מוכשרת והאמין בה. "הייתי בעיינות בבית ספר חקלאי, והיינו גרעין, רצינו לצאת להגשמה. חשבנו שזה חשוב מאוד. באיזה טיול לאילת היו לנו מלווים חיילים צעירים שרק עכשיו גמרו י � טטרונות. והבחור הזה", היא מצביעה על מוטק'ה, "היה בכ תת האבטחה הזאת. הם היו בהכשרת מעיין ברוך ועשינו טיול ט � קקה מאוד לאילת, הלכנו ברגל חמישה ימים וכיתת האב חה הצטרפה לקבוצה הקטנה שלנו בעיינות. הם הצטרפו גם לארוחות כי לא הביאו אוכל ונוצר קשר איתם. ואז אמרו לנו הבחורים הנחמדים: 'אתם רוצים ללכת להגשמה, אנחנו רוצים ללכת, תצטרפו אלינו, נהיה גרעין אחד'. תכף הסכמנו, ואחרי שנפרדנו לשלום – הם נסעו למעיין ברוך ואנחנו חזרנו לעיינות – כתבתי שיר. "עד אז לא פרסמתי שירים, כתבתי הכול למגירה, הייתי ביישנית, אבל האיחוד הזה נתן לי אומץ. שלחתי את השיר לעלון של הכשרת מעיין ברוך. לשיר קראו 'ברכה קטנה': 'אמרתי נברך ברכה קטנטונת את שיוצאים איתי לדרך ב � אאוכה', שיר כזה נחמד על כל הצרות שיהיו לנו ועל כל ה רכות שיהיו לנו. בכל אופן השיר הזה פורסם בעלון, שכחתי שנה, כשהתחלתי לעשות 60 , ממנו, ואחרי המון המון שנים את האתר שלי, מוטק'ה אמר: 'תראי, יש לך שיר אחד בעלון מעיין ברוך', ושמרתי את העלון, ופרסמתי את זה, ורק אז גיליתי שמוטק'ה היה עורך העלון והוא קיבל את השיר שלי והדפיס אותו. לשיר הזה יש מנגינה. אני לא מכירה אותה, כי ד � ששו אותה רק בנחל עוז. היינו שנינו ממקימי נחל עוז, וה פיסו אותו יפה ושמו זכוכית, והוא תלוי בחדר הזיכרון בנחל עוז. אני לא יודעת אם חדר הזיכרון עדיין קיים, אני לא יודעת מה מנחל עוז נהרס". השמירות המשותפות על נחל עוז אחרי הטיול לאילת הגיעו לאה ומוטק'ה עם הגרעינים שלהם לנגב, והקימו את קיבוץ נחל עוז. אז כבר ידעו על היכולות שלה בתחום השירה והחריזה, והיא הייתה בועדת תרבות. את זה ע � ממטק'ה הזכיר בשיחה, ולאה מספרת: "עם מי שמו אותי בוו דת התרבות? עם הבחור הזה!", ושוב מצביעה על מוט'קה, "והיינו עושים את כל החגיגות במשק". לאה ומוט'קה מציינים שנות נישואים. "גם אז בנחל עוז היה מתח נוראי. היו 70 השנה יריות, נהרגו לנו בחורים. הבחור הראשון שנהרג היה חבר טוב של מוטק'ה. קראו לו טומי, הוא גר איתי בחדר. הדבר הראשון שעשינו שנינו ביחד הוא לכתוב את חוברת הזיכרון לטומי. "בנחל עוז היינו שומרים. סידרו אותנו לשמירה, היו מגדלי ח � ששירה מסביב למשק, הבנים שמרו לבד והבנות בזוגות. א ראי השמירה היה הבחור הנחמד הזה (מוטק'ה), ובכל פעם שהייתי שומרת עם חברה הוא היה בא ואומר לה, 'טוב, את יכולה ללכת, אני אחליף אותך, כי אנחנו צריכים לעשות איזה טקס'. לקח לי הרבה זמן להבין למה הוא בא כל הזמן, וככה בעצם התחילה החברות שלנו". מוט'קה: "בוועדת התרבות חיברנו כל הזמן שירים לחתונות, אבל אחרי בערך שנתיים הבנתי שאני בעניין הזה הרבה יותר חלש בשירים, והשארתי לה את התחום. אני עסקתי בדברים אחרים". הילד מהשיר "בואי אימא" "אחרי מבצע סיני היה מתח נוראי במשק", היא מספרת. "הפגיזו אותנו, נהרגו לנו חברים אחרי מבצע סיני. אחר כך "קרוסלה" – לאה נאור מימין למטה, חוה אלברשטיין במרכז (צילום: אלבום פרטי) 52 , פסח תשפ"ה 2025 אפריל המעוף ״שלך״ לגמלאי
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=