אם במורד הגבעה הסינון הוליד בעיקר חרסים, כאן הממצאים שונים. "תראה כמה חרצנים", אומרת איילה אבוטבול, מתנדבת ותיקה ועליזה ילידת פינלנד. היא אוספת חרצן אחרי חרצן, ומניחה בשקית סטרילית כדי שלא יזדהמו. "אנשים אף פעם לא מאמינים לי כשאני אומרת אבוטבול", עלתה לארץ. 20 היא צוחקת, ומצביעה על שערה ועיניה. בגיל "יום אחד שמעתי שיש דבר כזה חפירות בהתנדבות", היא מספרת, "ואמרתי לחברה שלי שאבוא רק אם היא תבוא. היום היא ארכיאולוגית מפורסמת". אבוטבול לא הפכה בעצמה לחוקרת, אבל ממשיכה להגיע לחפירות מדי שנה. "תמיד אהבתי ארכיאולוגיה של ישראל. תמיד הרגר שתי קשר לכאן, אף שנולדתי במשפחה של נוצרים ממוצא יהודי. אימא שלי מספרת שכשהיא הייתה הרה, היא שמעה חדשות על ישראל, והרגישה אותי משתוללת משמחה". במסננת הסמוכה חוגגים ניצחון כפול. עידו דן ונתנאל שבתאי מצאו ממצא מיוחד – חרוז זהב, ושעה לאחר מכן גם חרוז זכוכית. "פשוט עברנו בין גרעיני הזיתים, והבנו שזה לא זית", מספר דן, מטפל קבוצתי ממרכז הארץ. השניים הכירו בסבב החפירות הנוכחי, ומאז הם מבלים יחד כבר שלושה שבועות. "הדבר הכי מרגש שמצאתי היה קוביית משחק", מגלה דן, "בגלל שבקובייה יש הסתברות, 2,300 וזה דורש תחכום ועדינות שלא ידעתי שהיו לפני שנה". "והדבר הכי מרגש שאני מצאתי", צוחק שבתאי, "זה חמגשית בלי גלוטן. צריך לגוון קצת". הפסקת צוהריים: שניצל קריספי השעות חולפות. העבודה אומנם פיזית ורציפה אך רגור עה יחסית, משום שצריך להפעיל גם שיקול דעת. "ובכלל", אומר גנור, "במדבר צריך לעשות הכול קצת יותר לאט. יום טוב זה יום שהתקדמנו בקצב שרצינו, ואף אחד לא נפגע". החופרים מפטפטים. אחד מהם משמיע מוזיקה רגועה. לקראת צוהריים, כשהחום מתחיל להכביד, החופרים יורדים למאהל להפסקה של שעה. אחד מאנשי רשות הער תיקות מופקד על ארוחת הצהריים, ולצד הטחינה והירר קות הטריים שהוא חותך, הוא מטגן גם שניצלים שנותרו מארוחת הערב של אתמול, ומגיש אותם בסלייסים קטנים וקריספיים. "צריך לאלתר", הוא אומר, "חבל לזרוק אוכל". החופרים מסיימים את הרצועות הקטנות במהירות. עדיין בהפסקה, על כוס קפה שחור, נפתח רצף ארוך של שאלות, שהארכיאולוגים עונים עליהן בחיוך, ובעיר קר ב"כנראה לא היום". "אף שזה רק חלק קטן מהעבודה שלי", אומרת עמיחי, "אני חושבת שממש חשוב לשתף את הציבור בחפירות. זה באמת מקרב את העבודה שלנו לכלל האזרחים. לדעתי, כל אדם בישראל צריך להתנסות בחפיר רה, להבין את הארץ שלו, את המקורות שלו". בסביבות השעה אחת החופרים מטפסים שוב למעלה. נותרו שעתיים של עבודה רציפה. לאחר מכן, כשהאוויר מעט נעים יותר, מתחילים לקפל את האתר – מהדקים את החול בכל חלקות החפירה, כדי שלא יזדהם בממצאים מבחוץ; מסיימים לסנן את כל הדליים; ומעבירים את דליי הממצאים לארכיאולוגים, שמתיישבים למיין ולתעד כל דלי ודלי לפני שישלחו אותם למעבדה. המתנדבים מקפלים את הציוד, מפרקים את הצליות ומסדר רים את הדליים בערימות לפי צבע. לאחר מכן הם לוקחים את הג'ריקנים ושבים למחנה, למקלחת קרה ובגדים נקיים. בחמש אחר הצוהריים מגיע אוכל חם בחמגשיות. חלק מהחברים ייפרדו עכשיו, באופן זמני או קבוע, ויחזרו לבתיהם; אחרים ⚫ ינצלו את הזמן היקר לשנ"צ. אחרי הכול, בשבע יש הרצאה. לפנה״ס, אימפריה רבת עוצמה 200 המטבע שנמצא. הסלאוקים היו בסביבות במזרח התיכון, והם גם 'היוונים' המפורסמים מחג החנוכה. ואחרי שנוקה מנחושת. "תמיד אהבתי ארכיאולוגיה של ישראל. תמיד הרגשתי קשר לכאן, אף שנולדתי במשפחה של נוצרים ממוצא יהודי. אימא שלי מספרת שכשהיא הייתה הרה, היא שמעה חדשות על ישראל, והרגישה אותי משתוללת משמחה" 40 , תשפ"ו 2025 ספטמבר המעוף ״שלך״ לגמלאי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=