הסתדרות עובדי הבניין והתעשיות הנלוות | 35 "אם לא ישנו את הביורוקרטיה בארץ, נלך לאבדון ותהיה פה קטסטרופה שאנחנו לא יכולים לדמיין. אם לא יבינו שצריך להביא עובדים, ובמיוחד להכשיר עובדים כאן בארץ, מחירי הדירות יעלו עוד יותר. המלחמה גרמה למחסור בעובדים שמייקר את יום העבודה של כל עובד פי שניים ואפילו שלושה, וזה נופל על הלקוח הסופי". "יש דברים שגברים לא חושבים עליהם" רובין מוטרדת מאוד מהתרופפות הבטיחות בעבודת הבניין. "זה נושא שחייבים לשים עליו הרבה יותר דגש. אני לא מתפשרת על איכות ועל בטיחות. אף פעם לא היו לי בעיות עם הדברים האלה. חיי אדם שווים כל דבר, ואנשי המקצוע שאני עובדת איתם הם הטובים ביותר. אין לי בעיה לשלם את העלויות הגבוהות של דרישות הבטיחות והפיקוח, כי זה לא משתווה למחיר של חיי אדם. "צריך הרבה יותר מפקחים בשטח. חיי אדם לא יכולים להיות הפקר. אנשים לא מבינים את זה. אם יתנו עונשי מאסר מחמירים לאחראים בפרויקט שקרה בו אסון, ולא רק קנסות, הגישה תשתנה. האחריות לא פוסחת על אף אחד: היזם, הקבלן, מנהל העבודה, כולם ייכנסו למאסר, ולא לחודשים – אלא לשנים. אז אנשים יראו ויזהרו. כשישללו לאנשים את הרישיונות ולא יאפשרו להם לחזור לעבוד אחרי אסונות". בתור אישה, את חושבת אחרת על הבתים שאת בונה? "אני מסתכלת הרבה מאוד על השימוש שיהיה בהם. מחפשת את הנוחות והפרקטיות של דברים מבחינת הגובה, שואלת את עצמי איך דברים יעזרו למי שתקנה את הבית, למי שממש תגור בו. זה בפרטים הכי קטנים: גובה הקרמיקה, גובה השירותים, מיקום ומידות של ארונות במקלחת, תאורה ומיקום של שקעים. דברים שצופים פני עתיד. יש דברים שגברים לא חושבים עליהם". איך עוזרים לדיירים בבניין לצלוח , שלא יהיה סיוט? 38 תמ"א "בפרויקטים של התחדשות עירונית אני דואגת שיהיה אב בית. אדם שנמצא . שעוזר לגברת כהן עם 24/7 במקום הסלים, שקופץ לטפל בהפסקת חשמל בשעות לא שגרתיות. הדיירים הכי חשובים לי בפרויקט של התחדשות עירונית. הם סובלים כל כך הרבה עד שהפרויקט מושלם. אני אשאף שאב הבית, אינסטלטור וחשמלאי יקבלו דירה בפרויקט שיגורו בה ויהיו זמינים לדיירי הבניין. הבעיות הרי תמיד צצות ביום שישי אחרי הצהריים, רגע לפני כניסת שבת. החשיבה על הלקוח היא לא רק בהיבט של התוצר הסופי, אלא על החוויה הכוללת. זה יכול להיות סיוט, ואני בתור קבלנית צריכה לוודא שהחוויה תהיה נעימה עד כמה שניתן". את רואה עוד נשים נכנסות לתחום? "הלוואי. זה תחום קשה, דורשני. צריך עור של פיל. מי שתחזיק מעמד ותעבור את שלב המיידלע, תצליח. היום כבר יש פחות מזה. הדור הזה פחות נמצא באתרים שלנו. בכלל, אם לא ייכנס דור צעיר לתחום, לא יהיה לנו כלום. לשמחתי אני רואה יותר ישראלים באתרים, בכל התחומים. יותר צעירים שרוצים לעבוד". מה