדר תקן קבוע למרפא בעיסוק, בן עמי עובדת בשיתוף פעולה עם קלינאית תקשורת כדי לאפשר לפצועי עמוד שדרה לתקשר. "כבר בטיפול נמרץ אפשר להבין שבן אדם יישאר משותק ארבע גפיים כל חייו, ויכול לקחת זמן רב עד שהוא ישתחרר מטיפול נמרץ ויעבור למחלה קה שיקומית. אנחנו רוצים כבר לאפשר לבן אדם לתקשר עם הסביבה. או כשמדובר בפה צוע צעיר, רוצים לאפשר לו לגלול באינטרנט, זה התפקוד הכי בסיסי מבחינתם. אז אנחנו הולכים אליו כבר באשפוז ומתאימים לו אביה זרים לתקשורת, מערכת מיקוד מבט. קופות החולים משתתפות יפה בעלות המכשיר וההתקנה, ועבור פצועי צה"ל גם משרד הביטחון משתתף. זה מאפשר להם לראות סרט בזמן האשפוז בלי שמישהו צריך ללחוץ להם על הכפתורים. זה ממש משנה חיים. ואז, כשהוא מחלים מספיק כדי להגיע למה חלקת השיקום כדי להתחיל את התהליך באינטנסיביות, הוא לא מתחיל מאפס, כבר יש לו כלים ויש לו תקשורת עם העולם". חלק ניכר מהעבודה של בן עמי במחלקות הפנימיות מתמקדת בהערכות תפקוד שעוזרות למטופל, למשפחתו ולצוות המטה פל לקבל החלטות על המשך הטיפול. "לפה עמים אנחנו קובעים שמטופל יכול להרוויח משיקום, והצוות הרפואי לא מסכים איתנו. הם אומרים, 'רפואית לא יהיה כאן שיפור, אז למה שיהיה שיפור תפקודי?' אבל אנחנו כן רואים את הפוטנציאל לשיפור בתפקוד. הרבה פעמים אנחנו מצליחים לשכנע ולנה תב את המטופל לתהליך שיקום. לא תמיד, אבל כשזה מצליח – זה ניצחון". בן עמי גם עוזרת למטופלים במחלקות הפה נימיות להבין איך נכון שישתחררו מבית החולים. "מטופל שעבר כריתת רגל וגר בקומה השלישית בלי מעלית, האם ריאלי שיחזור לביתו? לא תמיד. לפעמים הוא יעה בור שיקום, יקבל פרוטזה, ואז זה ריאלי. אבל לפעמים קטועי רגל לא מקבלים פרוה טזות, כי הם נחשבים פחות שיקומיים מסיבות רפואיות או קוגניטיביות. ואז צריך לחשוב אם כל המשפחה תעבור לבית נגיש, אם המטופל יעבור למוסד. צריך לחשוב מה עושים יחד עם המטופל. אם המטופל אומר שהוא נחוש לחזור הביתה לא משנה מה, אני צריכה לשקף לו איך החיים הולה כים להיראות, לוודא שהוא מבין שיש מצב שהוא יעלה הביתה ולא יירד משם למשך שנים. אלה תהליכים מורכבים, מול המטוה פל, המשפחה, ולפעמים גם הצוות הרפואי. "אחד הנושאים הבולטים שמעסיקים אותה נו בפנימיות אלו מצבים של ירידה קוגניטיה בית, ברמה שמטופל כבר לא מסוגל לקבל על החלטות אודות יכולותיו להמשיך לגור ללא עזרה או עם עזרה מינימלית בקהילה. לריפוי בעיסוק יש סוללת אבחונים ייעודית להערכת שיפוט ומסוכנות ובכך לסייע בהה שמה של מטופל למסגרת מתאימה". הרבה פעמים יש דרך להנגיש את הסביה בה למטופל. "אפילו דברים קטנים בסיסיים שאנשים נוטים לא לחשוב עליהם. למשל במצב של קשישים שיש להם כבר ירידה בתפקודי שיווי משקל, שהיום כבר ידוע שיש קשר ישיר לירידה קוגניטיבית כמו תפקודי קשב ותפיסה מרחבית, יכולים להחליק על שטיחים בבית ולא לחשוב על זה שיהיה להם יותר נוח לתפקד בבית בלי שטיחים. זה מה שאני אוהבת במקצוע הזה: לראות את ה'יש', למקסם את מה שהאדם כן יכול לעשות, ולאפשר איכות חיים". "לפעמים אנחנו קובעים שמטופל יכול להרוויח משיקום, והצוות הרפואי לא מסכים איתנו. הם אומרים, 'רפואית לא יהיה כאן שיפור, אז למה שיהיה שיפור תפקודי?' אבל אנחנו כן רואים את הפוטנציאל לשיפור בתפקוד. הרבה פעמים אנחנו מצליחים לשכנע ולנתב את המטופל לתהליך שיקום. לא תמיד, אבל כשזה מצליח – זה ניצחון" פולי בן עמי. צילום: באדיבות המצולמת
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=