25 שלא הכול כאן ועכשיו. יהיה לו קשה יותר לפתח הבנה שפתית מופשטת. לכן חשוב מאוד לטפל בלקות שמיעה מגיל צעיר". מכיוון שיכולת השמיעה חשובה להתפתחות תקינה, בדיקת שמיעה ראשונית נעשית השעות הראשונות של חיי התינוק. 48- ב "הבדיקה היא סינון ראשוני למציאת חשד. לקות שמיעה אצל תינוקות היא נפוצה למדי, תינוקות. 1,000- מ 3-2 בערך גרינשטיין מסבירה על תהליך השמיעה אצל בני אדם. "צליל נכנס לעור התוף ועובר דרך חלקי מערכת השמיעה השונים אל המוח, שם הוא מועבד לכדי הבנה ונקיטת פעולה. נניח שאני עומדת ברחוב ושומעת צליל של קורקינט וזזה כדי לא להיפגע. מה התהליך שהתרחש? האוזן שלי קיבלה צליל, ומרכז השמיעה של המוח שלי עיבד את זה למסקנה שזה צליל קורקינט, ומכאן שליחת האות החה שמלי לתזוזה". בגלל מורכבות תהליך השמיעה, נדרשות כמה בדיקות כדי לוודא את מקורה. "אחרי הסינון ע � השעות שלאחר הלידה, נ 48 הראשוני בשות בדיקות נוספות – חלקן אובייקטיביות, כלומר לא נדרשת השתתפותו הפעילה של התינוק, וחלק סובייקטיביות, כלומר התינוק נדרש להגיב. בשקלול התוצאה מובא בחשה בון תהליך התפתחותי שמתרחש בקרב תיה נוקות: מעבר מרפלקס של שמיעה להקשבה – אפשר לחשוב על הרגע הזה שבו התינוק מגיב לצלילים שהוא שומע". 'השתלה' היא השם לתהליך הכנסת השתל באוזן. שתל שבלול אינו מחליף מכשיר שמיה עה, אלא נותן מענה ללקות שמיעה חמורה יותר ממה שמכשיר השמיעה יכול לענות עליה. "זה תלוי ברמת הדציבלים שהתינוק מסוגל לשמוע". השתלת שתל השבלול אינה סופו של תהליך אלא רק תחילתו. "זה תהליך שנמשך באופן כזה או אחר לכל החיים. לכן מבחינתי מעורה בותם של הורים היא חובה, ובכל טיפול שלי יש הורה בחדר. אנחנו, קלינאי התקשורת, אפיזודה חולפת של שנתיים-שלוש, חמש שנים במקסימום, ואילו ההורים עם הילדים לשנים רבות. המטרה שלי היא שההורים ישה לטו בשדה הזה – זיהוי סוגי שתלים, מציאת הגירויים הנכונים, זיהוי תקלות בשתלים, מציאת הדרך המתאימה לילדם לחשיפה שמיעתית נכונה וכולי". סיבה נוספת לשותפות עם ההורים היא הימה צאותם עם הילד בסביבה היומיומית. "אם הורה אומר 'אני אעשה הכול בשביל שיפור השמיעה של הילד שלי' וקובע כל יום מפגש על קלינאית תקשורת, כלומר שבע שעות תרגול, זה מצוין, אבל לצערי לא מספיק – כי מה שחשוב זה הסביבה של הילד שתהיה עם הגירויים הנכונים והכשרת הגורמים המטפה לים, הורים, סבים וסבתות, לתרגל את השיה מוש בשתל אצל הילד". בחירת המסגרת החינוכית המתאימה לילד עם השתל תלויה בתפישה של ההורים ואנשי המקצוע. יש הסבורים ששילוב במסגרת חיה נוך מיוחד בשנים הראשונות יקל את תהליך הלמידה השמיעתית והשפתית, גם אם שילוב זה זמני. עם הטכנולוגיה הנוכחית, " אין סיבה שילד עם שתל שבלול יהיה בחינוך המיוחד, אלא אם נזקק למסגרת מסיבות אחרות". גרינשטיין מתייחסת להתנגדות של חלק מקהילת החירשים לשתל השבלול. "הבחירה לבצע השתלה היא של ההורה, ואני מקבלת לחלוטין שיש הורים שתופסים חירשות כמרה מההורים שנולדים 90% , כיב בזהות. עם זאת להם תינוקות עם ליקוי שמיעה הם שומעים". התחנה הראשונה אחרי שתל השבלול היא קלינאית תקשורת האחראית על כוונון השתל בתהליך שנקרא מיפוי. "אני מקבילה את התהליך הזה לאלתור בג'אז. יש צורך להה כיר את הבסיס, אבל נדרשת יכולת לאלתר בהתאמה לכל ילד וילד". התחנה השנייה היא טיפול אצל קלינאית תקשורת האחראית על שיקום, כלומר לספק לילד ולמשפחה כלים לפיתוח כישורים כדי לחיות עם השתל כל החיים. ״בשנים הראשוה נות לאחר ההשתלה מגיעים למעקב בתדיה רות גבוהה יחסית. בהמשך תדירות המעקב יורדת אך עדיין חשוב לתחזק את השתלים ואת התפקוד השמיעתי, כדי להפיק מהשתה לים את המיטב ולחיות איתם ולצידם״ . התהליך מעניק הצצה לסוגים השונים של קלינאיות תקשורת רק בתחום השמיעה. מלבד קלינאית תקשורת העוסקת במיפוי וקלינאית תקשורת העוסקת בשיקום, יש קלינאית תקשורת העוסקת באבחון בעיית השמיעה – בתחום האודיולוגיה הקלינית הפדיאטרית. "אנחנו, קלינאי התקשורת, אפיזודה חולפת של שנתייםשלוש, חמש שנים במקסימום, ואילו ההורים עם הילדים לשנים רבות. המטרה שלי היא שההורים ישלטו בשדה הזה – זיהוי סוגי שתלים, מציאת הגירויים הנכונים וכולי" טלי גרינשטיין. צילום: באדיבות המצולמת שתלי שבלול. צילום: אלבום פרטי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=