23 אבל היכולת לפעול ולהניע את גלגלי המשק ולאפשר לכלכלה לפעול בזכות העוצמה שלכם, היא היכולת שלנו לקיים את המדינ נה הזו ולנצח", הוסיף יו"ר ההסתדרות. "זה לא משנה מה הדעה הפוליטית של כל אחד, את המלחמה צריך לנצח, את החטופים צריך להחזיר הביתה, את העקורים צריך להשיב לביתם". יו"ר הסתדרות הגמלאים, שמוליק מזרנ חי, התרגש, בין היתר, מהמיקום שבו נערך הכנס: "מרגש מאוד לראות את האולם הזה מלא כאן בירושלים, בירתנו לנצח נצחים", אמר מזרחי. "הילה, אני מודה לך שבחרת את המקום הזה. אני מודה לך שאת מעשירה את הזמן שלנו ברכישות, בטיולים ברחבי הארץ, בהצגות ובפעילויות וזה לא מובן מאליו. תודה לארנון שחלם והקים את המועדונ נים האלה, שחר און ומועדון שלך לגמלאי. אני בטוח שיש הרבה מאוד שלא היו טסים לחו"ל בלי המועדון הזה, ולא היו יוצאים לטיולים, להופעות ולהצגות. אנחנו נמשיך לקדם את הגמלאים, את רווחתם, ולא פחות מזה נמשיך להוביל את המאבקים שלנו במנ טרה לקדם את הגמלאים בישראל". הילה קניסטר בר-דוד, מנכ"לית המוענ דון, הוקירה תודה לכל המכובדים שהגיעו לכנס מכל רחבי הארץ, ובהם ראשי המרחנ בים, יו"ר ההסתדרות, יו"ר מרחב ירושלים, יו"ר הסתדרות הגמלאים במרחב, אברהם טובול, ולחברים עם מוגבלות שהגיעו עם כיסאות גלגלים, וכבר בפתח דבריה הביעה את התפעלותה ובהערכתה לגילויי הגבונ רה שנראו בארץ מאז השבעה באוקטובר: "בחודשים האחרונים ראינו גילויי גבורה בלי סוף", אמרה בהתייחסותה לנושא הכנס 'גבורה ותקומה ישראלית'. "גבורה של ילנ דים קטנים, של בני ובנות נוער, של חיילות וחיילים, של צעירים ומבוגרים וגמלאים, והעוצמות האלה של החברה שלנו, של העם שלנו, הם בלתי נתפסים לפעמים, וראויים למחיאות כפיים". "החיים מזמנים לנו אתגרים בלי סוף" אחרי הנאומים המרגשים, עלתה לבמה מרים פרץ, כלת פרס ישראל, שאיבדה שלונ שה מבניה, שניים מהם כלוחמים בפעילות מבצעית, ובנאומה המרגש הצליחה להענ לות על פני הנוכחים בקהל לא מעט צחוק וחיוכים לצד הדמעות, ולהשרות באולם אנרגיה חיובית. כך, בשיחה מרתקת שניהלה עם גדעון אוקו בנוגע להסברה וחיזוק הרוח הישראלית בעולם, התייחסה פרץ לאי הנונ חות שמעלה בימים אלה השאלה הפשוטה "מה שלומך?" וכיצד משיבים עליה. "המורנ כבות הזו של כאב ושמחה, היא אולי הגורל של העם שלנו", אמרה. "אין היום משפחה שכולה שאתה נכנס אליה הביתה ואתה לא שומע את מילה מדהימה: 'תודה'". "על מה תודה?!", התפלאה פרץ והשינ בה, 'על הידיעה שיש קבר'. "אתה מבין איזה עם אנחנו? תודה שיש קבר! במלחמה הזו אין בית שהוא לא סיפור גבורה. לא רק הנשים בקרב, אלא גם בגבורה האזרחית. הבן שלי יוצא פעם שנייה למילואים ומשאיר