י צירותיה של לאה נאור הן קלאסיקות ישראליות: ר � ממקרנבל בנח"ל", דרך מחזמר הילדים המצליח "ז עים של מסטיק", עבור בתוכניות הטלוויזיה "חג לי" ס � ווקרוסלה" ובשירי הפתיחה לסדרות הילדים המפור מות ועד התרגומים הנהדרים לספרי ד"ר סוס. "אני כתבתי תמיד", מספרת נאור בראיון חגיגי ל'דבר' לרגל יום הולדתה . "כשהייתי ילדה קטנה, אחת הנקודות החשובות בחיים 90- ה אולי פחות. אימא שלי חולבת 3 שלי שאני זוכרת זה היה בגיל פרה. היה לנו בית, צריף סחוף רוחות כזה. עם חצר גדולה. עם לול, רפת, כל מיני דברים. ואימא שלי הייתה עובדת כל הזמן. אני הייתי הבת השלישית במשפחה. ולאימא לא היה זמן. היו שני ילדים גדולים, רפת, לול, היא עבדה כל הזמן. "אחד הדברים שאני זוכרת, שהיא הלכה לרפת לחלוב את הפרה, ואני רצתי אחריה עם ספר ילדים מרובב שעבר מאחי פ � ללחותי אליי, ואני הייתי הופכת את הדפים, והיא הייתה מס רת לי בעל פה את הסיפורים. זו נקודה שאני זוכרת. ומאז היא תמיד הייתה מספרת. היא הייתה קוראת ברוסית. כשהייתה כבר זקנה מאוד, היא התלוננה: 'אני כבר כל כך זקנה, אני לא זוכרת את יבגני אונייגין בעל פה'. וגם אני יודעת המון יצירות בעל פה. אני הבת של אימא שלי. "תמיד קראתי המון ספרים. היו לנו בבית המון ספרים. אני זוכרת מריבה בין הוריי. תמיד אימא הייתה הולכת וקונה ספר, ואבא היה הולך וקונה סדרה של ספרים. והבית היה מלא ספרים. והילדים מהשכונה היו באים אלינו לקרוא. אני זוכרת שהיינו היחידים שחתומים על 'דבר לילדים', למשל. ותמיד כל יום שישי המורה שרה הייתה מעמידה אותי לפני הכיתה, ל � ווואלת אותי איזה שיר כתבה לאה גולדברג היום ב'דבר לי דים', ואני הייתי זוכרת אותו בעל פה". דמיינת אז את עצמך ככותבת מצליחה? "אף פעם לא. לא דמיינתי את עצמי שום דבר. פשוט זה המשיך ככה. כשהגענו לתנועה אני הייתי זאת שכותבת את הדברים, את השירים המצחיקים". היא מספרת על האדם הראשון שזיהה את הכישרון שלה לכתיבה, מורה בבית הספר היסודי בשם יוסף. "אני חושבת שכל אחד בעולם צריך מורה כמו יוסף. הוא נתן לנו לכתוב חיבורים, הוא חשב שנורא חשוב שנכתוב משפטים שלמים, סיפורים שלמים עם התחלה, אמצע וסוף, וכל פעם שהיינו כותבים חיבור הוא היה אומר לי: 'את, בואי ותקראי את החיבור לפני הכיתה'. "ומה שיותר גרוע, ממש היה אסון טבע, היינו בבית הספר המחזור הראשון עם שתי כיתות מקבילות, הוא היה שולח אותי לקרוא גם בכיתה המקבילה, ואני הייתי ביישנית נורא ולא אהבתי את זה. אבל כל כך אהבתי את המורה יוסף. הוא היה מבקש ממני את החיבורים והייתי נותנת לו, ואחרי י � ההבה הרבה שנים הבן שלו אלקנה, שהיה גם חבר שלי בכ תה, היה גם בלהקת פיקוד מרכז, אלקנה יעקובסון. באיזה כנס מחזור הוא הביא לי את כל השירים שהוא מצא בבית אחרי שאביו נפטר". ו � ההא נזכרת שהמורה יוסף היה מאפשר לה לדלג על שיע רים אם העדיפה לכתוב. "הוא גם נורא קלקל אותי. הוא אמר לי 'תראי לאה, כשבא לך לכתוב משהו אני מרשה לך לצאת מהכיתה, ואני בדיוק בא לי לכתוב כשהקריאו את שיעורי הבית. הפסקתי לעשות שיעורים יצאתי מהכיתה". השיר הראשון השיר הראשון שלה מתקשר גם למי שאחר כך הפך לבעלה, ד"ר מרדכי (מוטק'ה) נאור. הסיפור מראה עד כמה ידע שהיא ליד הברוש בהרצליה, עם שלט שמספר על השיר "מקהלה עליזה" (צילום: אלבום פרטי) "אחד הדברים שאני זוכרת, שאמא שלי הלכה לרפת לחלוב את הפרה, ואני רצתי אחריה עם ספר ילדים מרובב שעבר מאחי לאחותי אליי, ואני הייתי הופכת את הדפים, והיא הייתה מספרת לי בעל פה את הסיפורים״ 51 הסתדרות המעוף מנהיגות. מקצועיות. עשייה.
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=