2024 , אוגוסט 104 מידעו"ס בחדר ופתחו שיח על האחים והאחיות של הילד.ה הטרנס במשפחה. השיתוף של אם זו העלה את המורכבות של קבלת זהות להט"בית אחת אל מול אחרת. אחד ההורים אמר בתגובה: "אולי בזכות התהליך שעברת עם הבת יכולת לקבל את הבן בצורה מיטיבה?" אמירה זו עזרה מאוד לאם, כיוון שהפחיתה את רגשות האשמה שלה ואפשרה לה דווקא להעריך את השוני בתהליך הקבלה שלה. בהמשך המפגשים שיתפה אם אחרת באולטימטום שהעמיד לה בנה הבגיר, שאינו מקבל את התהליך שעוברת אחותו הטרנסית ומתנגד לקבלתה על ידי האם. למעשה, הבן העמיד אותה בפני צורך לבחור בין שני ילדיה. בכאב עצום, האם בחרה להמשיך ללוות את בתה הקטינה בתהליך, ושילמה על כך מחיר כבד מנשוא של ניתוק יחסיה עם בנה. השיתוף שלה סייע לאב בקבוצה לשתף בהתמודדות דומה: הוא מקבל את בנו הטרנס, אך שני בניו מנישואיו הקודמים מסרבים לקבלו, ובעיקר מסרבים לחשוף את ילדיהם הצעירים אליו ולשינוי שהוא עובר. האב נקרע בין רצונו לתמוך בבנו הטרנס לבין רצונו לכבד את דרישת ילדיו הגדולים. בהתאם לתכנים שעלו בקבוצה, ניהלנו מפגש שבו השתמשנו בקלפי "יועץ ועץ" של ד"ר יורם דובובסקי ואיציק שמולביץ. קלפים אלה מציגים תמונות שונות של עצים, ודרכם ביקשנו להרחיב ולפתח את השיח, כשהעץ הוא מטפורה ל"עץ" המשפחתי: חברי הקבוצה התבקשו לבחור עץ שמשקף את משפחתם.ן ולהסביר את בחירתם.ן. במליאה התפתח שיח על הקשרים במשפחה, על הענפים המחברים והענפים הרחוקים, על גזע העץ שמהווה בסיס איתן, על העלים שנושרים וצומחים מחדש ועל אלו שלא. ביחס למטפורות, ההורים שיתפו בחוויות שונות: אחת האימהות שיתפה שהקבלה שלה את בתה הטרנסית עלתה לה באובדן הקשר עם המשפחה המורחבת, שאיננה מקבלת את זהותה החדשה של הבת. אם אחרת סיפרה שהקבלה שלה את הזהות הטרנסית של בנה דווקא אפשרה יתר קרבה בתוך המשפחה. המפגש היה משמעותי בתהליך הקבוצתי והוביל אותנו להתמקד, במפגש הבא, ביחסי אחאים. פיזרנו בחדר טקסטים מגוונים שכתבו בני ובנות משפחה, בפרט אחים.ות, לגבי היציאה מהארון והשונות המגדרית של אחיהם. ההורים בחרו טקסטים ושיתפו במורכבות העולה ביחסים בין האח.ות הטרנס לשאר האחים. חלקם סיפרו על קרבה שנוצרה בין האחים.ות לאחר היציאה מהארון, ולעומתם אחרים סיפרו על ריחוק ואף על נתקים שנוצרו. . . הכלה וליווי בתהליך ההתאמה המגדרית בתהליך הקבוצתי עלו רגשות מעורבים ומורכבים שחווים ההורים בנוגע לזהות ילדיהם.ן וליציאתם.ן מהארון. רגשות אלו עלו לאורך המפגשים כתמות שאפיינו את כל הורי הקבוצה. להלן כמה מהתת־תמות שעלו: המשפחה יוצאת מהארון: בתחילת תהליך ההתאמה המגדרית עלו חשש מהחשיפה המשפחתית ותחושות של פחד מסטיגמטיזציה ובושה, לצד הרצון להיות שם עבור הילד.ה. לדוגמה, בשינויים בנראות: כשהבן קיצץ את שער ראשו או נמנע מהסרת שיער גוף, עלה חשש של ההורים מהאופן שהסביבה תגיב לכך: "מה יגידו כשיראו אותו בים, בגוף של בת עם שיער בבית השחי?" ההורים הביעו הבנה לכך שהילד מתמודד עם זהותו כבר זמן רב ורוצה לפרוץ החוצה במגדרו החדש, אך פרק הזמן הקצר שהם יודעים על כך הקשה עליהם. "אנחנו מתרגלים לדבר אליו בלשון זכר בבית, אבל בחוץ, מול אנשים, זה כבר סיפור אחר," הסבירה האם. דואליות בתהליך הקבלה המגדרית: בקרב ההורים עלו תחושות עצב ואובדן, לצד רצון לתת מקום למגדר החדש של הילד.ה. אמא ותיקה דיברה על הציפייה שלה שהשינויים הפיזיים יבטיחו שיפור במצב הרוח של הילד, ועל האכזבה שחשה כשזה לא קרה. היא סיפרה שהאמינה כי הניתוח העליון של בנה ירפא את הדיכאון שלו, וזה עודד אותה להשקיע כספים רבים, שגויסו במאמץ רב, לצורך ניתוח פרטי (בשל גילו הצעיר). הניתוח הצליח, אך הדיכאון נשאר. בעזרת הקבוצה הבינה האם שהניתוח, משמעותי ומכונן ככל שיהיה, הוא רק שלב בדרך הארוכה שעליהם לצעוד בה. עוד עלתה ההתלבטות הגדולה בין הרצון לאשש את הזהות המגדרית של הילד.ה (שינוי שם, לשון פנייה, לבוש, הורמונים וניתוחים) לבין החרדה שתמיכה זו עלולה להיות בגדר זרז לקיבוע השינוי המגדרי, כאשר עדיין יתכן שהילדים.ות יחזרו בהם. ההורים הוותיקים שיתפו מניסיונם בכך שתהליך ההתאמה היה מתרחש, כך או אחרת, ושלתמיכה ההורית well יש משמעות רבה לשיפור הרווחה הנפשית ( ) של הילדים.ות, לחיזוק ביטחונם העצמי being ואף למניעת אובדנות. אובדנות: כל ההורים שיתפו בחרדה לשלומם.ן הנפשי והפיזי של ילדיהם.ן, בהתמודדויות שונות עם פגיעות עצמיות ועם אמירות אובדניות של הילד.ה, ועד כמה יש לפעמים חשש ממשי לחייהם.ן. אחת האימהות סיפרה על חודשים רבים שבהם חיה בפחד ממשי לחיי הילד: "חששתי בכל 19 ||||
RkJQdWJsaXNoZXIy MjgzNzA=