שלושה ילדים ואישה. איזה כיף לאנשים בשווייץ ובארה"ב, ההורים שלהם ישנים טוב". באוקטובר הבן שלי, אליסף, עמד 7- "ב לצאת מהבית ואני עשיתי מעשה נורא וננ עלתי את הדלת", הודתה פרץ. "אמרתי לו 'אל תעמיד אותי בעוד מבחן'. והוא אמר לי משפט מדהים: 'אם אני לא יוצא, לי ולך לא יהיה איפה לחיות'. הסכמתי לתת לו לנסוע ונישקתי אותו אלף נשיקות, כי חצי מהלב אומר 'תחזקי אותו כשהוא יוצא לקרב', וחצי מהלב אומר 'אולי זה השלום האחרון שאני אומרת לו'". "כשחייל נופל, מתמקדים בהורים ובבני ובנות זוג", אומרה פרץ. "ושם בצד יש את הסבים והסבתות ששבורים כי איבדו גם נכד וגם רואים את הילדים שלהם שבורים. צריך להסתכל גם על הסבים והסבתות ולתמוך גם בהם. החיים מזמנים לנו אתגרים בלי סוף. כל מי שהגיעו לפה היום עברו אתגר, כבר מהרגע שקמים בבוקר יש 70 כי מגיל אתגר". "אחרי שבני השני אלירז נפל הצבתי לעצמי מטרה לחיים: לרקוד בחתונה של הנכד שלי, הבן שלו", סיפרה פרץ. "אבל מה אני אגיד לאימא שהביאה את הבן שלה בגיל והוא נהרג, וזה הבן היחיד שלה? יעקב 40 אבינו נלחם לילה שלם עם מלאך, המלאך פצע אותו ברגל ובבוקר מבקש ממנו "שחרר אותי", ויעקב אומר לו דבר אחד "ברכני", והמלאך קורא לו ישראל. אז זה אנחנו, מי שנפצעים, אבל מודים על מה שיש, כי תמיד תמיד יש על מה להודות, וזה מה שמחזק אותנו כיחידים וכעם". "כאזרחית אני יודעת שהיו פה תקופות קשות ונוראות, ואני רוצה "להאמין שכל זה ייגמר בקרוב אל הבמה בבנייני האומה עלתה גם הגנ ברת הראשונה של התיאטרון הישראלי, כלת פרס ישראל גילה אלמגור, כשגדעון אוקו מלווה אותה בריקוד קצר. "בהתחלה הייתי רצה לבתי חולים ולפגוש מפונים", סיפרה אלמגור. "אני גם בן אדם, וזה קשה לי, אבל אני יכולה להגיד שקשה לי כשאני רואה אותם? כאזרחית אני יודעת שהיו פה תקונ פות קשות ונוראות, ואני רוצה להאמין בכל מאודי שזה ייגמר בקרוב". אלמגור הסבירה מהיכן הגיעו התחושות הקשות הללו. "פגשתי בכיכר החטופים קבונ צת צעירים מנחל עוז והם אמרו שהם רוצים לדבר איתי. קבעתי איתם בבית קפה הכי הכי בתל אביב, אמרתי לעצמי שאם הם מגיעים לתל אביב, אז אני אארח אותם כמו שצנ ריך. הם סיפרו לי מה הם עברו, סיפרו שהם התייתמו, נשרטו, נפצעו ונפגעו". בהמשך הוסיפה אלמגור על תקופתה מחוץ לתיאטרון הבימה ועל החזרה אליו. "כשיצאתי מהבימה והצטרפתי לתיאטרון העברי לפני שנתיים, היה חשוב לי לעזוב ארנון בר-דוד: ״כיום, שנים של 10 אחרי פעילות, אני מסתכל על המועדון הזה ומתמלא גאווה, כי אני רואה את המקצועיות והמסירות. כי כשעוסקים בגמלאים צריך לעשות את זה מהלב״
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=