מושך אותם לתחום? "זאת עבודה מחייבת, אבל היום היא פחות קשה פיזית. כבר לא צריך לסחוב ריצוף במעלה הקומות. יש היום מנוף שמעלה את הריצוף, מניח אותו במרפסת בכל קומה, והרצף יכול לעסוק בעבודת הריצוף עצמה. הטכנולוגיה עוזרת לאנשים לרצות את העבודה. אלף שקלים 40 "היום פועל סיני מרוויח נשארים אצלו לצרכים 5,000 . בחודש אלף נשלחים הביתה 35- האישיים, ו לסין. כל כך הרבה כסף יוצא מהמדינה. זה הגיוני? זה כסף שהיה יכול להתגלגל בארץ. עובד מתחיל בארץ יכול להרוויח אלף שקלים בחודש ולהתקדם 16-15 משם. צעירים ישראלים מוכנים לעשות בחו"ל כל עבודה: מובילים, סבלים, לעבוד בעגלות בקניונים, יש כאלה שעובדים גם בבניין, אבל פה בארץ הם לא רוצים. למה? זה מטורף. "בכל העולם המערבי להיות בנאי זה כבוד. להיות טייח או רצף זה מקצוע מכובד עם הכשרה ראויה. אנחנו חייבים הכשרה מקצועית ראויה ברמה גבוהה בתחום. לא כל אחד צריך להיות בהייטק. אקדמיה זה לא כוס התה של כל אחד. איך עבודת כפיים הפכה להיות בושה? אם לא נחזיר את עבודת הכפיים האמיתית, נאכל אותה בגדול. "אילו הממשלה עבדה נכון, היינו שומרים על הדור הצעיר והטוב שיש לנו. ראינו אותם במלחמה – אילולא הם, לא היינו מחזיקים פה מעמד לרגע אחד. אותם צריך לטפח. הם צמאים לדעת. אם לא נטפח אותם ונלמד אותם נכון את המקצוע, נהיה בבעיה. הפלסטינים לא יחזרו לאתרים בקרוב. רוב הפועלים הערבים באתרים היום הם ישראלים, בעלי תעודת זהות כחולה. כמה זמן עוד נסבול ונישאר עם אתרים סגורים?" איך משנים את הדימוי של התחום הזה בעיני הדור הצעיר? "החלום שלי הוא לפתוח בית ספר למקצועות הבנייה. אחרי הקורונה הבנתי באוקטובר ברור 7 כמה שזה נחוץ. אחרי שהמדינה צריכה להכניס את היד לכיס ולהשקיע בהכשרה מקצועית טובה. כך נוכל לעצב אותם וללמד אותם לעבוד בצורה הכי נכונה. כל כך חשוב ללמוד את הענף. הם יהיו הקבלנים והיזמים הבאים. צריך לשקם את כל הדרום והצפון ולהגביר את הכוחות שלנו, לא לחפש פתרונות זמניים של עובדים מסרי לנקה והודו. זה לא זה. אלה ילכו כמו שבאו. "לא חבל להוציא את הכסף שלנו מהארץ, במקום שיישאר פה? הרי עובד ישראלי ייצא למסעדה, יילך לבלות, ישלם על מעון לילד. הכסף שלו ימשיך להפעיל את המשק. הכלכלה תתפתח. אם המדינה תיתן הטבות, אנשים ירצו. אם אנשים יוכלו לקנות דירות או לשכור לטווח הארוך, זה ייתן להם מוטיבציה. צריך לתת להם את החזון". ״יום אחד הגעתי לישיבה באיחור. מקומות הישיבה סביב השולחן סומנו בשלטי שם, אבל היה כתוב 'בילי רובין' ולא הניחו מדובר באישה". כשנכנסה לחדר שכבר ישבו בו גברים, פנה אליה אחד מהמשתתפים בבקשה: "בלי 12 להתבלבל הוא אמר לי: 'מיידלע, את יכולה להכין לנו קפה?ֿ"
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=