האתגר: לחפור בלי לפספס אף פריט חפירה ארכיאולוגית נתפסת, ובצדק, כאומנות עדינה. אך משימת החפירה, ביסודה, כשמה כן היא – חפירה, במטרה להוציא כמה שיותר אדמה ולהגיע כמה שיותר עמוק, ורצוי במהירות. האתגר הוא לא לאבד או להרוס בדרך אף פריט, גם אם הוא קטן כמו חרוז, או עדין כמו פפירוס. לכן, כל דלי ודלי של אדמה שנחפרת מסומן בצבע, ומועבר בידי הסור חבים אל מסננות גדולות. המסננים מנפים את החול, ומר חפשים בארבע עיניים פריטים בעלי ערך, שמועברים לדלי שמסומן באותו צבע כמו הדלי שממנו הגיעה האדמה. כך יידעו מאיפה בדיוק הגיעו הממצאים. כל צוות חופרים, המונה לרוב שלושה מתנדבים, אחראי על מה שמכונה "לוקוס'" – מקטע חפירה בשטח קטן ועור מק מסוים שמייצג שכבה בחפירה. דוגמה ללוקוס: החדר סנטימטרים (שהוגדר בחדר הסמוך 50 המזרחי, עד עומק כמעבר בין שכבות). אם ימצאו בו, למשל, חרצנים שניתן לתארך לשנה מסוימת, ניתן יהיה לומר שבחדר הזה, בסר ביבות שנים אלה ואלה, נאכלו או נזרקו ענבים מזן כזה או אחר. כל צוות חופרים מקבל לוקוס ודליים מסומנים. המשימה: לחפור בעדינות, להוציא אבנים גדולות, לפורר גושי חול, ולהעמיס הכול לתוך הדליים. תוך כדי, משתדלים החופרים לאתר ממצאים בולטים לעין, גם כדי לא לפגוע בהם בטר עות, אבל גם, ובעיקר, כדי להיות שותפים לחוויית הגילוי. באתר הזה, החפירה מספקת למדי. בכל כמה דקות מוצאים במרבית הצוותים חתיכת חרס או עצם. אבל לא כל הממצאים נולדו שווים. המתנדבים הטריים חוגגים על כל חרס, הוותיקים יודעים שיש ממצאים להתר רגש מהם, וכאלו שפחות. כך למשל, ידיות של חרסים הן פעמים רבות ממצא מרגש לחופר חדש, כי הן גדולות וברור רות יחסית, אבל את המתנדב הוותיק הן לא ממש מרגשות. "אי אפשר להבין כמעט כלום מידיות", מסביר אָב מייזלש, מתנדב ותיק בצוות, וירושלמי ותיק עוד יותר, לאחד הטירור ר � . "הן די זהות בכל תקופה. מה שמעניין בח 40 נים בני הסים הוא השפה, לפעמים גם הבסיס. זה אינדיקטיבי". התואר "אינדיקטיבי" הוא משאת נפשו של כל חופר שמר ראה לארכיאולוג ממצא. משמעותו היא שהארכיאולוג יכול להקיש ממנו, בקלות יחסית, מידע אמין על הלוקוס הנחר פר. כך למשל, מטבעות נדירים, או ממצאים אורגניים שניתן לנתח במעבדה את גילם. האינדיקטיביים המהנים ביותר הם חלקי החרס המדור ברים, בעיקר של אזור השפה, משום שהודות להבדלים סגנוניים, הארכיאולוג המיומן מסוגל פעמים רבות לזהות מייד, על בסיס שבר אחד בלבד, את מודל הכד, ובאמצעותו את התקופה המשוערת שבה נוצר ועל ידי איזו תרבות; רגע מהנה הן עבור החופר והן עבור הארכיאולוג. שאר החרסים נשטפים ומחפשים עליהם כיתוב. אם אין עליהם כזה, הם לרוב יוחזרו במרוכז לאתר החפירה, עבור הארכיאולוגים אב מייזלש. ידיות הן די זהות בכל תקופה. אוהלים קטנים בתוך אוהל גדול שמסוכך מהרוח. אוריה עמיחי מרצה מרצה על הסיפורים על הצוות שלה ביחידה למאבק בשוד עתיקות. אמיר גנור. 38 , תשפ"ו 2025 ספטמבר המעוף ״שלך״ לגמלאי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=