44 2025 ספטמבר | עמיתים ״ דובדבנים קוטפים כמו בפינצטה", אומר שמעון גואטה, ומדגים: "צריך לתפוס את העוקץ – ה'מקל' – באצבע וזרת, בזהירות ודיוק". דובדבן שנקטף בלי המקל, הוא מסביר, יתקלקל במהירות, ינופה בשלב המיון ולא יגיע לשיווק. במקרה הטוב ייאסף בנפרד ויהפוך לריבה. דובדבן שנופל מתבזבז. הביטוי "צ'רי פיקינג" אומנם קיבל משמעויות שליליות, של מבט סלקטיבי על המציאות בה־ תאם לעמדת המתבונן, אבל יש בו אמת: דובד־ בנים צריך לקטוף אחד-אחד, בקפדנות, בתשומת לב. אין טעם לעבוד עם כפפות. צריך הרבה רגי־ שות. כל דובדבן מקבל יחס אישי, עדין וסבלני. זה לא פשוט כשעונת הקטיף של הדובדבן בישראל אורכת כשבועיים-שלושה בלבד, בהתאם לאזור. הפרי נקטף לסל, נאסף בארגזים קטנים ונשלח למיון ואריזה. פירות ופרות ממושב עלמה בגליל העליון, 30 גואטה, בן מנהל את המשק המשפחתי יחד עם אביו שלום. חוץ ממטע דובדבנים, יש במשק גם מטעי אגס ושזיף, עדר פרות במרעה ולול. מה שמטריד אותו יותר מכול בימים אלה הוא גיוס עובדים לימי הקטיף. "דובדבן ומשמש מב־ שילים ראשונים, אחריהם באים השזיפים ושאר פירות הקיץ. מדובר בתקופות קצרות של הרבה עבודה ונדרשות הרבה ידיים עובדות מיומנות. כל החקלאים באזור מחפשים עובדים לקטיף באותו הזמן". את שורות עצי הפרי במטע מאיישים, לצד גואטה, עובדי חקלאות מתאילנד. חלקם עובדים במשק בקביעות, רובם גויסו בהשאלה ליוםיומיים ממשקים שכנים, כדי שיספיקו לנצל את חלון ההזדמנויות הצר שמספק הטבע, לקטוף את שפע הפרי שעל העצים. "כמו שאני מלקט דובד־ בנים במטע, ככה ליקטתי עובדים הבוקר. דיברתי עובדים מהמשקים 15 עם חקלאים באזור ואספתי בבוקר. אני מתקשר לכל מי 6- הקבועים שלהם ב שאפשר". ככל שעובר הזמן, קשה יותר למצוא עובדים. "העובדים הדרוזים באזור הולכים ומזדקנים. מ � ו 70 הצעירים לא מגיעים. נשארו חבר'ה בגיל עלה. אני מאוד רוצה להעסיק עובדים ישראלים צעירים, בלי מתווכים, שכל מה שאני משלם יגיע לעובדים. כשמדובר בצעירים ישראלים שעכשיו סיימו צבא ובאים לקטוף, ברור לי שזה חצי בש־ ביל העבודה וחצי בשביל החוויה ומתוך שליחות, גם אם מי שבא בתור פועל יכול לעשות הרבה כסף ביום עבודה בקטיף". שישה עובדים קבועים נחוצים לניהול המשק. לפרות יש תקופות שבהן הן מפוזרות במרעה, ואז צריך לוודא שיש להן מזון ולאסוף עגלים שנול־ דים בשטח. בקיץ הן קרובות יותר למים, בחורף קרובות יותר לאוכל, כי יש פחות במרעה. "אני בעיקר מוודא שהכול בסדר. בתקופות האלה מסדרים את מה שלא היה לנו זמן לסדר בעונה. בתקופת קטיף נחוצים לנו תשעה-עשרה עובדים בכל יום. אבל בשביל חודשיים בשנה אין לי טעם להעסיק יותר עובדים כל השנה. החודשיים האלה לחוצים מאוד". זה פירושו של משק עזר השנה המצב דחוק. הדובדבנים כבר מבשילים על העצים וצריך להספיק לקטוף כמה שיותר. אבל לגואטה יש אורך