43 אהוב על הגננות והמורים בבתי ספר, ילד שכובש כל לב". נמרוד גדל ברחובות, למד בתיכון אורט בעיר והיה פעיל ומדריך בחוגי הסיירות של קק"ל לאורך כל שנות התבגרותו. "נמרוד הוא באמת נשמה מיוחדת. לא בגלל שהוא הבן שלי, הוא באמת כזה ילד מיוחד ורגיש", מספרת אמו. "יש לו עולם פנימי מאוד עשיר, הוא מאוד אוהב טבע, אוהב לטייל, אוהב מיומנויות שטח, והוא גם מאוד טוב בזה – להקים מחנה, להסתדר בכל מיני תנאים קשים, להבעיר מדורה בכל מקום. רק תנו לו לצאת לטבע. זה משהו שקיים אצלנו במשפחה, כל הילדים שלי היו בחוגי סיירות, גם אני הייתי כנערה, וכמשפחה היינו מטיילים המון בשבתות". לאחר סיום לימודיו החליט נמרוד להתגייס לשירות משמעותי והחל בשירותו בחיל השו ו � ), השתחרר לאחר 23 ריון. אחיו הגדול, יותם ( )20( נה משירות קבע, ואחותו התאומה רומי התגייסה גם היא לא מזמן לצה"ל, בעוד אחיה בשבי. "אנחנו משפחה פטריוטית, תמיד כולנו היינו מכוונים לזה שצריך לתרום את המקסיו מום שאפשר למדינה, לעשות שירות משמעותי ולתת מעצמך כמה שיותר. נמרוד התגייס לשו ריון מתוך כוונה כזו". "הילד הזה, שהתגייס מתוך שליחות, מתוך רצון לתרום ולתת כמה שיותר במה שהוא הכי טוב, הופקר על ידי מדינת ישראל פעמיים. פעם אחת בטנק שממנו הוא נחטף, במקום בו היו כוחות מדוללים ולא היה להם סיכוי מול ההמון הרצחני שפרץ את הגדר – כשהם עמדו מולם עם ציוד לא תקין וטנק תקול, מה שהביא לתוצאה העגומה של חטיפתו; ופעם נוספת הוא הופקר כל יום, כשהוא ושאר החטופים נמצאים שם כבר שנה וחמישה חודשים בשבי" זה לא קשה להגיד את המשפט 'אנחנו משפחה פטריוטית', למרות כל מה שקרה ולמרות שהבן שלך עדיין בעזה? "כן, בהחלט. וגם אלוהים יודע שאנחנו משפו חה שיש לה פה ויודעת להעביר ביקורת, אבל אין לנו ארץ אחרת. זאת המדינה שלנו. יהודה עובד בהייטק, יכולנו לעשות רילוקיישן בקלות וזה גם הוצע לנו, אבל זו המדינה שלנו. פה המשפחה שלנו, פה גדלנו ופה גידלנו את הילדים שלנו ואנחנו מרו גישים מחויבים וקשורים למדינה הזאת. יחד עם זאת, אנחנו גם מצפים שהמדינה תהיה מחויבת אלינו, האזרחים, ושתעשה כל מה שאפשר להחזיר לנו את נמרוד. כחייל, המדינה מחויבת לו פעמיים והפקירה אותו פעמיים. אז כן, יש תסכול". לסיום, כהן מבקשת לפנות לראש הממשלה ולממשלת ישראל – תעשו את הדבר הנכון, תצילו חיים. "יש שם אנשים חיים שמחכים שם במרתפי החמאס, עמוק במנהרות, רעבים, כבולים, קופאים מקור, מוכים, סופגים התעללות פיזית ונפשית, חלקם בודדים ופצועים, כולם רוצים לחזור לחיק משפחתם ולחיים שהיו להם. אנחנו המשפחות לא בחרנו להיות ציבוריות, הילדים שלנו ביום אחד פשוט נעלמו מהחיים שלנו, ואנחנו רוצים אותם בחזרה. תעשו כל מה שאפשר, וזה אפשרי, להחזיר אותם באופן מיידי. אחר כך אפשר לטפל בחמאס ולעשות הרבה דברים אחרים, אבל הדבר הכי חשוב עכשיו זה להציל אותם. להחזיר עכשיו החטופים שנשארו. להחזיר את החיים 59 את כל לשיקום וגם את החללים לקבורה מכובדת בישו ראל, זה מגיע למשפחות שלהם". "אני רוצה גם להגיד תודה לכל הציבור הנפו לא שנמצא איתנו, שכואב איתנו, שיוצא איתנו לרחובות, שמגיע להפגנות ולעצרות ולכל מקום. אנחנו זקוקים לתמיכה שלכם, תמשיכו לתמוך ⚫ בנו ולהיאבק איתנו עד החטוף האחרון". משפחת כהן. צילום: מטה משפחות החטופים
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=