56 2025 ספטמבר | עמיתים "זכיתי לקחת חלק בפריחה המחודשת של הגליל העליון", מספר דניאל יבדוקי־ ), "אני מרגיש שאני חי בתקופה 26( מוב של חלוציות חדשה, שמשמעותה לחיות במקום שבו הגבול מעבר לקיבוץ. זו היש־ ראליות מבחינתי". עבור יבדוקימוב, המעבר לקיבוץ הצפוני הגיע לאחר התלבטויות ארוכות על המשך דרכו, מעין 'הכול או כלום'. "כבר היו לי תכניות לרדת מהארץ", הוא מספר. כשהח־ ליט לנסות לחפש דירה ביישובי הצפון, הוא נתקל ביחס מנוכר. "לעבור לבד זה קשה, קיבוצים מחפשים משפחות עם ילדים, ואני עוד לא שם". כמו בעוטף עזה, כך ביישובי אצבע הג־ ליל, שהתושבים התחילו לחזור אליהם רק בחודש שעבר, הגעת הצעירים עונה על צר־ כים משמעותיים של היישובים והקהילות. לצד המחסור הניכר בידיים עובדות בחי־ נוך, חקלאות, הגיל הרך ותמיכה בתושבים ותיקים, יש צורך באנשים צעירים שפשוט יסתובבו במרחב. "יש פה מחסור משמעותי מ � ). ב 28 בכוח אדם", אומרת לב אלקסלסי ( קור מהמרכז, אך כבר מספר שנים גרה עם בן זוגה בקיבוץ דן ומרכזת את התכנית של קדמה בכפר סאלד. "קדמה מציעה מלגה, אבל הכסף הוא לא הסיבה העיקרית שבש־ בילה אנחנו באים. יש פה רצון להיות חלק ממשהו משמעותי ולקחת חלק בחיי קהילות הגליל גם לאחר המלגה והלימודים". "כדי שיהיה טוב פה – צריך להיות פה" החיים הצנועים, הפריפריה הרחוקה, והחשש המאוד סביר משובה של המלחמה לא מרתיעים אותם ואפילו להפך, מעניקים משמעות. "אני הבנתי על עצמי שאני רוצה להיות האדם הזה שגר פה", אומר שיר זכאי ) שהגיע גם הוא לצפון לפני מספר שנים 28( ורוב המלחמה נשאר באזור, נע ונד בין המי־ לואים לבית המופצץ בקיבוץ עמיר. "סוף המילואים יצר אצלי רצון לחיים משמעו־ תיים יותר, והביחד הוא מענה לזה. זה לא סתם לשכור דירה ולעבוד. אני משתדל לעזור ולתת יד כמעט בכל פרויקט פה בקיבוץ, וזה כיף גדול – רואים אותנו ואוהבים אותנו". אלקסלסי, רכזת התכנית בסאלד, מספרת שלאורך המלחמה, הקיבוץ היה הלכה למ־ עשה הגבול הצפוני של ישראל – הנקודה הכי צפונית שלא פונתה, וספגה ירי קשה ופ־ גיעות בקיבוץ. הצעירים שנשארו בו לאורך אותו הזמן סייעו לחברי הקיבוץ בשלל משי־ מות יומיומיות שנדרשו בשל המצב המורכב. "אני מסתכל על חברי הקיבוץ פה בהערכה, אפילו בהערצה", אומר יבדוקימוב, שעובד בחינוך הבלתי פורמלי בקיבוץ, "אלו שמב־ קרים את ההגעה שלנו לפה מתלוננים הרבה על החינוך בפריפריה, אבל אני פשוט לא מקבל את זה. בשביל זה בדיוק אנחנו פה, להישאר ולקחת אחריות שיהיה פה חינוך איכותי עבור כולנו". "כדי שיהיה טוב פה, צריך להיות פה", ), שהגיעה לכפר 28( פוסקת אופיר גילון סאלד לפני שנתיים מהמרכז. מבחינתה, הע־ תיד שלה הוא בצפון. "קשה לי עם הדיבור הזה בפרהסיה של 'ירידה מהארץ' שהתחזק עם המלחמה. סליחה, אבל אם אנחנו לא נגור פה, מי יגור פה? אני הייתי פה כל המל־ חמה, כן, היה מפחיד. סוגיית הביטחון עולה הרבה, ואני לא תמימה, ברור לי שמלחמה עתידית היא תרחיש סביר. אבל אני מזכירה לכל מי ששואל אותי למה אני פה שמלחמה היום זה בכל אזור בארץ. אני בוחרת שהאזור ⚫ שלי יהיה כאן". שכונת הצעירים באורים. צילום: דוד טברסקי "קשה לי עם הדיבור הזה בפרהסיה של 'ירידה מהארץ' שהתחזק עם המלחמה. סליחה, אבל אם אנחנו לא נגור פה, מי יגור פה? אני הייתי פה כל המלחמה, כן, היה מפחיד. סוגיית הביטחון עולה הרבה, ואני לא תמימה, ברור לי שמלחמה עתידית היא תרחיש סביר. אבל אני מזכירה לכל מי ששואל אותי למה אני פה שמלחמה היום זה בכל אזור בארץ. אני בוחרת שהאזור שלי יהיה כאן".
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=