10 הת־חדשותהסתדרות עובדי המדינה בעקבות גיבורים וסמלים ראשי וחברי ועדים בהסתדרות עובדי המדינה סיירו בעוטף באוקטובר, 7 אוטובוס עמוס בעשרות ראשי וחברי ועדים יצא לסיור בעוטף, כדי להכיר מקרוב את סיפורי לבכות ולהתרגש עם האנשים שחוו את הזוועות, וגם להתחזק ולהאמין בתקומה לירון פריובמאת הסתדרות עובדי המדינהצילום: ה בדיוק מתחנת 07:30- אוטובוס יצא ב ההתכנסות בלטרון, נקודת ציון מרתקת לצאת ממנה לסיור חשוב כל-כך לאתרי הזוועות בעוטף. לטרון, מקום שהוא סמל של נחישות ישראלית לכיבוש מרחב חשוב בדרך לירושלים ושבירת המצור עלייה במלחמת העצמאות. יוצאים דרומה באוטובוס מלא, עשרות ראשי וחברי ועדים בשירות המדינה שביקשו להיות חלק מהסיור החשוב הזה. הסיור מתחיל במעבר ארז, סמל לרצון ליצירת יחסי שכנות, שיתופי פעולה כלכליים ולעזרה בנושאי רפואה באוקטובר עשרות 7- ורווחה לצד העזתי. ב מחבלים פרצו את המעבר, השחיתו את הטרמינל המפואר ונכנסו לבסיס המת"ק (מפקדת התיאום והקישור), שבו התנהל קרב עקוב מדם במהלכו נהרגו חיילי גולני ואחרים. באזור המעבר עצמו, שאירעו בו בעבר הלא-רחוק פיגועים רבים, התגלתה מנהרה גדולה של חמאס שתוכננה להיות מבצעית במהלך המלחמה. את הסקירה על המרחב נתן סא"ל ,969 במילואים טל בורשטיין, מפקד גדוד שהוא גם מנכ"ל הסתדרות עובדי המדינה. בכניסה לטרמינל המנוקב בכדורים קיבלנו הסבר מפורט על מהלכי המלחמה בצפון רצועת עזה בכללי, ועל מרחב מת"ק ארז בפרט. טל סיפר על ההיתקלות עם מחבלים שהייתה קרובה מאוד לגדר, ואף הראה למשתתפים את מיקומה. הקרבה למושב נתיב-העשרה ולגדר המערכת הפתיע חלק מהמשתתפים עד מאוד. ממת"ק ארז המשכנו לכפר עזה – עוד מקום שהוא סמל, סמל להתיישבות מפוארת של המאה הקודמת, שהפך 50- מתחילת שנות ה באוקטובר. סיירנו 7- גם לסמל של רוע ושנאה ב בין הבתים ההרוסים והשרופים וחווינו לרגע את מה שהתחולל במקום. את הסיור בכפר עזה הוביל שמעון אלקבץ, שבתו נרצחה בביתה עם בן זוגה נאור חסידים. אין עין שנשארה יבשה בזמן שסיפר את סיפורם. מכפר עזה המשכנו למוצב נחל עוז, שם הוביל את הסיור לחמ"ל המפויח והשרוף איל אשל, שבתו רוני אשל ז"ל נפלה בחמ"ל המוצב. הגענו עד לעמדה של רוני, שהייתה תצפיתנית בצוות המוצב, ראתה את חדירת נחילי המחבלים ודיווחה למפקדיה. איל אביה דיבר מדם לבו ובכאב עצום סיפר על רוני שלו, ועל המחדלים שהוא שמע ממנה לפני ובאותה שבת עצמה עד שנותק עמה הקשר. הכאב היה קשה מנשוא, וחלק מהמשתתפים יצאו מהחמ"ל בדמעות, ריח השריפה ומראה החמ"ל ההרוס היו קשים מאוד לעיכול. מנחל עוז המשכנו למושב תקומה, לאתר המכוניות של חוגגי מסיבת הנובה. המכוניות הובאו לשם כדי שקרובי משפחה יוכלו לקחת אותן או למצוא זיכרונות מיקיריהם. מיצג מרשים ומפחיד של מכוניות רבות היוצרות קיר מתכת שמוכיח את גודל הזוועה ואת מספר האנשים שאיבדו את חייהם או נפצעו במכוניות בניסיונות בריחה נואשים. מתקומה הגענו למרחב המסיבה עצמה – עוד סמל. המראה מזכיר אנדרטאות בפולין. יער גדול שבעת ביקורנו נראו בו פרחים שהנצו כתוצאה מהגשם. תמונות הנרצחים מופיעות בכל עבר. שוחחנו עם רפ"ק שפרה בוכריס ממשטרת שדרות, שריתקה את המשתתפים, באוקטובר. הסתובבנו בין 7 על חלקה באירועי התמונות, הדגלים ונקודות הציון והאנדרטאות של חלק מהנרצחים. החוויה הייתה מטלטלת. המשכנו לארוחת צהריים באופקים, שגם הפכה לסמל בעל כורחה בשל חדירת המחבלים לעיר והמאבק של תושבי שכונת הגפן, סיפורה של רחל והעוגיות ועוד. כמה סמלים עברנו. כמה כאב חווינו. אבל גם תקווה ורצון להמשכיות. שירה של חווה אלברשטיין "החיטה צומחת שוב" הדהד בראשם של המשתתפים בכל משך הסיור. "זה לא אותו העמק, זה לא אותו הבית אתם אינכם ולא תוכלו לשוב. השביל עם השדרה ובשמיים עיט אך החיטה צומחת שוב" לצד המראות הקשים והזוועות מצאנו גם את עוצמתו של עם ישראל, שקם מאפרו ומנסה לזקוף רוח ולחזור לעשייה. החיטה שצומחת שוב והגשמים שהביאו למרבדי הכלניות המפורסמים מוכיחים שאנחנו לא שוכחים לעולם, אבל תמיד נמצא את דרכנו לצמוח שוב: זוכרים את הנופלים, מצדיעים לכוחות הביטחון ומתפללים לשובם של כל החטופים לחיק האומה ומשפחותיהם.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=