עות "שקופים" כמו סייעת בבית ספר לחינוך מיוחד? ומאיפה ההשראה לדמויות בספר? "יש בארץ שלנו המון אנשים שהמקצוע שלהם כזה – שולייתי אבל ממש לא שולי. חוטבי העצים ושואבי המים. נהניתי מאוד לכתוב אותה ואת אלי ולהמציא את דמויותיהם. בכתיבה הראשונית הדמות של שוש הייתה שטוחה, הומוריסטית וסטריאוטיפית. אחת העבודות החשובות יותר שעשיתי בזכות העורכת דבורה נגבי היא הפיכתה של שוש לדמות עגולה, מנומקת, אנושית ונור געת. הילדים מבית הספר מבוססים על ילדים שהכרתי בשנת השירות שלי, כמובן עם השינויים הנדרשים לשר שנים אחורה. 30- מירת פרטיותם, אף שמדובר ביותר מ מילות המנטרה שהילדים חוזרים עליהן שוב ושוב – 'יא אלוהים כל הלילה לא ישנתי'/'הוא אמר לי-הוא אמר לי' – הן ציטוטים אמיתיים". כמה הספר מושפע ממגמות בחברה הישראלית? למי כתבת אותו? "זה ספר מאוד ישראלי. הוא מתרחש בלב הקונפליקט הפוליטי, ובכל זאת הוא אינו ספר פוליטי. אפרת הגיבור רה שלו גרה בהתנחלות והיא דתייה. זאת עובדה. זאת האישה, זאת דרך החיים שלה, שם היא גרה ואין שום קשר בין זה לבין האדם שהיא, לאופי שלה, לעבר שלה, לזוגיות שלה ולתהליכים שהיא עוברת. היא גרה שם כי בירושלים היה להם יקר מדי לקנות בית וזה היה הכי קרוב שיכלו לגור ליד העיר. אומנם אין לה בעיה אידיאולוגית עם המגורים מעבר לקו הירוק, אבל היא גם לא גרה שם מתוך אידיאל, אלא מתוך נוחות ושיקול דעת כלכלי. "עם זאת, מכיוון שהיא גרה בהתנחלות, ומכיוון שהיא יוצאת ובאה בין אנשים שאינם גרים בהתנחלות, יש דיר בור ודיון סביב הנושא. למשל גידי, אח של שירת ים, שהוא פעיל שלום, מסרב אידאולוגית לעבור את הקו הירוק. יש גם עניין סביב בחירתו של יאיר, בנה של אפרת, לברוח מהבית ולהפוך לנער גבעות. אפרת מזועזעת ומבועתת מהרעיון שהבן שלה בחר לגור במאחז בלתי חוקי. צביקה החוקר הפרטי מנסה להאיר את עיניה שככה היא נתר . לא כתבתי 67 פסת מצד האזרחים שיושבים בגבולות בספר, אבל האמת היא שככה כולנו, כל אזרחי ישראל, נתפסים אצל רבים מאזרחי העולם – חיים בסכנה ועל אדמה ספק חוקית. "בימים האלו של קיטוב ושנאה ניסיתי לכתוב כמה שפחות שיפוטי. החיים פה לא קלים ולא נעימים לאף צד, ואין בשום צד של המפה הפוליטית רעים או טובים מוחלטים. "לגבי קהל היעד של הספר, אני אדם חילוני, הליברליות היא הדת שלי וכתבתי את הספר ממקום ליברלי ופלורר ליסטי. אומנם רוב הגיבורים בספר דתיים, אבל זה ספר על אנשים, לא על דתיים. אם בכלל, יש בו הרבה ביקורת על העולם הדתי, ובמיוחד על החינוך המיני או על היעדר החינוך המיני ועל השוביניזם המגולם בדת. "מאז שיצא נראה שהוא מושך תשומת לב מסוימת מצד הקהל הדתי, אני מניחה שהייתי אמורה לצפות את זה כשכתבתי על גיבורה מתנחלת דתייה. אני שמחה שהקהל הדתי אוהב את הספר ומקווה מאוד שיקראו אותו במידה שווה כל אוהבי הספרות. אני מאמינה שכל אחד ימצא בו עניין בלי קשר לאמונתו". לדבריה, קיבלה תגובות אוהדות על הספר, ודיברה בעיקר עם קוראים לא דתיים. "אנשים דיברו על כתיר בה חומלת ורגישה, על נגיעה בנושאים נפיצים בדרך עדינה, מישהי כתבה שהיא גם בכתה וגם צחקה, כמה קוראים ביקשו שאכתוב ספר המשך כי הם נקשרו לדר מויות. הורים לילדים מהחינוך המיוחד הודו לי על מתן מקום לאוכלוסייה הזאת ועל טיפול עדין ורגיש בנושא. המחמאה הכי גדולה שקיבלתי הייתה ממבקרת הספרות גילית חומסקי שהכתירה אותו כאחד הספרים הטובים שיצאו השנה. הייתי שמחה שהספר יגיע לכמה שיותר ⚫ קוראים, זה יהיה הסיפוק הגדול ביותר שלי". בתשבע קודיש. כל אחד ימצא בספר עניין בלי קשר לאמונתו. צילום: אביבית רימון בימים האלו של קיטוב ושנאה ניסיתי לכתוב כמה שפחות שיפוטי. החיים פה לא קלים ולא נעימים לאף צד, ואין בשום צד של המפה הפוליטית רעים או טובים מוחלטים.״ " 61 הסתדרות המעוף מנהיגות. מקצועיות. עשייה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=