רוח. ליבו אומנם רגיש כמו פרי הדובדבן, אך הוא יציב ושקול כמו סלע גלילי. למרות גילו הצעיר, הוא בעל ניסיון ולמוד הצלחות ואכזבות. רק בחמש השנים האחרונות חודשי מלחמה, שברובם היה 18 התמודד עם המושב תחת התקפות של טילי חיזבאללה, סכנה לחדירות מחבלים, פינוי ארוך של רוב המושב וחודשים ארוכים בשירות כיתת הכוננות ומחסור בעובדים. אביו נולד וגדל גם הוא במושב. הוא עוד זוכר את השנים הראשונות, כשכל שתי משפחות היו שותפות בסוס ופרה. "היה לנו משק עזר, שיהיה ממה לחיות פה. היישובים היו מנותקים מכל העולם. לא הייתה תחבורה ציבורית, לא היה כלום פה". הוריו הגיעו לגליל מטריפולי, לוב, אחרי עצירה בכפר יונה. קהילת יוצאי לוב אמרו להם 'ציונות, אתם מיישבים את מדינת ישראל'. הגיעו לעלמה. 1949- ב מפזרים את הביצים המשק התחיל בגידולי טבק. כדי להשקות את המטע היו סוחבים חביות מלאות במים למטע, ושם משקים ידנית עם ג'רה גדולה. "מילדות אנחנו עובדים. לפני שהייתי עולה להסעה לבית הספר, הייתי צריך להוציא את הכבשים למרעה. אימא שלי הייתה מחכה עם הילקוט והייתי צריך לעלות לאוטובוס. אהבתי את זה מאוד". כדי לפרנס את המשפחה, שהגיעה עם קבוצת עולים מלוב להקים את המושב, עבד אביו ימים רבים מחוץ למושב, כטייח. אימו גידלה עשרה ילדים בשממה על גבול לבנון. נטעו את 1968- לאט לאט המושב התפתח. ב נטעו מטעים נוספים. 1997- מטעי האגסים. ב "הרבה חבר'ה עוזבים את החקלאות כי קשה פה", אומר בצער גואטה האב, "כל יום מתרוצצים בשביל להשיג עובדים ומי שגוזר את הקופון זה הסופר, זה לא אנחנו". מחברי המושב מגדלים בעצמם את לולי 90% המטילות במשק. "אנשים לא משכירים את המ־ כסות שלהם ולא עושים סחר-מכר", אומר שלום. "קמים בבוקר, נכנסים ללול, אוספים ביצים, מט־ פלים בעופות. זאת הפנסיה שלהם והם מתכננים להמשיך לעבוד בלול עוד הרבה שנים. בחקלאות אי אפשר לעבוד מהחודש הזה לחודש הבא. צריך להשקיע להרבה שנים קדימה. בלי זה אתה לא מתקדם. כך גם מבחינת המחשבה לעתיד. "לאישתי, שהייתה גננת, יש פנסיה וקרן הש־ תלמות. הפנסיה שלי מושקעת בלול. זה יאפשר לבן שלי להמשיך במשק, להמשיך לעבוד ולה־ בניתי לול חדש, 2014- תפרנס מהחקלאות. ב בהתאם לרפורמה שהייתה אז. סיימתי לשלם את ההשקעה רק בשנה שעברה. הכנסתי שם מכונה אלף שקל 50-40 לאיסוף ביצים, וזה עוד איזה שצריך לשלם. בינתיים העבירו עוד רפורמה שדורשת לבנות לולים אחרים. אלה לא דברים שקורים בקצב של רפורמה כזאת או אחרת. אנ־ חנו ממשיכים להשקיע בעדר, בלול, במטעים. אנחנו אנשי חקלאות". הוא מלטף עגל שמבקש את קרבתו. "המסכן ננשך על ידי זאב בשטח המ־ רעה. אבל אנחנו משקמים אותו ושומרים עליו. הוא יהיה בסדר. אם אין אמונה אין עתיד. אנחנו לא מוותרים על כלום". שלום גואטה והפרות. צילום: דוד טברסקי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=